לפני מספר שבועות מצאו עצמם הסיירים שעמדו באחד ממחסומי הכניסה לשטחי הרשות הפלסטינית בבעיה: סוזוקי ג'ימני לבן שעט בכיוונם במהירות 140 קילומטרים לשעה. בהתחשב בעובדה שזוהי מהירותו המרבית של רכב השטח הקטן, ניכר שהנהג היה נואש, או שפשוט לא פחד מאף אחד ובטח שלא הראה שום אכפתיות למצבו של הסוזוקי. הסיירים במחסום, שקיבלו התרעה מראש על רכב השטח שדולק לכיוונם, הרימו את המחסום והסוזוקי הקטן התנגש בו. אחרי כמה ניסיונות לשבור את החלון נשלף ממנו הגנב כשהוא נאנק מכאבים לאחר שהתרסק לתוך המחסום במהירות מטורפת. הגנב ההוא התברר כבעל ערך: מדובר בחבר בכנופיה שמתמחה דווקא בגניבה של רכב השטח הקטן של סוזוקי, רכב שאין לו שום חשיבות למי שאינו שרוף על טיולים. הסוזוקי ג'ימני הוא רק דוגמה אחת מני רבות לרכב שרגע אחד עמד בחניה של מישהו ואז נעלם ממנה באישון לילה.
כך, לפני כשבועיים התקיים בוועדה לביטחון לאומי בכנסת דיון בנושא שניכר שנמצא "מתחת לאף" של אלפי ישראלים אבל לא באמת מגיע לידי ביטוי בשיח היומיומי: גניבות רכב. הנתונים שנחשפו בדיון לראשונה חושפים את היקף הבעיה. כך, לקראת הדיון חובר על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח מיוחד על היקף גניבות הרכב בשנים האחרונות ובו נחשפה התופעה. לפי עיקרי הדברים, בשנה שעברה נגנבו בישראל 19,094 מכוניות — עלייה של כ־17% ביחס ל־2022 אז נגנבו 16,305 מכוניות בישראל. ב־2021 היה מדובר על 12,256 — כלומר אי אפשר שלא להבחין במגמת עלייה מובהקת. המספרים מבוססים על נתונים של משטרת ישראל, אבל אינם כוללים בהכרח את כל המכוניות שנגנבו. כלומר, ישנם ישראלים שמכוניתם לא היתה מבוטחת בביטוח מקיף ולכן הם לא ראו צורך להגיע למשטרה כדי לדווח שנגנבה. אם ניקח את מספר המכוניות החדשות שנמכרו אשתקד (270,023), אזי נגלה ששיעור המכוניות שנגנבו מגיע ל־7% מתוך סך המכוניות החדשות שנמכרו באותה שנה.
הנתונים שמפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת אינם כוללים רק את מספר הגניבות, הם חושפים גם היכן גונבים: הרצליה חזק על המפה, הוד השרון, רמת השרון, גבעת שמואל וכפר סבא, כלומר הערים שנמצאות בטווח נסיעה קצר מכביש 5 המוביל אל צומת תפוח. אבל לא רק: לפי המפה, גם בדימונה ובבאר שבע גנבי הרכב חוגגים, כשמשתי הערים הללו הנסיעה לחברון היא עניין של מה בכך. הנתונים של מרכז המחקר של הכנסת חושפים גם את אוזלת ידה של משטרת ישראל בטיפול בבעיה, ויותר חמור: את העובדה שגם גנבים שנתפסים לא תמיד מואשמים. כך, לפי הנתונים, מתחילת 2017 ועד מאי אשתקד נגנבו 84,997 כלי רכב. מספר החשודים או הנילונים (מי שקיים לגביהם חשד שביצעו עבירה פלילית) שלגביהם נפתח תיק היה 9,463 בלבד. ומתוך אותם תיקים, ב־5,334 תיקים הוגש כתב אישום. ולגבי היתר? 2,620 תיקים נסגרו — 94% מהם מחוסר ראיות.
במקביל, פרסמה התנועה לחופש המידע נתונים על אודות היקפי גניבות רכבים לפי מותג. הנתונים מתייחסים לשבע השנים האחרונות ומציגים תמונה מוכרת: מה שפופולרי בישראל פופולרי גם ברשות הפלסטינית: טויוטה קורולה היא המכונית הנגנבת ביותר בשבע השנים האחרונות עם 6,582 גניבות, אחריה מאזדה 3 עם 5,656 גניבות ובמקום השלישי יונדאי i25 עם 2,738 גניבות. הגנבים כמובן מראים טעם אקלקטי: במהלך החודשים האחרונים התפרסמו יותר ויותר דיווחים על גניבות של רכב השטח הקטן של סוזוקי — הג'ימני, רכבי אספנות נדירים וגם גניבות כופר, כלומר גניבות של רכבים אקזוטיים ומיוחדים ופנייה לבעליהם לקבלת כופר, בידיעה שערכו הסנטימנטלי של הרכב הרבה יותר משמעותי מערכו הכספי. בעסקאות כאלה מעורבים מתווכים מישראל שבעצמם "גוזרים קופון" מהתופעה.
