רפובליקת בננות: מבצעים עבירות תנועה מסוכנות ושולחים את סבתא לנהיגה מונעת

"לפני שבוע מספר לי לקוח שסבתא שלו מאושפזת באיזו מחלקה כבר חמש שנים.היא בתרדמת, אבל עדיין ממשיכה לצבור לרעתה נקודות על נהיגה במהירות מופרזת. הוא חתיכת ערס חמום מוח עם BMW שמת להוכיח לחברה שלו כמה הוא גדול. איך זה ייתכן? הרכב רשום על שמה. כבר שנים הוא שם קצוץ על המשטרה, צוחק להם בפנים. והוא לא היחיד, זו חבורה של חולים בראש, מאלו שמצלמים את עצמם סוגרים סקאלות, שכולם עושים את אותו הטריק עם הסבתא או הסבא. הבעיה היא שכל יום שהדפקטים האלו על הכביש זו פצצת זמן מתקתקת. זו רק שאלה של זמן עד שמישהו מהם יתנגש באיזה רכב על 200 ונגמר הסיפור. בכל רגע נתון יושבים בקורסים לנהיגה מונעת סבתות, אבות ואימהות שמחפים על הילדים והנכדים העבריינים שלהם. יש פה פאק רציני במערכת".

הסיפור שמספר לוואלה רכב העו"ד הוא חלק מתופעה שמוכרת היטב כבר שנים למוסדות הרלוונטים, אבל אף אחד לא עושה דבר בנדון. במחקר של ד"ר איתן לבונטין, שפורסם במסגרת "הצעה לסדר" ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה, נכתב כי ניתן להעריך שעשרות אלפי הרשעות מידי שנה הן של חפים מפשע. במקום שהנהגים העבריינים יורחקו מהכביש או ינקטו כנגדם סנקציות, רבים מהמשתתפים בקורסים לנהיגה מונעת הם "קופים", שלקחו על עצמם את האשמה.

אף אחד לא יודע מי יושב מולם

"אני לא מטומטם, כולנו יודעים היטב שרבים מהמשתתפים בקורסים לנהגים מונעת, אלו קרובי משפחה של נהגים עבריינים - אבל מה אני יכול לעשות? אני ניסחתי את החוק האווילי הזה?", אומר לוואלה רכב מדריך וותיק בקורסים לנהיגה מונעת; "אני לא יכול לעשות כלום. לך תוכיח שזה לא הוא נהג וגם אם אפשר, הרי זה לא מקרה אחד או שניים - זו מגפה".

איך האבסורד הזו מתקיים באין מפריע? עו"ד עמרי ארגמן, מומחה לדיני תעבורה, מפנה את האצבע המאשימה למחוקק בישראל. "הוא זה שניסח את לשון סעיף 27/ב לפקודת התעבורה הקובע כי רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג, זולת אם הוכיח מי נהג. המונח המשפטי הוא חזקת הבעלות. על פי הסעיף, כאשר בעל רכב מקבל דו"ח ורוצה לחפות על הנהג העבריין, די שישלם אותו על מנת שהוא יורשע ולא הנהג". הפרקטיקה מאפשרת לבעל רכב לרשום אותו על שם סבתא, שמעולם לא נהגה ומעולם לא הוציאה רישיון ולבצע אינספור עבירות. כל עוד הסבתא לא מעוניינת להוציא רישיון, גם אם הנכד לא ישלם את הקנסות, יוציא משרד הרישוי "עיכוב רישיון" לסבתא, לרישיון שמעולם לא הוציאה. יכולות לחלוף שנים ולא יקרה דבר.

ההפקרות הזו מדירה שינה מעיני ארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק. מצב בו אדם חף מפשע נענש על לא עוול בכפו הוא מצב בלתי נסבל שחייבים למנוע הוא אומר. "הגיע הזמן לאמץ אמצעים טכנולגיים שיוכיחו מיהו הנהג כדי למנוע מצב בו אדם מצליח לחמוק מעונש על עבירת תנועה שהוא ביצע. במקביל, חייבים לבחון מחדש את החוק על כל ההביטים שלו וההשלכות הנלוות אליו".

הנפגעים האמתיים

הניסוח הבעייתי אינו מאפשר רק לעברייני תנועה למלט את עצמם מענישה אלא פוגע גם בנהגים נורמטיביים. מאות אלפי דוחות מהירות נשלחים מידי שנה בדואר, אולם בכל מקרה בו הבעלים אינו אשם ומבקש לבטל את הדו"ח, לא די שיוכיח את חפותו ואף יצביע על הנהג, אלא שהמשטרה דורשת ממנו לעשות את עבודתה ולהשיג מהנהג הודאה חתומה. חוסר הסבירות זועק עוד יותר כאשר מדובר על האשמה בעבירות קשות. בפרשת צמח, מציין לבונטין במחקרו, הנהג הורשע בעבירת פגע וברח אף שלכל הדעות לא היה ברכבו בעת התאונה. התביעה, דרשה מאסר ממושך בפועל - כאילו נתפס הנהג העבריין אך בית המשפט הזכיר כי הנאשם לא ביצע את העבירה ולכן נגזרו עליו "רק" ארבעה חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון ל 13 חודשים וקנס של 66 אלף שקל.

בית המשפט המחוזי ואף העליון אישרו את ההרשעה ואת העונש אולם הנהג שבאמת פגע יצא ללא פגע.

