מדובר על תביעה שהגישה אלמנה של פליט אריתראי שנהרג בתאונת דרכים בעודו רוכב על אופניו, לאחר שנהג רשלן פגע בהם והביא למותו. כבכל תביעת פלת"ד שמוגשת לאחר מוות, גם במקרה הזה, ביקשה אלמנתו כי היא תפוצה בגין הפסד השתכרותו העתידי. עד כאן, אין כל חדש או חריג. גם בעצם בקשתה כי הפסדי השתכרותו יחושבו לפי שכרו אילו היה ממשיך לעבוד בישראל. בנקודה זו חשוב להבהיר כי הפליט ואשתו קבלו היתר זמני לישיבה בארץ. כמו כן, יש לזכור כי על פליטים שמגיעים מאריתראה לישראל חל עיקרון אי ההחזרה, על פיו הם זכאים לקבל באופן אוטומאטי הגנה זמנית בישראל.
אולם חברת הביטוח סברה אחרת. לשיטתה, אין מחלוקת כי לאלמנת ההרוג מגיע לקבל סכום כספי שמשקף את הפסדי השתכרותו, רק יש עניין פעוט שצריך להסכים עליו - אלו יחושבו על בסיס השכר הנהוג באריתראה ולא בישראל. או במילים אחרות, 75 דולר לחודש, במקום 8,100 בממוצע – גובה השכר אותו הוא הרוויח בעמלו בשתי עבודות שונות.
כמה הוא הרוויח?
במהלך הדיון חברת הביטוח טענה כי "נוכח החשש המשמעותי לגירוש המנוח ומשפחתו מהארץ בשל היותם מסתננים לא חוקיים ובשל כך שהם שוהים בארץ על פי רשיון זמני בלבד עד להרחקתם מן הארץ, ובהתחשב בכך שרשיון זה אינו כולל הרשאה לעבוד, הרי שיש להעריך את שיעור השתכרותו של המנוח בשיעור מופחת המגלם את החשש שעבודתו הייתה מופסקת והוא היה מורחק מן הארץ."
האלמנה טענה מנגד כי הם היו מקבלים אשרת שהייה בארץ נוכח נסיבות בריחתם מאריתריאה, ולחלופין גם אם יגורשו מן הארץ הרי שזה לא יקרה קודם שיגיע הצעיר שבילדיהם לגיל 18 וגם אז, ככל שיגורשו, יש להניח כי היו מוצאים מקלט בארץ מערבית אחרת אשר שיעור ההשתכרות בה לא היה נופל משיעור ההשתכרות בארץ.
השופט צבי ויצמן סירב לקבל את עמדת חברת הביטוח וקבע כי בסיס החישוב שעל בסיסו ביקשה האלמנה לקבל פיצוי – הגיוני הרבה יותר. כב' השופט צבי ויצמן מבית המשפט המחוזי בלוד קבע כי צירוף הנסיבות בהן המנוח שהה בארץ החל משנת 2008 והתובעת שוהה בארץ החל משנת 2011, כאשר בארץ נולדו שניים מילדיהם כמו כן היותם של המנוח והתובעת יוצאי אריתריאה המחזיקים באשרת שהייה שבגינן המדינה אינה פועלת כנגד מעסיקים המעסיקים אותם - כל אלו יש בהן להצדיק את חישוב אובדן השכר בשנים האבודות עד להגיעו של המנוח לגיל 67 על בסיס השתכרותו בארץ, עובר לתאונה.
הפיצוי
השופט מצא לנכון לקבל את עמדת האלמנה על פיה ככל שאלו היו מגורשים , סביר להניח כי היו נמלטים למדינה אירופית בה היה משולם להם שכר גבוה הרבה יותר מבאריתראה , לבטח כאשר החזרה לאריתראה מהווה סיכון של ממש עבורם. בשורה התחתונה – חברת הביטוח נאלצה להיפרד מסכום של 1.75 מיליון שקלים בניכוי הסכום ששולם ע"י המוסד לביטוח לאומי. בסופו של יום חויבה חברת הביטוח לשלם לאלמנה וליורשיו סכום של 456,800 שקלים לרבות הוצאות משפט.
עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין: "כב' השופט כתב בפסק הדין כי "הערכת הפיצוי לעתיד, בוודאי בהתייחס למצבם של הפליטים, רב בה הנסתר על הגלוי נוכח עתידם הלוט בערפל". נוכחותכם של הפליטים בישראל מעמיד פעם אחר פעם את בית המשפט בפני הכרעות עקרוניות בסוגיות ייחודיות, כאשר במקרה הזה, מלאכתו הקשה גם כך, היתה קשה שבעתיים".
