שלמו על מכונית חדשה - קבלו ישנה מהמחסן

שינוי מהותי בקובץ תקנות התעבורה, שנמצא בימים אלה בתהליכי גיבוש סופיים, עתיד להשפיע על שוק הרכב באופן שייטיב עם היבואנים וירע עם שקיפות המידע לה זוכים הצרכנים. השינוי, היתר למכור מכונית כחדשה במשך 18 חודשים מיום הייצור, עבר לעיון הציבור לפני מהלכי חקיקה אחרונים והוא ככל הנראה ייכנס לתוקף במהלך החודשים הראשונים של שנת 2020.

המהלך יאפשר ליבואני רכב למכור כלי רכב ששהו במחסנים ובמגרשי הרכב - ובהם רכבים היברידיים שהיבואנים אגרו לקראת עליית המס הצפויה בתחילת שנת 2020 - כאילו היו חדשים, מבלי ליידע את הצרכנים אודות כך. החוק הישראלי קובע כי שנת המודל של מכונית נקבעת לפי מועד עלייתה על הכביש - כלומר לפי המועד בו נמסרו המפתחות ונרשמה היד הראשונה. התיקון יוביל לכך שכלי רכב שישוחררו ממכס בדצמבר 2019, יוכלו להמתין במחסני היבואן עד המחצית הראשונה של 2021, ורק אז הם יעלו לכביש ויירשמו כשנת מודל 2021 - אף על פי שיוצרו שנה וחצי קודם לכן, ב־2019.

מהלך זה מתאפשר משום שקובץ תקנות התעבורה של ישראל, הקיים מאז 1961, זוכה לשינויים ולעדכונים מדי שנה או שנתיים בהתחשב באופי השוק, צורכי הלקוחות וחוקי היבוא של מדינת ישראל. 

לעזור ליבואני הרכב, אחרי חוקים שהכבידו עליהם

כך לדוגמה, בשנת 2007 נכנס לתוקפו שינוי לפיו יבואן רכב יורשה למכור מכונית כחדשה רק אם חלפו פחות מ־12 חודשים מאז מועד היצור שלה. עד לכניסת החוק האמור לתוקף, יבואני הרכב יכלו להחזיק אצלם מכונית במשך מספר שנים עד שמכרו אותה לצרכן. למרות שמד הנסיעות של המכוניות הללו הציג אפס קילומטרים, רכיבים אחרים ברכב מזדקנים: צמיגותו של השמן במנוע יורדת (זו אחת הסיבות מדוע יצרני הרכב דורשים החלפת שמן לרוב אחרי שנה, גם במכוניות שלא נסעו), צמיגים מתייבשים ונסדקים, מצבם של נוזלים מידרדר ובהתחשב בתנאי האחסנה בישראל - הכוללים שהות בת חודשים במחסנים חשופים לשמש ולאיתני הטבע - צבע דוהה וגומיות מתייבשות.

למרות האמור, במשרד התחבורה החליטו להאריך את פרק הזמן שבו מכונית תיחשב לחדשה. “זה לא מסריח אבל זה בטח לא כשר”, הסביר ל”כלכליסט” אחד מיבואני הרכב: “רוב המכוניות נמכרות עוד לפני שהן הופכות להיות גרוטאות צרובות שמש, אבל בהתחשב במגמה בשוק, מדובר בתקנה שתעזור ליבואני הרכב באופן ניכר”. במשרד התחבורה טוענים כי ההיתר הוארך בשל שיפור באיכות החומרים. היבואן הגיב לטענה זו: “זה קשקוש מוחלט. מכוניות עדיין מתבלות והחל מהשנה הבאה צרכנים לא יוכלו לדעת אם המכונית שלהם עמדה שנה וחצי במדבר ליד אילת”.

לדברי גורמים בענף הרכב, השינוי האמור נועד להמתיק את התסכול שחשים יבואני הרכב, לאחר מספר שינויי רגולציה שהושתו עליהם בהתראה קצרה ונחשבו לגזרות קשות, ובהם מתווה מס ירוק באפריל 2019 (שמקנה הטבות לכלי רכב לא מזהמים, ומייקר את כלי הרכב המזהמים), שינוי שווי השימוש ברכב וכן עליית מס הקניה על מכוניות היברידיות בינואר 2020. כמו כן מדובר באמצעי להיטיב עם יבואני הרכב המקבילים והזעירים, שמתקשים לאתר כלי רכב חדשים בחו”ל.

עליית מס הקניה היא דוגמה מובהקת לאופן שבו ישפיע התיקון על מחירי הרכב ועל האפשרות של היבואנים לשלוט במחירי הרכב ולהרוויח מכך: ב־1 בינואר יעלה מס הקניה על רכב היברידי מ־30% ל־45% במסגרת עדכון של שיטת החישוב. ב־30 בדצמבר ישחררו יבואני הרכב אלפי מכוניות מהמכס, כדי שיוכלו לשווקן לציבור כמכוניות שהן “עדיין במחירי 2019”. אלא שיבואני הרכב יוכלו לשלוט על קצב המכירות ובהמשך למכור את המכוניות הללו במחירי 2020, הגם שמדובר במכוניות שהגיעו ארצה ב־2019 ונאגרו מבעוד מועד.

