בכל הקשור במכוניות סיניות, הצרכן הישראלי עבר תהליך מרתק. בשלב הראשון לפני כחמש שנים יצרני הרכב הסינים שחררו לעולם מכוניות איומות עם מנועי בנזין והישראלים לא נגסו בפיתיון. אחרי זה הם שחררו לעולם מכוניות פחות איומות עם מנועים חשמליים ובמחירים נמוכים. בנקודה זו היתרון הטכנולוגי והתמחור ניצחו את העכבות, את החשש התדמיתי ולמען האמת במקרים מסוימים גם את השכל הישר: מוצר בשווי של מאות אלפי שקלים שנחשב לבדיחה לפני כשנתיים נחשב כיום למתחרה לגיטימי בשוק הרכב הישראלי.
אבל במקרה של צ'רי טיגו 8, או בשמו המלא "צ'רי טיגו 8 פרו נובל", אין אפילו מערכת הנעה חשמלית, אבל זה לא משנה. כי צ'רי טיגו 8 פרו מציע לצרכנים בישראל את מה שמציעים רכבים יותר יקרים מן המערב, מיפן ומקוריאה במחיר נמוך יותר. מבחינה הגיונית אגב ייתכן שהצרכן הישראלי פשוט פתי: לא באמת ברור לאף אחד כיצד ומדוע יצרנים מסין, מדינה שאין לה הסכמי סחר חופשי עם ישראל, מתמחרים את רכב הכביש־שטח שלהם במחיר נמוך ממחירו של רכב מערבי מקביל. כלומר אם הסינים מאמינים במוצר שלהם, אם צ'רי היא ענקית הרכב הסינית שעליה מספרים לנו והיא השקיעה ברכב הכביש־שטח שלה טכנולוגיה, אבזור ועיצוב, אזי אין לה כלל סיבה לתמחר אותו נמוך ביחס ליונדאי, מיצובישי או סקודה. כלומר ייתכן בהחלט שיבואני הרכב פשוט מנפחים את מחיר תוצרת יפן, קוריאה ואירופה ומוכרים בדיה שהמוצר הסיני זול יותר.
כעת חוזרים לצ'רי טיגו 8, מתחרה חדש בקטגוריה הלוהטת ביותר של שוק רכבי הכביש־שטח הישראליים, רכבי שבעת המקומות. במבט חיצוני טיגו 8 נראה מכובד, מרשים, נאה. מעצבי צ'רי הצליחו להתחמק מלא מעט קלישאות סיניות, אז אין פסי כרום מוגזמים פרט לכיתוב קטן בצד, אין חרטום שפוער לוע שעושה כבוד לדרקונים, אין חארטה ואין בארטה. בפנים טיגו 8 מפתיע מאוד לטובה.
קודם כל מקדימה: איכות החומרים טובה, טובה ברמה קוריאנית. פתחי האוורור מתחברים בתוך יריעת ספק עץ ספק מתכת, איכות הפלסטיקה טובה. המושבים הקדמיים טובים, ורק לירכיים חסרה תמיכה. השליטה במערכות השונות מתבצעת באמצעות שני צגים שמגובים גם במתגים מתאימים ומערכת שליטה קולית שמעט מתבלבלת כאשר מבקשים ממנה לבצע פעולות בסיסיות. תפעול בקרת האקלים מעט מעצבן, ידית ההילוכים לא תמיד משלבת הילוך מתאים. ההתראה על נוכחות נוסעים במושב האחורי מתבלבלת בקלות ומתריעה על נוסעים לא חגורים מאחור גם זמן רב אחרי שטיגו 8 יצא לדרך עם מושב אחורי ריק. אבל אלה זוטות. במושב האחורי יש מרווח סביר, וכרגיל שורת המושבים השלישית יכולה לאכלס ילדים רזים או לא לאכלס בכלל אם מקפלים את הספסל האחורי, ואז מאחור יש גם מקום סביר למטען.
טיגו 8 פרו עובר יום ארוך מאוד. נסיעה בפקקים של גוש דן, אחר כך נסיעה בפקקים של כביש שש, ואז למצפה רמון ואז בחזרה. לטיגו 8 אין מנוע חשמלי, אין לו מערכת היברידית. בקיצור אין לו את כל מה שהישראלים רוצים בימים אלה. אבל כשהמחיר נמוך אז הקונים בישראל נוטשים כל עיקרון, שוכחים כל היגיון וקונים את מה שיש. במקרה של טיגו 8 יצא שהמנוע אכן ראוי. מדובר במנוע בנפח 1.6 ליטרים עם מגדש טורבו שמפיק 186 כוחות סוס שמצליחים להזניק את הטיגו 8 בקלות, לספק תאוצות ביניים טובות, לעשות היטב את כל מה שהישראלים רצו שרכב כביש־שטח יעשה לפני שנה־שנתיים.
