שיא עולמי: מכונית מרצדס משנת 1955 נמכרה ב-143 מיליון דולר

מרצדס בנץ 300 SLR אולנאהוט מודל 1955 נמכרה באחרונה תמורת 143 מיליון דולר - ונהפכה למכונית היקרה ביותר שנמכרה אי פעם. מדובר באחת משתי מכוניות שנמצאות באוסף הפרטי של מרצדס בנץ. לדברי החברה, התמורה תשמש להקמת קרן אשר תעניק מלגות בתחום לימודי איכות הסביבה.

המכונית נמכרה במכירה פומבית בסותביס, ועקפה ב-95 מיליון דולר את השיא הקודם של מכירת מכונית במכירה פומבית, וב-70 מיליון דולר את השיא של מכירה פרטית. הרוכש נותר אנונימי, ואולם מי שייצג אותו היה סימון קידסטון, אספן מכוניות בריטי, שכבר שנה וחצי ניסה לשכנע את מרצדס למכור את המכונית.

אחרי מלחמת העולם השנייה מצאה עצמה מרצדס בנץ בבעיה חמורה: החברה אשר נפגעה קשות במהלך המלחמה יכלה לייצר רק מכוניות משפחתיות ומכוניות מנהלים - וימי התהילה שלה כאלופת מרוצי גראן פרי היו מאחוריה.

ואולם  במרצדס בנץ הוחלט להחיות את קבוצת המרוצים שלה, תוך הסתמכות על מה שהיה לה בהיצע: מנוע יחסית מיושן של מכונית מנהלים, מערכת המתלים של מכונית המנהלים ויכולת הנדסית מלפני מלחמת העולם השנייה. ואולם בחברה החליטו להשתמש במתקן שנחשב אז מהפכני: הזרקת דלק, אשר גרמה למנוע הישן להתעורר והעלתה את הספקו למעבר ל-200 כוחות סוס. 

המכונית שנולדה, ה-300 SL ("סופר ליכט", או סופר קלה), היתה מבוססת על שלדת צינורות קלת משקל שממנה היו תלויים המתלים. אבל אז גילו מהנדסי מרצדס שהם ניצבים בפני בעיה: כדי שהמכונית תישאר קשיחה, שלדת הצינורות חייבת להקיף את הנהג והנוסע, משמע, אי אפשר להתקין במכונית דלתות. הפתרון שהוצע היה מקורי: נהג והנוסע ייכנסו אל המכונית באמצעות צמד "חצאי דלתות" שממוקמות על צירים בתקרת הרכב וייסגרו על צידי המכונית.

 כאשר חצאי הדלתות פתוחות, המראה מזכיר שחף אשר פורס את כנפיו, ולכן המכונית זכתה לכינוי "גאלווינג" - כלומר כנפי שחף.

ה-300 SL היתה מכונית מסוכנת במיוחד, מכיוון שבמרצדס בנץ הוחלט ללכת על גישה של "הכל או כלום" - כלומר לייצר מכונית שתהיה מדהימה בידיהם של נהגי מרוצים, אבל מסוכנת לכל מי שאינו נהג מרוצים מיומן. ההתנהגות היתה פרועה אבל התוצאות לא איחרו לבוא: ה-300 SL זכתה בלא מעט מרוצים בשנות החמישים, ונחשבה למכונית אשר החזירה את מרצדס לחיים הודות לשילוב הבלתי אפשרי באותם ימים של קשיחות, ביצועים ואמינות - וגם נהגים עשויים ללא חת.

כך למשל, בנובמבר 1952 מרצדס SL שהשתתפה בקאררה פאנאמריקנה, מרוץ מפרך במיוחד בדרום אמריקה, פגעה בנשר במהירות 200 קמ"ש. הנשר ריסק את חזיתה של ה-SL וחדר לתוך תא הנוסעים, ופגע ישירות בפניו של הנווט קארל קלנג - שהתעלף. למרות זאת, צוות המרצדס המשיך בנסיעה, תוך שהנהג קארל קלינג עושה כמיטב יכולתו לטפל בנווט הפצוע. המרצדס סיימה את המרוץ בהצלחה ללא חלון.

ואולם המרצדס שנמכרה כעת אינה300 SL רגילה; מדובר ב-300 SLR אולנהאוט - אחת משתי מכוניות אב טיפוס ראשונות מדגם זה אשר תוכננו על ידי רודולף אולנהאוט.

ל-SLR יש סיפור מעניין בפני עצמו: אחרי שמרצדס בנץ נחלה הצלחה עם ה-SL - הוחלט על תכנון ה-SLR, גרסה מתקדמת יותר שתצויד במנוע בעל שמונה בוכנות במקום שש. המהירות הסופית היתה מטורפת גם במונחים מודרניים: 290 קמ"ש. המשימה הוטלה על כתפי אולנהאוט.

אולנהאוט שנולד ב-1906 בלונדון היה בן לאב גרמני ואם בריטית. בשנת 1931 הצטרף למרצדס בנץ, וב-1936 מונה לראש תוכנית המרוצים של היצרנית הגרמנית, בשנים שבהן לא היתה רק יצרנית רכב - אלא כלי בידי המשטר הנאצי להוכחת עליונות באמצעות מרוצי מכוניות. 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים הבינו שאולנהאוט הוא חצי בריטי, הוא הושם במעקב צמוד של הגסטאפו - אך המשיך לעבוד במרצדס בנץ, בתכנון מנועי מטוסים. ב- 1948 חזר אולנהאוט לתכנן מכוניות למרצדס - והפעם את ה-300 SL.

 אולנהאוט נקט גישה לא שגרתית בכל הנוגע להנדסת רכב, גישה שאומצה על ידי לא מעט יצרני רכב וקבוצות פורמולה 1 כיום: הוא סירב להישאר במשרד והעדיף לבלות עם הנהגים, לשמוע מה מטריד אותם בהתנהגות המכונית ופה ושם לקחת את המכוניות לסיבוב בעצמו. אולנהאוט מת בשנת 1989.