למה העירייה שלכם נשארת עם טנדרי דיזל מזהמים ולא עוברת לחשמליים?

השעה יכולה להיות 5:00, 5:30 או 6:00 בבוקר, אתם מנסים למצוץ את הדקות האחרונות של שנת הלילה המתוקה שלכם כאשר את החלום קוטעת נהמת מנוע דיזל, שריקת זרועות הידראוליות, טריקת מכסה פח, צפצופי רוורס וצעקות "אתה עובר, אתה עובר, סע!". אנחנו מלאים הערכה לעובדי התברואה, אולי האלמנט האפקטיבי, היעיל והנחוץ ביותר בכל רשות מקומית - אבל ברגעים האלו, בואו, אנחנו לא מחבבים אותם מאוד.

אז זו סצנה אחת שב"פילוטקאר" ישמחו לחסוך לפחות לחלק מהתושבים, בחלק מהערים עם אחד הכלים היותר מעניינים שלה, גרסת פינוי האשפה העירונית של ה-P1000. אבל רגע, מה פתאום גרסה של דגם? מי זו בכלל פילוטקאר ומה היא רוצה לעשות פה בכלל?

יצרנית החשמליות הטורקית פילוטקאר הוקמה בשנת 2011, מתוך חברה וותיקה יותר באותו שם שהייתה פעילה עוד משנות ה-60 כספקית של תעשיית הרכב, ועדיין עושה זאת כיום לצד זרועות נוספות של אספקת תבניות יציקה לפלסטיק ואפילו כסאות משרדיים.

כיום, כיצרנית של כלים חשמליים, מתחלק ההיצע שלה לשתי משפחות דגמים מרכזיות - משפחת ה-PC שהם כלי רכב תפעוליים (הידועים בשם הגנרי "קלאב-קאר" או "גולפית") וכן משאיות זעירות בשם P1000 שהינן בעלות רישוי כביש מלא.

במשפחת ה-PC, בה מדובר בכלים תפעוליים, המוגבלים לתנועה באיזורי רכב תפעולי בלבד ואינם מורשים לנסיעה בכביש מציעה פילוטקאר שלל כלים על בסיס זהה. אלו נבדלים זה מזה במימדים, במספר המושבים שנע בין שניים ועד שמונה, בתצורות שונות שמשתרעות מנוסעים, ארגז סגור או פתוח ואפילו כלי בעל יכולת פינוי נפגעים בשכיבה. כמו כן ישנו דגם המיועד לתנועה בדרכים לא סלולות בעל הגבהה וצמיגי שטח.

מבחינת הנעה, ישנם שלושה מנועים; 13, 16.95 ו-30.5 כ"ס. כאשר המהירות המירבית נעה בין 24 או 45 קמ"ש בהתאם לדגם. ובין שני מארזי סוללות; עופרת עם 11.52 קוט"ש, או ליתיום 9.7 קוט"ש, טווח הנסיעה הוא 80 ק"מ בשתי התצורות אבל עם הבדל בזמני הטעינות - 9 שעות לעופרת ו-6 בליתיום.

יכולת נשיאת המטען מגיעה עד 800 ק"ג בתצורת המטען.

המחירים: החל מ-40 אלף שקל לדגם הדו מושבי ועד 60 אלף שקל לדגם ה-6 מושבים.

משפחת ה-P1000 מכוונת לשוק של כלי רכב תפעוליים עירוניים. זהו רכב בעל רישוי צהוב, כלומר הוא רשאי לנוע על כבישים, אך לא מהירים ומיועד לרשויות מקומיות או ערים שרוצות להחליף את צי הרכב שלהן בכלים שקטים, חסכוניים לאחזקה, 6.5 שקל ליום עבודה מלא לפי הצהרת היבואנית, וידידותיים לסביבה.

הכלי שמגיע בשלוש תצורות מרכב פונה גם לשוק הפרטי-מסחרי, כאשר ניתן לצייד אותו בארגז סגור ולבצע בו את הפצת סחורה בתוך הערים מבלי להידרש להכנסת משאיות גדולות לאיזורים צפופים ופקוקים בזכות המימדים הקומפקטיים שלו, עם 3.58 מטר מקצה לקצה ורדיוס סיבוב של 4.6 מטר. ולמרות המידות האלו כושר העמסה של עד 1 טון וארגזים של עד 2,700 ליטר אמורים להספיק להפצות במתחמים עירוניים.

ההנעה היא באמצעות מנוע חשמלי של 30 כ"ס, המהירות המירבית היא 55 קמ"ש ונפח הסוללה נע בין 13 ל-26 קוט"ש מהן גם נגזר טווח הנסיעה, שיגיע עד 220 ק"מ מוצהרים עם זו הגדולה. זמני הטעינה הם הם 4-6 שעות לסוללה הקטנה או 7-9 שעות לגדולה.

על פי חישובי היבואנית, עלות ההפעלה היומית של הרכב עומדת על 6.5 שקלים לעלות ההטענה שלו במיצוי הטווח המלא, כמחירו של ליטר בנזין. לאלו יש לצרף עלויות ביטוח של כ-1,500-2,000 שקלים, הרבה פחות מטנדר למשל. בנוסף, מציעים הכלים גמישות תפעולית ביכולת לשנות ייעוד שימוש בין רכב ניקיון, איסוף אשפה או פיקוח עירוני בקלות יחסית ובכך לייצר מה שמכונה "רציפות תפעולית" החוסכת שימוש בשניים או שלושה כלים ייעודיים.

אולם עד כה הרשויות המקומיות לא מיהרו להעביר את הצי שלהם לרכבים חשמליים קטנים. לובינסקי עצמה מייבאת מאז 2018 רכבים דומים של חברת גופיל, ומסרה בחמש שנים רק 150 יחידות. בעיריות מתקשים לוותר על טנדרים איסוזו וטויוטה שמשמשים לעתים עובדים כרכב צמוד, ומעניקים גמישות גדולה יותר בתנועה בערים הגדולות.

מחירי ה-P1000 משתנים בהתאם לתצורה ואלו מתחילים ב-129 אלף שקל ומאמירים עד 163 אלף שקל לתצורת ארגז איסוף האשפה.

אולם בסופו של דבר, לכלי ייעודי כזה יש גם חסרונות, לפחות בהיבט של משתמש הקצה, זה שהתרגל שהברלינגו או הטנדר הצמוד שלו יכולים לבצע שלל מטלות שאינן בהכרח קשורות ישירות לעבודה. ולמעשה בחלק לא קטן מהמשרות האלו מהווה חלק מ"תנאי ההעסקה" של העובד.

המדינה מצידה לא ממהרת להתערב ולעודד את הרשויות לעבור לכלים תפעוליים שקטים יותר ונטולי פליטה מהאגזוז. המס על הרכבים האלה זהה לזה שמוטל על חשמליות גדולות יותר, 20% מס קנייה כעת ו-35% משנה הבאה. באירופה, לעומת זאת, זוכים האלה הכאלה לפטור ממס.