את הרכבים הנגנבים מישראל ניתן לחלק לכמה קבוצות עיקריות: הרכבים שמיועדים לפירוק, הרכבים שמיועדים לנסיעה בשטחי הרשות, הרכבים שמיועדים ל"פאן" ולאחרונה גם רכבים חשמליים שמיועדים לאחת משתי מטרות: או לנסיעה וחלפים או כדי לשמש כגנרטורים ניידים באמצעות סוללות הרכב למקרה של הפסקות חשמל. אבל מה שיותר מעניין הוא המניע לגניבה. "כמובן שלכל גניבה של רכב יש בראש ובראשונה מניע כלכלי", מסביר גורם מתחום הרכב, "אף אחד לא גונב מכונית סתם בגלל שזה כיף לו, אבל יש כל מיני סוגים של גניבות: יש רכבים של חברת ג'יפ כמו הרנגלר שנגנב למטרת ‘שופוני’, יש רכבים כמו איוניק 5 של יונדאי שנגנבים בגלל שהם יכולים לספק חשמל להפעלת חממת מריחואנה או לתאורה של בית משפחה בשטחים. ויש רכבים יותר פשוטים שנגנבים למטרת נסיעה יומיומית או כדי לפרקם לחלקי חילוף".
נושא חלקי החילוף שב ועולה עם גורמים העוסקים בתחום משתי סיבות: התייקרות של מחירי חלקי החילוף בישראל וכניסתן של מכוניות חשמליות, שתיקון כל חלק בהן, אפילו פגוש, הופך לעניין יקר בגלל ריבוי החיישנים ועלויות התיקון הגבוהות. אבל מעבר לכך, הענף הפך להיות טכנולוגי והבעיה אינה רלבנטית רק לישראל.
לפני שבועיים דווח ב"גארדיין" הבריטי כי כל מה שנדרש כדי לפרוץ לדגמים מסוימים של יונדאי וקיה, למשל איוניק 5, הוא מתקן בגודל של קונסולת משחקים. משך הפריצה נאמד בפחות מדקה. לפי הנתונים שנאספו על ידי התנועה לחופש המידע, הדגמים החשמליים של יונדאי נחשבים גניבים למדי.
"הגנבים לא מסתובבים עם מברג, הם מתמחים בדגם ספציפי. כיום הדרישה אינה למכונית מסוג מסוים אלא למכונית שיש את הטכנולוגיה לפריצתה", מסביר אותו גורם. "הסיבה לגל גניבות הג'ימני אינה בהכרח הצורך הפתאומי של הגנבים לצאת לשטח, זו המעבדה בשטחים שעלתה על הפטנט שמאפשר לחבר מחשב למנוע של הג'ימני. כיום יצרני הרכב נהיו טיפשים. פעם בסרטים היינו רואים איך הגנב צריך לפרוץ את הדלת, לשבור את מתג ההתנעה, כל הטקס ההוליוודי. כיום יצרן הרכב עושה את זה בשבילו. מערכות KeyLess המאפשרות לנהג רק להתקרב לרכב עם השלט והמכונית תעשה עבורו הכל הן אוצר עבור גנבי הרכב. זו גם אחת הסיבות לגניבות שעלו, זה עניין של עלות מול תועלת. מאזדה בת 10 ששווה 30 אלף שקל יותר קשה לפריצה ממכונית חשמלית חדשה ששווה 150 אלף שקל".
האם לגניבות הרכב יש פתרון? מלבד המובן מאליו שהמדינה והמשטרה ייקחו אחריות - התשובה שלילית. עובדתית, הגנבים לא נחים, המכוניות הופכות יותר זמינות לגניבה ומי שישלמו הם מן הסתם בעלי המכוניות. "כיום אם רכב הוא גניב, הבעלים אוכלים אותה. מערכות איתור, כספות, סירוב טוטאלי של חברות ביטוח לבטח את הרכב אלא אם המחיר מטורלל לחלוטין, אלה גורמים שרק מבטאים את חוסר היכולת של המדינה לטפל בבעיה", מסביר גורם בענף. "תכלס, כיום חברת ביטוח יכולה לקבוע האם מכונית מסוימת תהפוך בקרוב ללא מבוקשת. לא בגלל ביצועיה או בגלל מחיר החלפים, אלא בגלל עלויות ביטוח. הסוזוקי ג'ימני הוא דוגמה מצוינת: רכב שעולה 130 אלף שקל אבל הודות לכנופיה אחת הביטוח שלו יהיה בשנה הבאה כל כך יקר ביחס למחירו, שלא יהיה שווה בכלל לבטח אותו".
