ברוכים הבאים לעידן שבו רכב חשמלי סביר עולה בארץ 180 אלף שקל

השבועהתחוללה סוג של מהפכה בענף הרכב הישראלי: מחירי המכוניות החשמליות עלו ממדרגת "יקר מאוד" ל"לא הגיוני". העלייה התאפשרה למרות הכותרות על אי צדק שנשמעו בוועדת הכספים, ושלל פניות לכלכליסט מגורמים שביקשו שמאבקם למען הרכב החשמלי בוועדה יוזכר. היו גם חברי כנסת שמיהרו להצהיר כי "שלחו מכתבים" לוועדת הכספים - הבולטת שבהם הייתה השרה הטרייה להגנת הסביבה עידית סילמן – ובאופן ממש לא מפתיע כל ההצהרות נמוגו כזיהום מאגזוז ברוח סערה עם חוסר המעש של הוועדה שהבטיחה לטפל במס הקנייה על הרכב החשמלי שעלה מ-10% ל-20%, אך בפועל דבר לא נעשה. 

בשבוע שעבר יבואני הרכב החלו לייקר את המכוניות החשמליות (כי לקוחות יותר מבוססים יכלו לעמוד ברוע הגזירה מראשיתה), השבוע היו אלה כבר היבואניות הסיניות ה"עממיות" - כעת שוק הרכב החשמלי בישראל ניצב בפני מציאות חדשה של מחירים, ויבואני הרכב אינם בהכרח דוברי אמת. כפי שנחשף השבוע בכלכליסט, עליות המחיר של המכוניות שיימסרו ללקוחות בחודשים הקרובים במחירי 2023 עשויות להיות קשקוש מוחלט של היבואנים. היבואנים שחררו מכוניות במס הישן וכעת מוכרים אותן ללקוחות במחירים החדשים. כל מי שהשבוע נקלע במקרה לאזור יטבתה בדרך ללגום שוקו קר לפני אילת, כנראה הבחין בעשרות אלפי מכוניות חדשות לחלוטין שלפתע הופיעו באמצע המדבר: אלה מכוניות שנפרקו בנמל אילת ופשוט סתמו אותו. יבואני הרכב התבקשו לפנות את המכוניות ששוחררו במכס הישן כמה שיותר מהר ובגלל שאין מוביליות (משאיות הובלה למכוניות), יטבתה נבחרה כתחנת עגינה - עדיף מובילית שנוסעת כמה עשרות קילומטרים למגרש הפריקה מספר פעמים ביום על מובילית שנוסעת פעם ביום לגוש דן.

אזרחי ישראל ניצבים כעת בפני מציאות חדשה של תמחור רכב חשמלי, ושנת 2023 כבר לא נראית כמו שנת שפע ושגשוג. את החשמליות ניתן לחלק לכמה קבוצות, שהחשובות בהן הן העממיות הסיניות וה"פרמיום החדש". פרמיום חדש הוא כינוי בדוי ומטופש שיבואני הרכב הצמידו למכוניות עממיות לחלוטין – למשל קיה 6EV, יונדאי איוניק 5 ופולקסווגן 4ID – המשותף לכולן הוא שמחירן מגרד כרגע את הרבע מיליון שקל, בשנה שהולכת ומסתמנת כשנת מיתון. הבעיה העיקרית שניצבת בפני היבואנים היא איך לשכנע את הלקוחות להמשיך ולרכוש מכוניות אלה. 

עם זאת, יש להדגיש: בהתחשב במהלך הורדת המחירים שביצעה טסלה אתמול (ראו מסגרת למעלה) - יתכן שיבואני הרכב יבצעו חישוב מסלול מחודש על מחירי הרכבים שעולים מעל 200 אלף שקל. אבל - רכבים אלה הם ה"חמאה" - הם רחוקים מלהיות ה"לחם" הסיני שעדיין תופס את עיקר עוגת המכירות עם רכבים במחיר של עד 170 אלף שקל, מחיר בלתי מבוטל למכונית סינית עממית חדשה שאינה גדולה, נחשבת או מאובזרת במיוחד.

יש הבדל משמעותי בין רכישת מכונית בגלל שהיא טרנדית, טכנולוגית, מגניבה ובמחיר סביר לבין רכישה של מכונית שהיא בתכל'ס קוריאנית משפחתית ברבע מיליון שקל. רמזים ראשונים למצב החדש בשוק ניתן היה לראות כבר השבוע: מוכרים של "זכות למכונית חשמלית" - מי שהזמינו מכונית ורוצים לעשות קופה ממכירת הזכות לקבל אותה. אלה זוכים ברשת להרבה פחות כבוד והרבה יותר לעג. באולמות התצוגה מעידים שמעמד הביניים הישראלי שהתלהב מהיותו "טכנולוגי" לפני כחודשיים בלבד כבר מקפיד הרבה יותר על המחיר, וליבואני הרכב יש את "כרית הביטחון" של כמה חודשים של שחרורי מכוניות במחירים הישנים, מה שאולי מאפשר מתן הנחות. אבל ההגדרה של "מכונית פרמיום למעמד הביניים" נמצאת בסכנה - כי מעמד הביניים לא בהכרח בנוי להוציא סכומים כאלה בשנת 2023.

