אם יתמזל מזלכם ותמצאו רכב בסיסי להשכרה לחופשת הפסח באוסטריה למשל, אז אתם צפויים לשלם עבורו כ-500-600 אירו לשבוע - כמעט פי שניים מהמחיר של השכרת רכב דומה לפני הקורונה. מדוע מחירי ההשכרה התייקרו? שוק הרכב, שעבר טלטלה שמקורה מחסור בייצור ועיכובים באספקה, משפיע על תחום השכרת המכוניות. בדומה לכלל ענף התעופה והתיירות, גם הביקוש להשכרת כלי רכב מזנק לקראת חופשת הקיץ, כשהוא גדול בהרבה מההיצע.
"אין מספיק מכוניות כדי לתת מענה לביקוש"
לטענת בועז יעקובי, סמנכ"ל שיווק ומכירות בשלמה סיקסט, העלייה במחירי ההשכרה היא עוד רכיב באירוע מתגלגל שחווה ענף הרכב מאז פרוץ הקורונה. "מלאים של מכוניות חדשות לא חודשו והאספקה עוכבה", הוא אומר. "זה מתרחש תחת חוסר ודאות להתחדשות התיירות, שהובילה לדילמה שעמה התמודדו חברות ההשכרה - האם להצטייד במלאים או להמשיך להמתין. נוצר מצב שבו הביקוש זינק, וחברות ההשכרה לא היו מסוגלות לספק את הדרישה. המצב הזה צפוי להחמיר ככל שנתקרב לקיץ. אנחנו במצב שבו על כל רכב ‘מתמודדים’ כמה לקוחות, מה שמוביל לזינוק במחירי ההשכרה".
לדברי יעקובי, בחלק מהיעדים המחירים הוכפלו לעומת שנת 2019: "באיטליה למשל, רכב קומפקטי שהושכר ב-300 אירו לשבוע בקיץ 2019, יעלה כיום כ-600 אירו, אם בכלל יימצא רכב כזה. ברכב מבוקש כמו מיני ואן, עם 7-9 מקומות, זה כבר לא עניין של מחיר, אלא האם אפשר למצוא רכב או לא".
אופיר דנאי, מנכ"ל חברת אופרן, המשכירה כלי רכב בחו"ל מחברות שונות, טוען כי המחסור במוכניות נובע גם מדפוסי חופשה חדשים של הנופשים, שמשפיעים על הביקוש. "אין מספיק מכוניות כדי לתת מענה לביקוש שתואם לא רק את הדחף לנפוש, אלא גם את דפוסי החופשה", הוא מסביר. "אנשים מעדיפים לטוס לטיול קפסולה משפחתי בטוסקנה במקום לטוס לרומא. לחברות ההשכרה בארצות-הברית סופקו בינואר האחרון כ-34 אלף כלי רכב, מדובר בשליש בלבד מכמות המכוניות שהן הזמינו במקור.
בינואר אשתקד הן קיבלו כ-88 אלף מכוניות. לכן, רכב מדגם מיני ואן, שפופולרי בקרב משפחות, יושכר בכ-700-800 דולר לשבוע בארצות-הברית, כשלפני הקורונה הוא הושכר בכ-400 דולר. באירופה הסיפור דומה".
דנאי, שעובד מול 3-6 מחברות בכל מדינה, מוסיף שבשנה שעברה היו אזורים שבהם אי אפשר היה להשיג מכוניות להשכרה. "באי קורפו לדוגמה, החברות סגרו את הדלפקים בשדה התעופה כי לא היו להן מכוניות. היו מקרים שהצענו למי שטס לאוסטריה לעבור לסלובקיה כדי לקחת משם מכונית שכורה".
קשיים בשל הקורונה ותעריפים משתנים
לדברי דנאי, מאז שנת 2008 לא נרשם זינוק דומה במחירי השכרת כלי רכב, וכיום הגבלות הקורונה מערימות קשיים. "המחסור במכוניות אל מול הביקוש הוא צד אחד של המשבר, שכולל גם מועדי אספקה לא יציבים ומצוקת כוח אדם", הוא סבור. "בעקבות הקורונה צריך גם לחטא את המכוניות, בעולם שבו ממילא חסרים עובדים, וזה מכביד. בגלל החיטוי, לחברות לא משתלם להשכיר רכב ליום או ליומיים. עבור תקופות השכרה כאלה, המחירים זינקו אף יותר. בתוך משוואת ההתייעלות, חברות רבות לא מאפשרות השכרה לכיוון אחד, למשל לקחת רכב בוונקובר ולהחזיר בקלגרי. גם חבילות ‘טוס וסע’, כמעט כבר לא קיימות".