כיוון שהחוק תקף לכל מכונית שטרם עלתה על הכביש, הוא יאפשר ליבואנים להמתין עם המכוניות שאגרו זמן רב יותר. אחד היבואנים מסביר: “עבור יבואן רכב, שנה וחצי היא נצח. זה כמו לומר ליבואן שהוא יכול לשכוח את המכונית במחסן למשך שנה וארבעה חודשים. לא צריך להיות כאן גאון כדי להבין שנגיע למצב שבו בכל דצמבר יגיעו לארץ אלפי מכוניות שילכו מיד לאחסנה. אנשים יחשבו שהם מקבלים מכונית מ־2021, בפועל הם יקבלו כנראה רכב שהגיע כמעט שנה קודם. וזה כמובן אומר שבכל ינואר היבואנים יבכו על המס שעלה, אבל בפועל זה לא יהיה רלוונטי ובעצם הם ימכרו מכוניות שהגיעו לארץ הרבה קודם”.

לשלוט על מחירי הרכב - על חשבון חברות הליסינג

בחמש השנים האחרונות שוק הרכב הישראלי תרם לעיוות שנוצר בחסות החוק, במסגרתו יבואני רכב מכרו לחברות הליסינג מכוניות חדשות שלא לצורך חכירה. כלומר, במקום שהמכונית תגיע לידי חוכר שייסע בה במשך שלוש שנים, חברות הליסינג, שהן היד הראשונה של המכונית, מוכרות אותה ללקוח פרטי כרכב פרטי יד שניה. המחיר בהתאם, והלקוח מקבל הנחה שנעה בין 5%־10% אחוזים ממחיר היבואן.

מערכי השיווק העצומים של חברות הליסינג - הן במרחב הדיגיטלי והן בשטח - הפכו שיטת מכירה זו לצינור שיווק חלופי ליבואני הרכב, עד כדי כך שכיום ישנם דגמים שהיקף המכירות שלהם כ”יד ראשונה אפס קילומטרים” מגיע ל־30% מהיקף המכירות של הדגם על ידי היבואן.

באופן נוח מאד, חלק ניכר מהמכוניות נמכרות לחברות הליסינג לאחר שחלפו עשרה חודשים ממועד הייצור שלהן. אלא שמרגע זה, הרכב לא נחשב “חדש”. זאת משום שכבר יש לו יד ראשונה ומועד עלייתו על הכביש נרשם ברשיון - גם אם בפועל מדובר ב־0 קילומטרים. כיוון שכך, הוא יכול להמשיך ולשכב אצל חברת הליסינג במשך חודשים רבים ולהתבלות, מבלי שיהיה חוק שמחייב את חברת הליסינג למכור אותו לצרכן.

המעבר לשיטה שבה רכב נחשב חדש במשך 18 חודשים, יפר את המאזן של היבואנים מול חברות הליסינג ויאפשר להם להחזיק במכוניות הרבה יותר זמן: אפילו שנה וארבעה חודשים.

במצב כזה, אם יש ביקוש לדגם מסוים ולא לאחר, במקום לנסות “להפטר” במהירות מהדגם הפחות מבוקש, היבואנים ישאירו אותו במחסנים למשך חודשים רבים, ורק אם הביקוש לא יחזור, רק אז הם ימכרו אותו לחברות הליסינג.

היבואן לא חייב למסור ללקוח מידע בסיסי

השינוי האמור תקף לא רק לרכבים בייבוא ישיר, אלא גם נוגע לרכב ביבוא מקביל. כיוון שכך הוא יאפשר לסוכנים קטנים לייבא מכוניות שעמדו במלאי של הסוכן בחו”ל במשך זמן רב. המצב הזה, כמובן, רחוק מלהיות אידיאלי עבור הצרכנים. גורם המקורב למשרד התחבורה מעיר: "האם מכונית שעומדת אצל דילר באמריקה במשך שנה שלמה במגרש היא לדעתכם מכונית טובה, כשרה ומבוקשת, או מכונית שכנראה עומדת שם שנה מסיבה מסוימת? ברור שמשהו קורה כאן והוא לא בהכרח מיועד להיטיב עם הצרכן".

פרט נוסף שעומד לרעת הצרכנים הוא שיבואני הרכב אינם מחויבים למסור ללקוח מידע בסיסי אודות מועד היצור של המכונית. במקרים מסוימים ניתן לבדוק את מועד היצור באמצעות אתר יצרן הרכב, על ידי הזנה של מספר השלדה ־ אך בכל מקרה, מדובר בפעולה שמתבצעת כשהמכונית כבר בידי הלקוח.

משרד התחבורה מסר: “מדובר בהצעה הנמצאת בהליכי שימוע ציבורי. טרם נתקלה כל החלטה סופית בנושא”.