עם זאת, הבעיה העיקרית לא נמצאת בפלח השוק של המכוניות שעולות כמעט רבע מיליון שקל, אלא בסיניות העממיות - BYD וג'ילי. אחרי שיבואני הרכב הבינו היטב שמוועדת הכספים לא תצא שום בשורה, הייתה זו BYD שבשקט יחסי העלתה מחירים בסוף השבוע. המכונית העממית של BYD עולה 164 אלף שקל ואילו הגרסה הבכירה עולה 176 אלף שקל. ימים ספורים אחרי BYD הגיעה ההכרזה של יבואנית ג'ילי על התייקרות – הודעה שלוותה במסר מעניין: ההתייקרות יחסית נמוכה כביכול ביחס לאחרים. ההבדל הוא בגישה - ויתרה מכך: ביחס לצרכן. בל נטעה: כפי שכבר פורסם בכלכליסט מספר פעמים – יבואני הרכב יכולים לייקר מכוניות עם עליית מס הקנייה כמה שיחפצו והציבור בישראל לא יכול לדעת, כי היבואנים לא מחויבים חוקית לחשוף כמה מתוך מחיר הרכב מהווה מס הקנייה. בדיון שהתקיים בנושא זה בשבוע שעבר בוועדת הכספים הסבירו אנשי רשות המסים שמדובר ב"סוד מסחרי" של יבואני הרכב, אבל עובדתית ניכר שיש יבואנים שיודעים כיצד "לבלוע" חלק מההתייקרות.

ובחזרה לסיניות: את BYD ניתן לייקר למחירים גבוהים יותר מג'ילי מכיוון שהמכונית יותר "טכנולוגית" - מסך מסתובב, דלתות מנגנות וכו'. בשפה יותר פשוטה: כנראה שהישראלים ימשיכו להתנפל על אולמות התצוגה גם אם יעלו את המחיר. לעומת זאת, במקרה של ג'ילי מדובר במכונית שהמיצוב שלה יותר עממי, יש לה יותר יכולת לקבל דריסת רגל בציי רכב בגרסאות הבסיס בגלל המחירים. גם הקהל שרואים באולמות התצוגה שלה הוא קהל שאינו בדיוק טכנולוגי, אלא יותר מודע לחיסכון שגלום ברכב חשמלי. לכן בניגוד ל"טכנולוגים" שישלפו ארנק למראה מסך מסתובב - הלקוחות של ג'ילי פשוט מודעים יותר למחיר ויותר עמידים בפני טרנדים. 

בכל מקרה, שוק הרכב הישראלי ניצב בפני עידן חדש ומבהיל: עידן שבו מחיר חשמלית קוריאנית סבירה מרחף סביב רבע מיליון שקל ומכונית סינית נמכרת ב-160 עד כמעט 180 אלף שקל. הנקודה הזו בעייתית לא רק בגלל המחירים השערורייתיים: בשוק הרכב הישראלי מחיר משוחרר אינו מוחזר, כלומר רף המחירים שהתקבע השבוע הוא הסטנדרט החדש והמחירים לא יירדו יותר. במציאות הישראלית החדשה מכונית סינית עולה כמו שעלה רכב כביש שטח קוריאני לפני כשלוש שנים, ומכונית קוריאנית עולה כמו מכונית פרמיום גרמנית אמיתית מלפני שלוש שנים. בשלב זה קשה מאוד לאמוד את ההשפעה של טרללת המחירים החדשה של הרכב החשמלי, כי ניבוי מצבו של השוק נכנס לממלכה הבעייתית של מחיר לא פרופורציונלי (שהוא בעיה בפני עצמה) ונסיבות כלכליות בעייתיות (שהן בעיה אחרת). מה שבטוח, יבואני הרכב יצטרכו להיערך ליום שבו התלהבות מחדשנותה של מכונית חשמליות כבר לא תהיה הפקטור העיקרי ברכישת מכונית. לדור ה"חדשני" יש אמצעים כלכליים, אבל מדובר בדור מוגבל מאוד, במיוחד בישראל. המשימה של לשכנע בעל רכב ישראלי שאינו "מואר טכנולוגית" לרכוש מכונית קוריאנית משפחתית במחיר של רכב כביש שטח גדול עלולה להיות מעבר לכוחותיהם של היבואנים. 

והמלצה אחרונה ממני, זינוקי המחירים של הדגמים הפופולריים עלולים להיות הזדמנות פז ליבואנים שייבאו ארצה מכוניות שהן פשוט גרועות. נחותות טכנולוגיה, נחותות בטיחות, נחותות ברוב ההיבטים, אבל במחיר טוב - כי פראיירים לא חסר. ראו הוזהרתם.