"הגורם מס' 1 לתאונות בישראל - העיסוק בסלולרי בזמן נהיגה"

למרות מחיר הדמים הנורא שהוא גובה, הקטל בדרכים הוא נושא שבעשרים השנים האחרונות נדון בשיח הציבורי הישראלי רק באופן חלקי ושטחי. תאונה קשה במיוחד, יובש תקשורתי או מזג אוויר קיצוני מצליחים לעורר את הדיון הזה, אך תמיד לזמן קצר ובלי להשפיע על השורה התחתונה. דווקא 2016 הייתה שונה ולאורך חלק ניכר ממנה תאונות הדרכים לא ירדו מהכותרות. זה קרה על רקע עלייה ניכרת במספר ההרוגים - 325 מתחילת השנה הנוכחית, עלייה משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה, שלכל אורכה נהרגו 354 בני אדם. המספרים הללו מתווספים לעלייה מתמשכת במספר ההרוגים מאז 2012, שהייתה השנה עם מספר ההרוגים הנמוך ביותר - 301 הרוגים.

מה יצמצם את הקטל היא שאלה שרחוקה מלהיות חדשה. מומחים חושבים שרק שילוב של שיפור יסודי בתשתיות, במיוחד בכבישים אדומים, חינוך שישנה מהיסוד את תרבות הנהיגה ואכיפה, יכולים להצליח, אך בישראל, כמו בישראל, שני הסעיפים הראשונים בקושי מטופלים. מצבו של הסעיף השלישי מורכב יותר, כנראה בשל הירידה במספר ההרוגים עד 2012. מאותה שנה ואילך, החלק המשטרתי באכיפה הלך והתכרסם בעוד במקביל נפרסה רשת חדשה של מצלמות מהירות, שמראש יעילותן בכל הנוגע להפחתת תאונות הייתה מוטלת בספק ומיקום פריסתן תרם לא מעט לטענות כי מדובר בלא יותר מ"מס מהירות" חדש. אם, וזה אם גדול, חשב מישהו שמבנה האכיפה החדש יפעל, באה המציאות וטפחה על פניו.

לראש אגף התנועה הפורש, ניצב ירון בארי (54), אין ספק שיש קשר מובהק. "מחקרים הוכיחו שמה שמשפיע על התנהגות הנהג זה נוכחות ובולטות של ניידות תנועה. ככל שתהיה יותר נוכחות, ככה נשפיע יותר על הנהיגה וככה יהיו פחות תאונות".