בשוק הרכב הישראלי יש קונצנזוס שהתבסס היטב במהלך השנתיים האחרונות: ישראלים יקנו הכל, פשוטו כמשמעו. לא משנה אם מדובר ברכב כביש־שטח חדש ומעוצב או בטסלה שעולה יותר מ־200 אלף שקל.
טלפון מהיר לבנק, הלוואה, שעבוד. נקנה היום כי מחר נמות, אולי מקורונה. ולמי שאין כסף עדיין יש תירוץ להוציא: הקורונה. רק צריך את המוצר הנכון בזמן הנכון.
כאשר מדובר ביבואני הרכב, הם אוהבים לצבור הזמנות ואז לספר בגאווה שהמלאי נגמר. והישראלים אוהבים לשמוע שהמלאי נגמר. זה רק גורם להם לפחד שמא יפספסו את המשלוח הבא, ועדיף לפני חג הפסח. קיה ספורטאז' הוא דוגמה מעולה.
הספורטאז' המקורי היה רכב שטח קשוח אמיתי. אחר כך יונדאי וקיה התאחדו וספורטאז' הפך לעוד גרסה של יונדאי טוסון. קיה הפכה להיות האחות החצופה של יונדאי, וזה הולך לה יפה. כמו רוב דורותיו הקודמים, ספורטאז' מבוסס על פלטפורמה של יונדאי, במקרה זה יונדאי טוסון. אבל המיצוב שונה, במיוחד בישראל. בדורות הקודמים ספורטאז' היה רכב כביש־שטח עם ניחוח עממי. לפעמים היו לו גרסאות עם מעט אבזור ומחירו לא היה גבוה משמעותית ממחירה של מכונית משפחתית.
יונדאי טוסון החדש, אחיו של ספורטאז', הגיע לישראל בשנה שעברה. כעת מגיע ספורטאז'. שנה אינה הרבה זמן, אבל קרו בה הרבה דברים: היתה מלחמה אחת, היתה יציאה ממגפה אחת, היתה כניסה של טסלה לישראל והיה מחיר של דלק שהרקיע לגבהים חדשים. ספורטאז' החדש הוא רכב שצריך להוכיח את עצמו בסביבה שונה לחלוטין, להתנתק ממיתוג עממי ולפצות עם שפע של טכנולוגיה.
ויש עוד בעיה אחת אקוטית: ספורטאז' החדש כבר אינו עממיקו. הוא עולה עשרות אלפי שקלים יותר מהגרסה היוצאת. כאן נמצא המבחן האמיתי: האם הדחף העדרי להתנפלות על כל רכב כביש־שטח חדש ינצח את המתמטיקה והאם הקונים יסתגלו למיצוב החדש.
חשוב להזכיר ש־2022 היא שנת הרכב הנקי. יש היברידיות, יש פלאג אין היברידיות. לספורטאז' אין את כל הטכנולוגיות האלה. באירופה יש ספורטאז' מכל זן ירוק שאפשר לדמיין, אחד שמחובר לשקע, אחד עם מערכת היברידית קלילה שחוסכת דלק באמצעות מערכת החשמל וכמובן אחד שהוא היברידי.
לספורטאז’ שהגיע אלינו יש מנוע טורבו בנזין בנפח 1.6 ליטרים ותיבת הילוכים אוטומטית רובוטית. המנוע אינו מאכזב, בטח שלא בכל קנה מידה שנדרש מרכב כביש־שטח משפחתי. הוא חזק במידה הנכונה, ההילוכים עוברים מהר, אלא אם ממש לוחצים על הספורטאז’, אבל קשה שלא לתהות מדוע אי אפשר להעניק לרוכשים יתרון טכנולוגי כל כך מתבקש.
גם יונדאי אינה מציעה את המערכות האלה שחוסכות דלק. כלומר גם האחות הגדולה מקפחת את הלקוחות וכל עוד הלקוחות מראים בורות צרכנית מאכזבת וממהרים לשלוף ארנק לנוכח רכב כביש שטח חדש ולעזאזל צריכת הדלק. אז אפשר בהחלט להבין מדוע יש אנשים שלומדים במשך שעות את ספרי הרכב של הטסלה שלהם כדי לחסוך כמה שקלים ומדוע העתיד נמצא ברכב חשמלי.
התנהגות ספורטיבית
הספורטאז' שלנו דוהר בכיוון רמות מנשה. מפלי רז תמיד יפים, נחל השופט זורם, הנוף מסביב ירוק. לספורטאז' יש תא נוסעים מצוין, רמת הגימור הבכירה מבטיחה מחוונים דיגיטליים, גג נפתח, מערכות בטיחות אקטיביות. מי שיקנה את הרכב ברמת הגימור הבכירה ייהנה מתא נוסעים מעולה.