"אין זה משנה כל כך מי יקבל נקודות, יחויב או יאבד את רישיונו, ואם אפילו לבית המשפט מותר להרשיע בניגוד לעובדות, קל וחומר לאזרח", מעיר לבונטין. גם במקרים בהם הרכב נמצא בבעלות משותפת. המדיניות היא להאשים את הבעלים הרשום הראשון. השיטה הזו לדבריו "מתיישבת יפה עם המטרה להרשיע ולהעניש מישהו - אשם או לא אשם". הנושא נידון פעמים רבות והגיע לא אחת גם לדיונים בכנסת. המשטרה מודעת היטב לדפוס הפעולה אך מבחינתה, מסביר עו"ד ארגמן, מדובר על מציאות נוחה מאוד: "היא לא צריכה להשקיע מאמצים ולמצוא את האשמים שכן במבחן התוצאה, התיקים נסגרים בהרשעות וסטטיסטית זה נראה נפלא בסיכומי השנה שלה. לא נעשות שום פעולות לאתר את העבריינים ולגבש תשתית ראייתית כנגדם".

אחריות החברה

אחד מהמנגנונים שמבטאים את העיוות הוא הסעיף שקובע כי כאשר הרכב שייך לתאגיד, הוא זה שמקבל את הדו"ח ואם הקנס משולם - התאגיד מורשע ולא הנהג, אלא אם זו הודיעה למשטרה מי נהג ברכב בזמן שבו בוצעה העבירה. השיטה מאפשרת כמו במשפחה, גם לחברה "להסתיר" את זהות הנהג. העובדה כי במצב כזה, גובה הקנס שמוטל גבוה משמעותית מזה שמוטל במקרים אחרים, אינו מרתיע היות ומלבד ההיבט הכספי, אין כל רישום של נקודות שנצבר לרעת החברה. " יש יסוד להעריך כי באלפי מקרים בשנה, מורשע תאגיד במקום נהג עבריין", מציין לבונטין במחקרו.

המצב הפרובלמטי, מטריד מאוד את שמעון סודאי, יו"ר איגוד קציני הבטיחות. "ברוב החברות הגדולות בישראל שמעסיקות קציני בטיחות בהם קיים נוהל רכב שכיחות המקרים נמוכה, אולם איני יכול להגיד זאת על הנעשה בחברות אחרות. זו הפקרות שחייבת להיפסק. הפיתרון צריך להעשות באמצעות חקיקה על פיה הנקודות ירשמו על הח"פ של התאגיד וישפיעו על הדירוג העסקי שלו ו/או על בעלי החברה הרשומים. הניקוד ישפיע גם על תמחור הפרמיה של ביטוח המקיף שיינתן לרכביו כל עוד הם רשומים בבעלותו. במקרה והרכב רשום בבעלות חברת ליסינג ,חברת הליסינג מסבה את הדו"ח על שם החברה החוכרת. בנוסף, צריך לחייב את החברות כי כל דו"ח שמגיע על שם התאגיד, מומלץ שהסבת הדו"ח תעשה על פי הצהרת הנהג אשר ותהיה מאושרת חתומה על ידי קצין הבטיחות ולהוכיח כי ההסבה על שם הנהג שרשום במערכת ניהול צי הרכב בוצעה כחוק. במקרה ומדובר בהסבה לאזרח פרטי חשוב לחייב את ההסבה באישור של עו"ד על מנת לאמת את הפרטים בתצהיר מחייב".

חייבים לבצע שינוי מיידי

בסופו של דבר, אין ברירה אלא לבטל את חזקת הבעלות ולתקן את החוק מבהיר ד"ר לבונטין, ומוסיף כי לאחר הביטול, יש להסדיר בחוק שלוש חלופות עיקריות שמיושמות במדינות אחרות. ראשית, בהיעדר ראיה לזהות הנהג, בעל הרכב יחויב בתשלום קנס אזרחי שאינו גורר סנקציה נוספת. בנוסף, יש לאכוף מחדש את עבירת השתיקה על פיה בעל רכב עובר עבירה אם אינו מוסר מידע על הנהג, ככל שיש בידו למסור. כמו כן, יש להתקין מצלמות שבכושרן לצלם גם את פני הנהג. לצד האמור, יש לבטל את חזקת הבעלות כאשר מדובר על תאגיד ולקבוע כי בעבירות חמורות תוטל חובה לאתר ולהרשיע את הנהג שביצע את העבירה.

עו"ד ארגמן מסכם: "הרשעה מכוח חזקת הבעלות היא דוגמא אחת מיני רבות שממחישה את הבעייתיות של שיטת האכיפה בישראל, שממלאת בעורמה את הקופה הציבורית, תוך זניחת מטרת האכיפה המקורית. כל עוד המשטרה ומערכת המשפט חיות בשלום עם המצב בו אזרחים חפים מפשע נכנסים לבתי הכלא על עבירות שמעולם לא ביצע, אין להתפלא כי הם פועלים בכל דרך על מנת לחלץ עצמם מאימת הדין. במציאות בה שוטר אורב לנהג תמים שלא שם לב לשינוי המהירות המותרת במעבר בין כביש מהיר לכביש עירוני ונקנס בשל כך, ברור מי הצד הרע בסיפור. כל עוד המדינה תמשיך לאכוף באופן לא מוסרי את חוקי התעבורה, לא ניתן לצפות כי יחול שינוי בעמדת הציבור כלפי עמידה בהוראות החוק".

תגובת משרד התחבורה: "מדובר בתופעה פסולה ומגונה הפוגעת במאמצים לצמצם את מספר תאונות הדרכים. הנושא הוצג בהרחבה בפני משרד המשפטים, בהשתתפות של ד"ר לבונטין ומשטרת ישראל. סוכם כי משרד המשפטים יבחן את התופעה ואת הצורך בשינוי התקנות בנושא".