אין ספק שהמצב בענף מחייב את הצרכנים לשינוי בהרגלי ההזמנות. אם בעבר הנוסעים היו משריינים טיסה, אחריה מלון ואת הרכב משאירים לסוף, ואולי אפילו לאחר הנחיתה בשדה התעופה, כיום הזמנת רכב צריכה להיעשות מראש. יתרה מכך, אם הטיול נשען על נסיעה ברכב שכור, ייתכן שמוטב לבדוק את מלאי המכוניות אפילו לפני שבודקים טיסה או מלון, בעיקר אם מדובר ביעדים המבוקשים יותר כמו צפון איטליה, אוסטריה, גרמניה וארצות-הברית. בתוך כך, מי שמתכנן לטוס בקיץ ובכוונתו לשכור רכב, מוטב שיעשה זאת בקרוב. לפסח, ההיצע מצומצם כבר כעת.
גורם נוסף שמכביד על מחירי ההשכרה החל כבר לפני כשלוש שנים, כשרוב החברות בענף עברו לתמחור דינמי. בשל כך, בדומה לתמחור כרטיסי טיסה, תעריפי ההשכרה משתנים בהתאם לביקוש, גם על בסיס יומי. לדברי דנאי, ככל שמזמינים את הרכב השכור מוקדם יותר, כך סביר שהמחיר שישולם יהיה זול יותר.
בדומה לטיסות, ניתן להזמין רכב שכור בטווח של כשנה מראש. נזכיר שבמסגרת השוואת מחירי ההשכרה, יש לשקלל את המחיר הסופי שכולל גם ביטוחים, דוגמת ביטול השתתפות עצמית או הרחבות שחברות ההשכרה מחייבות. בחלק מהאתרים המחירים יוצגו ללא תוספות שיתבררו במעמד קבלת הרכב בתחנת ההשכרה.
"החברות לא מנצלות את המצב"
דנאי סבור שהזינוק במחירים אינו בבחינת ניצול של הביקוש הגבוה. "התפעול היום יקר יותר וכל העלויות בהתאם, - מהנושא הפיננסי ועד לתחזוקה השוטפת", הוא אומר. "אין פה ניצול של הביקוש מצד החברות. יש מקומות, למשל בארצות-הברית, שהמחירים עומדים על כ-700-800 דולר לשבוע, ואף בחלק מהפעמים יורדים ל-500 דולר, אך זה עדיין יקר ממחירי 2019".
שוק השכרות הרכב נהנה מצמיחה שהחלה לפני הקורונה, צמיחה שבמקרים רבים מקורה בריבוי טיסות הלואו קוסט, לרבות ליעדים פחות מרכזיים שמהם התחבורה הציבורית לא כל כך יעילה לתיירים. עם זאת, תעריפי ההשכרה לא ישרו קו עם מחירי הטיסות החסכוניות. "כשהלואו קוסט היה בשיא, פתחנו תחנות ביעדים כמו ברגמו או ממינגן", אומר יעקובי, ומציין שכיום, תחנות כאלה כבר בקושי פעילות. "אם ברומא היו 12 תחנות היום יש שתיים", מוסיף דנאי.
האם המחסור בציי המכוניות להשכרה מוביל ל"מתיחת" חיי הרכב בצי ההשכרות?
"בסיקסט הגיל הממוצע של המכוניות הוא שישה חודשים", משיב יעקובי. "סיקסט היא קניין גדול, אז היא הצליחה לחדש מלאים באופן יחסי. המלאי שחודש שיקף את חוסר הוודאות שתחתיו התנהלנו".
לפי דנאי, הצטיידות של חברת השכרה היא תוכנית ארוכת טווח ולכן היא יקרה. "אם צי ממוצע של חברה באירופה כולל כ-100 אלף כלי רכב, וכל מכונית עולה כ-20 אלף אירו, אז המימון הוא קריטי". לדבריו, "בעבר יצרני הרכב הציעו מימון לחברות ההשכרה אבל כיום, כשהמלאי מצומצם, החברות מפנות את המכוניות לשוק הפרטי שמשלם יותר מציי הרכב. מגבלת הייצור גם מפנה משאבים לדגמים שיש להם ביקוש יותר בשוק הקמעונאות.
"בתחילת הקורונה חברות ההשכרה התמודדו עם מאות אלפי מכוניות שעמדו בחניונים", הוסיף דנאי. "הבנקים הפעילו לחצים, חלק מהחברות נקלעו לקשיים וחלקן אף חולצו באמצעות סיוע ממשלתי. ציי הרכב קטנו ב-30% במדינות כמו גרמניה ואיטליה, וב-40%-45% במדינות כמו יוון ואוסטריה - ומולם הביקוש באירופה קרוב לממדים של 2019. הפער הזה צפוי להיסגר, אך להערכתי לא לפני סוף 2023".
