עונש מקורי ויוצא דופן שהטילה שופטת על נהג שגרם למותו של רוכב אופניים, לקרוא לבנו על שם המנוח, בוטל לאחר שהנהג, שהסכים בהתחלה למהלך, עירער עליו לבית המשפט המחוזי.
הכל החל ב-5 במאי 2019. הנהג שנסע בכביש 44 מצומת בית דגן לרמלה פגע בעוצמה ברוכב שדיווש לפניו. הרוכב הועף באוויר ונהרג במקום. בכתב האישום נכתב כי הנהג לא שם לב לחיצי הנתיבים המצמצמים את נתיב הנסיעה בדרך והתעלם מתמרור המורה על שינוי במספר הנתיבים.
שופטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, אטליא וישקין, שדנה בתיק, קבעה כי הנהג התרשל רשלנות חמורה בכך שהיה לו די זמן למבט קדימה שיאפשר לו לראות את הרוכב בזמן.
אולם למראות התוצאות הטראגיות של התאונה הטילה השופטת על הנהג רק 9 חודשי מאסר והסכימה להמר אותן לעבודות שירות. על הנהג נגזרה גם פסילת רשיון נהיגה ל-15 שנים ופיצויי עונשין למשפחת המנוח בסך 20 אלף שקל. בפסק הדין נקבע עוד, בהסכמת הנהג, כי "היה וייוולד לו בן זכר, יוסיף לשמו של הנולד את שמו של המנוח דימיטרי ז"ל".
הנהג בן ה-25, איש שיווק בחברת היי-טק, בחר לערער כנגד חומרת גזר הדין, כולל נגד ההחלטה לחייבו לקרוא לבנו בשמו של המנוח. לטענתו מדובר ברשלנות נמוכה, כי לקח אחריות לאירוע וכי מאז האירוע נפרד מחברתו וחזר לגור בבית אמו.
לגבי חיובו לקרוא לבנו בשמו של רוכב האופניים, טען הנהג כי תרם כסף לטובת הנצחת שמו של המנוח בדמות הוצאת ספרי תהילים לעילוי נשמתו, והסביר שחשש שסירובו להצעת בית המשפט תוביל להחמרה בעונשו.
שופטי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיכל ברנט-אב"ד, שמואל בורנשטין ועמית מיכלס דחו את הערעור, בנימוק שראוי לגזור על הנאשם מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, בשל עיקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה, וכי הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות.
עם זאת השופטים הסכימו לבטל את חובת הקריאה השם. "לא מצאנו מקור חוקי לחייב את המערער לקרוא לבן שיולד לו על שם המנוח. אשר על כן החלטת בית משפט המנחה את המערער לעשות כן - מבוטלת", פסקו.
"מהלך מקורי, שאין לו עיגון בחוק ובפסיקה"
אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני תעבורה, אמר בתגובה כי "באשר לרכיבי הענישה 'הנורמטיביים' שהוטלו על הנאשם, בית המשפט קבע לא פעם, וגם כאן, כי בתאונות קטלניות פסילת רישיון נועדה להגן על הציבור באמצעות הרחקת הנהג הפוגע לתקופה ממושכת והרתעת הרבים מפני נהיגה רשלנית. באשר להחלטה הייחודית שנוגעת להנצחת שם המנוח, אין ספק כי מדובר על מהלך מקורי, אולם גם שופטים, להם נתון מרחב החלטה מרווח, נדרשים לפסוק תוך התבססות על לשון החוק והפסיקה. במקרה הזה, לא נמצא עוגן שכזה ולפיכך, החליט בית המשפט לקבל את רכיב הערעור האמור".