תא המטען מעט קטן אבל כל היתר מצביע על שינוי משמעותי עם לא מעט מחשבה על נושא הנדסת האנוש. המתגים שמתפעלים את בקרת האקלים מתחלפים בלחיצת כפתור למתגי שליטה במערכת המולטימדיה. ומה שיפה זה שהם נמצאים מחוץ למסך המולטימדיה הענק, כך שספורטאז' לא נופל למלכודת המוכרת של בלבול הנהג עם שפע של פעולות במערכת המולטימדיה.
איכות החומרים גבוהה ואפילו הפלסטיק בחלק התחתון של תא הנוסעים איכותי. כדי להעביר הילוך צריך חוגה ארוכה, ולחוגה לוקח זמן להגיב. כדי לקבל שיקוף של הטלפון צריך לחכות, והשיקוף איטי.
הכבישים של רמות מנשה לפעמים גרועים, לפעמים מפותלים ותמיד מהירים. בשנת 2022 מעטים הם הישראלים שמחפשים התנהגות ספורטיבית וספק את מי זה עדיין מעניין. מה שכן, ספורטאז' סופג מהמורות היטב.
מדובר ברכב הדוק במיוחד שיודע גם לשכך בצורה לא רעה. אבל לספורטאז' יש גבולות לא נעימים. בעת היתקלות עם בורות עמוקים באמת בכביש הוא שולח רעד חזק מאוד דרך ההגה אל ידי הנהג, תוצאה של מה שעשוי להיות שיכוך לקוי. הנהג נבהל, לוקח שנייה להתעשת וממשיך בכיוון השדות הירוקים של רמות מנשה.
שקט ונעים
בשיוט בכביש מהיר הספורטאז' שקט ונעים ובקרת השיוט האקטיבית שלו עושה עבודה טובה מאוד, אבל אם הנסיעה מתארכת מעבר לכמה שעות, אז מושב הנהג עלול להיות מעט מעייף, במיוחד לאור זאת שבחלק התחתון שלו חסרה תמיכה.
ועוד נקודה חשובה: למי שמצפה שראשים יסתובבו אחריו עם ספורטאז' החדש בגלל היותו רב־מכר צפויה אכזבה. ספורטאז' החדש מצליח להיראות נאה בלי להיראות מוגזם. זה עניין של טעם. לדור היוצא היו כמה גימיקים כמו חישוקי גלגלים ענקיים שנועדו להבדיל בינו ובין עדר רכבי הכביש־שטח. כעת לקיה יש זהות משלה והיא הרבה יותר מגובשת. ספורטאז' לא צועק שהוא הגיע. הוא נאה מאוד גם בלי לצעוק.
השורה התחתונה היא שקיה ספורטאז' החדש הוא רכב כביש־שטח מוצלח באמת. יש לו תא נוסעים מרווח ומאובזר להפליא, המנוע שלו חזק ואם לא דוחקים אותו אל קצה היכולת שלו, הוא מעניק תמורה ראויה.
החיסרון העיקרי אינו מוצרי, אלא חיסרון בגזרת הטכנולוגיה והתמחור. ספורטאז' הקודם היה רכב עם מיצוב עממי. הדור החדש יקר בעשרות אלפי שקלים מהדור היוצא. גם אחיו, יונדאי טוסון, כבר מזמן אינו רכב עם מחיר עממי אבל טוסון היה שם קודם וספורטאז' יקר ממנו. בנוסף, יש לזכור שהדלק יקר והמחסור במערכות הנעה מתקדמות מעיק בתחנת הדלק.
היבואן מתגאה בעובדה שספורטאז' היוצא הוא ה־SUV הנמכר בישראל. אבל ישראל עברה שינוי עמוק והמציאות הנוכחית צפויה להעמיד בפני רוכשי ספורטאז' מבחן שאינו מעניין רק ברמת הרכב אלא גם ברמת הלך הרוח של הציבור בישראל: האם להתעלם מהזינוק במחיר ומהיעדר הטכנולוגיה כדי להיות בעלים של הגרסה הכי חדשה של מה שיש לכולם, או האם לעצור לרגע ולחשוב אם מה שספורטאז' החדש מציע מספיק כדי לאפשר לו להמשיך ולהחזיק בתואר ה־SUV הנמכר ביותר?
אהבנו
מראה, איכות גימור
אהבנו פחות
מחיר, היעדר טכנולוגיה ירוקה
מתחרים
יונדאי טוסון
לסיכום
ההתייקרות המשמעותית מעיבה על רכב כביש־שטח ראוי
קיה ספורטאז'
מנוע: בנזין, נפח 1,598 סמ"ק. הספק מרבי 180 כ"ס, מומנט מרבי 27 קג"מ.
ביצועים: מהירות מרבית 201 קמ"ש, זינוק ל 100 קמ"ש 8.8 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 13.5 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 11.4 ק"מ לליטר
בטיחות: 7 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. בקרת שיוט אקטיבית
קבוצת זיהום: 7