תיבת ההילוכים היא עניין אחר. מדובר בתיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים שפועלת באופן לא מושלם בהילוכים הראשונים. בסך הכל בסעיפי המנוע אין תלונות, טיגו 8 עושה עבודה מצוינת בכביש מהיר, אבל רק כאשר מנטרלים לו את מערכות הבטיחות האקטיביות. זו לא טעות: טיגו 8 הוא רכב שעדיף לנהוג בו ללא מערכות בטיחות, ואז כמובן להגדיל את הסיכוי לתאונה, כי לטיגו 8 יש מערכות בטיחות יותר מדי אקטיביות. הוא כל הזמן משגר אל הנהג הודעות דרך צג המידע, מתריע בפני הנהג על אי שמירת מרחק גם כשהמרחק דווקא נשמר, מנדנד את ההגה בניסיון לשמור על נתיב הנסיעה, וגם מפעיל פה ושם את ארבעת איתותי החירום, מה שבודק את ערנותם של הנהגים סביבו.
אבל הדבר היותר בעייתי הוא מערכת המתלים, כלומר האופן בו טיגו 8 פרו מכויל. כאן נשאלת שאלה: עד כמה זה יפריע לרוכשים? הכביש אינו מסלול מרוצים, מי שירכוש צ'רי טיגו 8 כנראה לא תר אחר איכויות נסתרות שיאפשרו נסיעה במהירות לא חוקית בכביש הררי, אבל במקרה של טיגו 8 פרו מדובר בכיול מתלים מרושל מאוד שקל להרגיש בנסיעה, במיוחד למי שיגיע מכל רכב כביש־שטח אחר שיצרנו השכיל לכייל נכון את מערכת המתלים שצריכה לרסן שתי טונות של רכב עמוס.
הבעיה מתחילה בצמיגים: הם גרועים. הם משגרים שפע של רעש אל תא הנוסעים. על צדי הצמיגים מופיע הכיתוב המביך "באטמן". צ'רי שיגרה לשוק מערבי מכונית שצמיגיה נושאים את שמו של האביר האפל, אבל רחוקים מאוד מיכולותיו האתלטיות. מעבר לכך, הקפיצים, הבולמים, זה פשוט לא עובד. בנסיעה עירונית יש חבטות על בורות קטנים, חבטות שישבנם של בוגרי רכבי כביש־שטח קוריאניים ויפניים כנראה לא מכיר. וכאשר המהירות עולה אז יש נדנודים לא נעימים, תחושת ריחוף מוזרה בסיבובים, חוסר רצון כללי של הטיגו 8 לזרום עם הנהג לאן שהנהג רוצה. גם אם הנהג אינו אנין טעם, קשה שלא לחוש שמישהו בצ'רי רצה לייצר רכב שמנתק את יושביו מן הכביש וקיבל רכב ששואף לנתק את יושביו מן הארוחה שאכלו לפני הנסיעה.
ב־2022 בהיעדר כל חלופה הישראלים יפתחו ארנק בשמחה למראה כל מכונית. התרוצים, ההסברים, דחיקת השכל הישר הצדה, כל אלה יילמדו על ידי מומחי שיווק, יתורגמו למנדרינית וימוסגרו אחר כבוד לתלייה במשרדי יצרני הרכב הסינים לצד דגלי ישראל. אבל מעבר לכך הטיגו 8 פרו מספק מקרה מבחן מרתק. המצב הנוכחי מלמדנו שלרכב סיני שהוא חשמלי אין תחרות מערבית, ולכן ניתן לתמחר אותו בכל מחיר הזוי שניתן לדמיין. אבל טיגו 8 הוא רכב בנזין, ולכן התחרות מהיפנים, הקוריאנים והאירופים מגבילה את מחירו לרף הגיוני שחייב להיות נמוך מן המתחרים, כלומר טיגו 8 ברמת הגימור "נובל" עולה 180 אלף שקל. מתחרים לא סיניים ברמת גימור דומה עולים מעל 200 אלף שקל.
האם פער המחירים מוצדק? בסופו של יום טיגו 8 הוא רכב סיני ראוי, אפילו מוצלח, אבל עם נקודת תורפה משמעותית מאוד בתחום שיצרני הרכב המערביים שולטים בו בקלות: התנהגות הכביש. אבל הישראלים לא רוצים בשנת 2022 רכב שמתנהג היטב. הם רוצים רכב עם מסכים, אורות, גימיקים ונוכחות שאפשר לקנות כאן ועכשיו. ובימים כואבים אלה של צרכנים עייפים, מוחלשים וכנועים, כנראה שזה כל מה שצריך כדי שטיגו 8 יהפוך ללהיט מכירות, ואפילו בקלות.
צ'רי טיגו 8 פרו נובל
מנוע: בנזין, נפח 1,598 סמ"ק. הספק מרבי: 186 כ"ס.מומנט מרבי: 28 קג"מ. ביצועים: מהירות מרבית 190 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.1 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 12.3 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 9.1 ק"מ לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. בקרת שיוט אקטיבית
קבוצת זיהום: 13
מחיר: 180 אלף שקל
אהבנו
עיצוב, תא נוסעים
אהבנו פחות
התנהגות כביש, מערכות בטיחות תזזיתיות
מתחרים
סקודה קודיאק משומש, מיצובישי אאוטלנדר משומש
לסיכום
סיני מוצלח למחצה, חובה לנהוג לפני קבלת החלטה
