עם מוניטין של "מייסדת קבוצת הקומפקטיות פרימיום", אודי A3 מתנהלת בנינוחות טבעית בתוך הקטגוריה הזו. נינוחות של מובילת הקטגוריה לא רק בוותק (הדור הראשון הוצג ב-1996, הנוכחי איתנו מ-2020), אלא גם במעמד שהיא יצרה לעצמה בשוק ועם הובלה של מכירות הקטגוריה, שם היא מתמודדת מול ב.מ.וו סדרה 1 ומרצדס A קלאס שלכל אחת מהן את המטען שלה, החיובי והשלילי. זה לא אומר שהמכונית שמוכרת יותר היא טובה יותר, זה אומר שהתפיסה שלה כמותג יוקרה צעיר עם תדמית טכנולוגית ומתקדמת, לא נותר רק ברמת הבריף השיווקי אלא מחלחל גם לקהל הלקוחות שלה ובקבוצה שקונה את המכוניות מהסוג הזה, מסתבר שזו תדמית מבוקשת. והערת אגב אחרונה על תדמית ומקום בשוק, לפחות בעולם הזה של מכוניות "יוקרה", נראה שהקטגוריה הזו מפגינה עמידות לא רעה בפני הקרוסאוברים המבוססים עליהן.
משהו מהתדמית הזו בהחלט מוטמע בעיצוב החיצוני שלה. לא מוחצנת, בלי פלאברות וגימיקים, מזיגה של ספורטיביות ואלגנטיות נקיית קווים. שימוש בפלטפורמת ה-MQB שעליה יושבות הקומפקטיות האחרות של קבוצת פולקסווגן, אומרת שנקודת הפתיחה של ה-A3 היא של רכב לא גדול, ועדיין, מבחינת מרווח אובייקטיבי בתא הנוסעים יש פה מספיק מקום לנהג, לנוסע וליושבים מאחור. המושבים הקדמיים (בכיוון הידני, שלום לך אודי ברבע מיליון שקלים - אימוג'י של מישהו מכניס לעצמו כאפה בפנים) נוחים ומאפשרים תמיכה טובה בגב התחתון, הירכיים והשכמות. הרבה מתחושת המרווח פה נובעת מעיצוב הפנים. הבחירה של אודי במראה נקי, הייטקי, שמבקש להתרחק מגימיקים גם בתא הנוסעים מאפשר לו להישאר רענן. איכות החומרים בסביבת הנהג ובכלל מלפנים טובה מאוד כמצופה מהפירמה. מאחור העסק כבר חוזר לפלסטיקה קשה ודי פשוטה.
הנדסת האנוש פה מקבלת ציון גבוה, עם סידור ברור, נגיש ונוח של הכפתורים ותצוגות הנתונים. יש לה פאול קטן עם הוויתור על כפתור ווליום לטובת מין משטח מגע שמגביר את עוצמת השמע בתנועת אצבע סיבובית.
סוגיית האבזור הייתה חולשה בדגמים אחרים של אודי, זה המצב גם פה. היא מתחילה ב-255,800 שקלים ועדיין מתייצבת עם בקרת אקלים לא מפוצלת, עם יציאות מיזוג לאחור, אבל ללא שקעי טעינה או אפילו מקום אחסון בגב המושבים. מפתח חכם בקרת אקלים מפוצלת הם בתוספת של 7,600 שקלים, כיוון חשמלי למושב הנהג (בלבד), גג שמש פנורמי, זיהוי רכב בשטח מת, מערכת שמע של B&O וחישוקי 18 אינץ' הם כבר בתוספת של 22 אלף שקלים. מה כן יש? לוח מחוונים דיגיטלי 10.25 אינץ', מערכת מולטימדיה עם 10.1 אינץ' ותאימות לאפל ואנדרואיד, ריפודי עור, מושבים ספורטיביים, וגם מאפרה ומצית (כתוב במפרט, באמת). בקיצר, לא בדיוק העושר שתצפו להיות מוצפים בו במכונית שעם רשימת האבזור כבר נושקת ל-280 אלף שקלים.
מערכות הבטיחות כוללות בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטומטית עם זיהוי הולכי רגל ומצלמת רוורס.
כבר בתחילת התנועה ברור לגמרי שהמכונית הזו מכוילת על הצד הנוקשה יותר, אבל לא מדובר בחוסר נוחות או מכונית שנטרקת על שיבושים. מי שמחפש שטיח שמרחף מעל תחלואי סלילה - זה לא בשבילו. מי שלא אוהב נדנודי מתלים וכן אוהב את התנועה המדודה והמרוסנת של גוף המכונית על גבי שיבושים יסתדר עם זה. אבל מי שמפריעים פה יותר מכל הם רעשי הדרך שחודרים פנימה בשיעור לא סביר למכונית שרוצה להציע חווית נהיגה משודרגת יחסית למכוניות עממיות. ברגע שהכביש לא מושלם יש הדהוד של רעש הגלגלים על האספלט, של פעולת הבולמים. וחבל, כי למעט הסיפור הזה היא דווקא שקטה מאוד כמו שהתרשמנו בנסיעה על כביש סלול היטב.
