כ-25% מהמכוניות החדשות שנמכרו בישראל היו חשמליות ברבעון הראשון של 2024. על פניו נתון נאה, אבל הוא גם מציף שאלה: מי הם רוכשי המכוניות האלה ומה המאפיינים שלהם? מדינת ישראל מפרסמת באופן תקופתי דו"חות המפרטים את הפילוח הגאוגרפי של רוכשי החשמליות ופילוח רישומי המכוניות. כלומר, כמה נרשמו על שם ליסינג, כמה פרטיות וכמה מהן נמצאות על רישיונות סחר רכב - בידי סוחרים שמחכים שיגיע לקוח כדי לקנות את המכונית.
על פניו, הפילוח של מכירת המכוניות החשמליות בישראל לפי מיקום גאוגרפי מעלה תמונה מעניינת: באשקלון רכשו כמעט אותו מספר מכוניות חשמליות כמו בבאר שבע, בחיפה רכשו כמעט אותה כמות כמו בישובי השרון. אבל אשקלון אינה עיר דומה לבאר שבע במאפיינים רבים וחיפה אינה דומה כלל לאזור השרון בלא מעט פרמטרים. אז מה בעצם הופך עיר לכזאת שחדירת החשמליות בה מוצלחת?
התשובה מעניינת מכיוון שהיא נמצאת בנתוני הביטוח הלאומי שמפלחים את ערי ישראל לפי מספר תושבים, רמת הכנסה וגילאים. בעבר נשמעה ביקורת בוועדת הכלכלה לפיה נטען שחשמליות הן פריבילגיה של העשירון התשיעי והעשירי ושיש להוזיל את מחירן כך שיתאימו גם לעשירונים נוספים, אבל רמת הכנסה אינה הפרמטר היחיד. רמת הצפיפות גם משנה (אם כי גם כאן מדובר בנגזרת של רמת הכנסה), כי למשל מי שגר ב"בניין רכבת" לא יכול להקים עמדת טעינה, זאת לעומת מי שגר בבית משותף עם חניה בטאבו ובהינתן אישור ומי שגר בבית פרטי ללא כל אישור.
מנתוני מדינת ישראל הרלוונטיים להיום (ב') עולה כי תל אביב היא העיר בה ניתן למצוא הכי הרבה חשמליות בבעלות פרטית – 14,109 מכוניות. אלה רשומות על כתובות של אנשים פרטיים שגרים בעיר. לפי נתוני הביטוח הלאומי אוכלוסיית תל אביב נכון למרץ 2024 עומדת על 462,914 תושבים, והשכר הממוצע של שכיר שמתגורר בה הוא 18,246 שקל. כלומר בתל אביב יש כ-33 תושבים לכל חשמלית.
תל אביב היא כאמור מובילת הטבלה אך במקום השני בהיקף רישום מכוניות חשמליות בבעלות פרטית נמצאת פתח תקווה, עם 10,423 חשמליות שרשומות על שם תושביה. בעיר גרים 256,156 תושבים לפי הביטוח הלאומי, ורמת ההכנסה של שכיר המתגורר בה נמוכה מתל אביב: 14,117 שקל. כלומר, בפתח תקווה יחס החשמליות לתושב טוב יותר מתל אביב: כ-24 תושבים על כל חשמלית.
במקום השלישי נמצאת רחובות עם 9,205 חשמליות בבעלות פרטית על שם תושבי העיר. בעיר 148,991 תושבים לפי הביטוח הלאומי, והשכר הממוצע לשכיר בה הוא 14,630 שקל. כלומר, ברחובות היחס הוא 16 תושבים על כל חשמלית.
בהמשך הטבלה נמצאות שלוש ערים שמספר המכוניות החשמליות שנוסעות ברחובותיהן דומה, אבל המאפיינים שלהן שונים מבחינות רבות: אשקלון, שנמצאת במקום הרביעי בטבלה היא עיר שעל תושביה רשומות 6,659 חשמליות נכון להיום, ולפי הביטוח הלאומי רשומים בה 158,856 תושבים ורמת ההכנסה לשכיר היא 11,212 שקל. כלומר, יש בה יחס של 23 תושבים לחשמלית אחת, יחס שהוא יותר טוב לדוגמה מתל אביב למרות שרמת ההכנסה הממוצעת באשקלון לשכיר נמוכה יותר.
באר שבע שנמצאת במקום החמישי היא עיר בה רשומות 6,589 חשמליות, רשומים בה 214,428 תושבים ורמת ההכנסה הממוצעת לשכיר בעיר היא 11,982 שקל. כלומר, היחס של מכוניות חשמליות לתושב בבאר שבע הוא כ-32 תושבים לחשמלית.
לא רחוק מהן במקום השביעי נמצאת חיפה עם 6,256 מכוניות חשמליות של תושבי העיר. לפי ביטוח לאומי רשומים בעיר 282,431 תושבים והשכר הממוצע לשכיר בה הוא 14,228 שקל לחודש. כלומר, בחיפה יש יחס גרוע של כ-45 תושבים לכל חשמלית.
במקום השמיני נמצא אזור השרון אך זהו אזור כללי שמונה מספר ערים ולכן אינו מוגדר ספציפית על ידי הביטוח הלאומי, אבל ירושלים שנמצאת במקום התשיעי היא עיר בה רשומות 5,966 מכוניות חשמליות, מספר התושבים בה עובר מיליון איש ועומד על 1,000,856 תושבים, והשכר הממוצע לשכיר בה הוא 10,369 שקל. כלומר, היחס בין מספר התושבים לחשמליות הוא הגרוע בערי ישראל: כ-167 תושבים לכל חשמלית.
ובמקום העשירי נמצאת עכו, עם 5,937 חשמליות בבעלות פרטית. עכו היא מקרה מאוד מעניין מכיוון שלפי ביטוח לאומי כל אוכלוסיית עכו מונה 54,245 תושבים, רמת ההכנסה בה אינה גבוהה ביחס למרכז והשכר הממוצע לשכיר בה הוא 10,061 שקל. אבל יחס החשמליות לתושב בעכו גבוה: על כל תשעה תושבים יש חשמלית, מה שהופך אותה לעיר שמספר החשמליות בה ביחס למספר התושבים הוא מהגבוהים בישראל.
הנתונים מוכיחים מספר מסקנות: ראשית, חשמלית כבר אינה מכונית לעשירים בלבד. מבחינה מספרית, מספר המכוניות החשמליות הגדול ביותר אכן נרשם בעיר בעלת השכר הממוצע הגבוה ביותר לשכיר, אבל מספר המכוניות הגבוה ביותר ביחס למספר התושבים נרשם דווקא בעיר שההכנסה של שכיריה אינה מן הגבוהות בישראל. בנוסף, חשמליות אינן זולות, אבל כיום מחיריהן יורדים הודות למבצעים וכבר יש רבות מהן בשוק המשומשות.
עוד נקודה מעניינת היא כי קיים יחס יחסית גבוה של מכוניות חשמליות לתושבים בערים שכנראה שתושביהן מועסקים על ידי חברות שממוקמות בערים גדולות שנמצאות במרחק עשרות קילומטרים של נסיעה יומית – עכו, אשקלון ורחובות הן דוגמאות מצוינות לכך.
חדשות קשורות