יבואני הרכב יכולים לחייך: הדרישה לעמוד בממוצע המזהמים נפלה מחוק ההסדרים

התוכנית להטיל מס נסועה על בעלי המכוניות החשמליות אינה היחידה שלא עברה במסגרת חוק התקציב ולא תופיע עוד בחוק ההסדרים: גם התוכנית לדרוש מיבואני הרכב לעמוד בממוצע מזהמים לרכב אינה מופיעה עוד.

ב-15 בפברואר נשלחה הודעה מטעם המשרד להגנת הסביבה, לפיה: "המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר פועלים לחייב את יבואני הרכב באמצעות קביעת יעדי פליטה לייבא רכבים חשמליים בהיקפים הולכים ועולים עד להפסקה כמעט מוחלטת של יבוא כלי רכב המונעים בדלקים ב–2030". כלומר, אם יבואן רכב יחפוץ לייבא כמות מסוימת של מכוניות בשנה, המכוניות האלה יהיו חייבות לעמוד ביעד ממוצע של פליטת מזהמים. 

התוכנית להטלת יעדי פליטת מזהמים על יבואני הרכב היא פשוטה למדי – וגם כזו שיש בה היגיון אם מנקים ממנה לא מעט בעיות, כמו הסוגיה מי יממן את יבוא המכוניות המזהמות. לפי השיטה, בכל שנה קובעים משרדי הממשלה הרלוונטיים יעד זיהום ממוצע בו יבואני הרכב חייבים לעמוד. כלומר, אם יבואן רוצה לייבא למשל 100 מכוניות שהן מזהמות, הוא חייב גם לייבא 100 מכוניות שהן נקיות, כדי "לאזן" את הזיהום הממוצע. היעד הממוצע הזה לכל יבואן יורד משנה לשנה. כלומר אם למשל בשנת 2026, השנה שבה המתווה הזה היה אמור להיכנס לתוקף, נקבע ממוצע זיהום של קבוצה 7 (לצורך הדיון) אזי בשנת 2027 כבר יקבע ממוצע זיהום של קבוצה 6, בהמשך קבוצה 5 וכיוצא בזאת – עד ליעד המיוחל של קבוצה 1, כלומר רכב חשמלי בלבד. 

השיטה הזאת, של הטלת ממוצעים, היא שיטה שיש בה היגיון: כפי שהמדינה יודעת להפוך את יבואני הרכב לגובי המיסים שלה היא אמורה לדעת גם להפוך אותם ל"אוכפי הזיהום" שלה. אבל כאמור זה לא קרה. הסעיף אשר עוסק בממוצע הזיהום לא נכנס.

מי שעשוי להרוויח מאי כניסת הסעיף לחוק ההסדרים, הם היבואנים כי בכך הם זוכים ב"כרטיס פתוח" לייבא מכוניות מזהמות - לפחות עד שקצב ההתקדמות הטכנולוגית הטבעי והרגולטורים בעולם יכפו בכל מקרה על יצרני הרכב ליצר בעיקר מכוניות חשמליות. בבואנו להסתכל על יצרני הרכב היפנים הוותיקים, ראה ערך מאזדה, סוזוקי, סובארו אנו נתקלים בעובדה מעניינת: היפנים לא ממש הצטרפו בזמן לטרנד וכנראה שעד 2026 אין להם מספיק זמן להציף את השוק בדגמים חשמליים. המשמעות? יבואני הדגמים היפניים, שלא מיהרו לפתח טכנולוגיות הנעה חשמליות יוכלו להמשיך לייבא ללא בעיות. גם יבואני מותגי יוקרה שלא נמצאים בחוד החנית החשמלי וממוקדים במיוחד בדגמים מזהמים יוצאים מורווחים ממצב בו הם לא נדרשים בכוח לייבא ארצה מכוניות חשמליות ויכולים להמשיך ולייבא מכוניות שמשתייכות לקבוצות הזיהום הגבוהות – על אחת כמה וכמה לנוכח העובדה שיצרני רכבי היוקרה יודעים היטב שעל דגמי הבנזין, שלא דורשים סוללות יקרות או עלויות מחקר ופיתוח, הם יכולים להרוויח יותר.