בכל הקשור להנעה שלה, שני דברים מרכזיים מבדילים את ה-A3 הזו מהגרסאות האחרות שלה. בעוד הן עושות שימוש במנוע 1.5 ליטרים עם 150 כ"ס, פה זה מנוע 2.0 ליטרים ולו 190 כ"ס ו-32.6 קג"מ, ההבדל השני הוא מערכת ההנעה, כאשר ב-1.5 ההנעה היא קדמית וכאן היא כפולה. בשתיהן משמשת תיבת הילוכים כפולת מצמד בת 7 יחסי העברה את המכונית.
לא ש-190 סוסים על מכונית מודרנית הם משהו שדורש הנעה כפולה. קומפקטיות חמות משחררות עוד 100 סוסים ועדיין לא נדרשות להנעה כפולה. וזה גם ניכר באיך שהיא זזה.
המכונית נמצאת במצב של הרבה אחיזה, גבוהה מדי אפילו הייתי אומר. אין לה מספיק סוסים כדי באמת לאתגר את השלדה הטובה בבסיסה. גם אם מנסים לערער אותה לתוך פניה בשביל לסחוט איזה חיוך, איזה השתובבות של אחר הצהריים, כל פעולה משולבת בתגובה של ההנעה הכפולה שגם ככה פוגמת בחדות ההיגוי, ורק רוצה להוריד מקסימום כוח כל הזמן, אבל ממנו כאמור אין הרבה לכתחילה. כך שבהיבט הזה, בגרסה הזו, היא עדיין לא מציגה את המצוינות של הסדרה 1, שגם בלי יותר מדי כוח, זוכרת איך עושים מכונית שמשתפת במשחק.
ובסופו של דבר מקבלים מכונית שהיא קצת פה וקצת שם. המון פוטנציאל עם מכלולים שגדולים בכמה מספרים על מי שאמור לגרום להם להזיע - המנוע. מכלול אחד שלא גדול עליה ואפילו להיפך הם הבלמים, אם קצת שוכחים שזו סתם הנעה כפולה ולא ה-S3 הם יאותתו שזה יותר מדי בשבילם בדעיכה קלה ותחילת מהלך מאולחש.
בסיום ימי המבחן הציגה ה-A3 כפולת ההנעה צריכת דלק של 12.6 ק"מ לליטר.
במקרה, או שלא, אל ה-A3 הזו אני מגיע מיד אחרי שהחזרתי את אחת השחקניות החדשות במגרש הזה של מכוניות קומפקטיות יוקרתיות, ה-DS4. ולא עברו יותר מכמה עשרות ק"מ עד שההבדלים בין השתיים התחילו להיות ברורים יותר ויותר. וככל שנצברו הקילומטרים המשיכו התובנות להגיע גם ביחס לאיפה שהיא עומדת ביחס למתחרות אחרות בקטגוריה שלה כמו מרצדס A קלאס או ב.מ.וו סדרה 1.
נתחיל מהסוף, לאף אחת מהגרמניות לא הייתי קורא "עסקה אטרקטיבית", הב.מ.וו והמרצדס חלשות מדי האחרונה גם יקרה מדי. אם נשים רגע את הסמלים בצד יש ספורטיביות טובות יותר, מכוניות נוחות יותר, תצורות מרווחות יותר. עדיין עם הסמלים בצד, בהיבט האובייקטיבי, למעט התנהגות כביש, DS4 פתאום נשמעת כמו עסקה חלומית.
עם הסמלים בחזרה על השולחן הברירות הן ברורות, למרצדס ילכו מי שמחפשים את האבזור, המרווח העדיף ומוכנים לשלם הרבה מאוד עבור הסמל, לב.מ.וו מי שמעוניינים בעיקר בתדמית (אף אחד לא קונה את גרסת ה-136 כ"ס בשביל גוד טיים). וכאן, אודי A3 עם מנוע ה-2.0 ליטרים וההנעה הכפולה שהיא מכונית טובה בבסיסה מחמיצה את החגיגה, עם תג מחיר לא מספיק זול להיות אטרקטיבית, רשימת אבזור לא מרשימה וביצועים שלא מספיק טובים כדי לבדל אותה משמעותית.
על הצד הטכני: אודי A3, 2.0 ליטר הנעה כפולה (40 TFSI)
מנוע, הנעה: בנזין, 4 צילינדרים, כפולה
נפח (סמ"ק): 1,984
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,000/190
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,500/32.6
תיבת הילוכים: כפולת מצמד, 7 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 434
רוחב (ס"מ): 198
גובה (ס"מ): 145
בסיס גלגלים (ס"מ): 264
תא מטען (ליטרים): 325
ביצועים:
תאוצה 0-100: 7 שניות
מהירות מירבית: 241 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 12.6 ק"מ לליטר
מתחרות:
ב.מ.וו סדרה 1, מרצדס A קלאס, DS4
מחיר:
255 אלף שקלים
