שכחת ילדים ברכב היא תופעה מסוכנת בחודשי הקיץ שיש להקדיש לה את מלוא תשומת הלב. כל מקרה, במידה ותוצאתו גובה קורבנות או פציעות נבחן לגופו, אבל נדמה שהשנות המקרים בישראל במגמת עלייה, במקביל להפגעות ילדים בתאונות דרכים קטלניות. עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין: "אחוז הילדים שנפגעו באופן קשה או נהרגו בכבישי ישראל, הוא הגבוה ביותר מבין הנפגעים בכל מדינות ה-OECD. תאונות דרכים הן הסיבה הראשונה לתמותת ילדים בישראל ולא השארתם ברכב. הממוצע השנתי עומד על 18 ילדים. והרי אין תאונת דרכים שלא נוצרה בשל ביצוע עבירה מצד אחד מהמעורבים".
מנגד אומר עו"ד ורשה, בהתאם לנייר עמדה שפרסמה הרשות הלאומיתלבטיחות בדרכים בנושא שכחת תינוקות במכונית, עולה כי ההסתברות שילד ימצא את מותו בנסיבות אלו עומדת על 0.003% - 4 ילדים שייקפחו את חייהם ברכב הלוהט. "השורה התחתונה ברורה: לא ניתן שלא להזדעזע ולהשתומם על מוות בנסיבות של הותרת ילד ברכב. אך הנתון שמלמד על מספר הילדים שנהרגים מידי שנה בכבישים – מזעזע הרבה יותר."
לקרוא ידיעה מזעזעת, ובאופן טבעי לתייג את האב או האם כהורים חסרי אחריות נראים כמעשה שגרתי, אך לדברי הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' התמונה קצת שונה: "אף הורה לא מחוסן, והסטטיסטיקה מלמדת כי היא חוצה מגזרים, מעמדות סוציואקונומיים והשכלה. כולנו בקבוצת סיכון להיקלע לתוך האימה. חרדות הקיום ולחץ המשימות המתחייבות עלולות להציף אותנו באופן כזה, שישנם מצבים שרמת הניתוק שלנו מהמתרחש בסביבה גדולה עד כדי כך שבנקודת זמן בודדת, המוח האנושי ישכח מהמצאות תינוק ברכב".
עוד אומר ד"ר רבינוביץ', כי נקודת הזמן בה ההורה סגר את הרכב מכרעת. "לאחר צאתו של ההורה מהרכב, כאילו ההורה מילא את מחויבותו (כלפי התינוק) והוא מסיט את מחשבותיו לעבר מקומות אחרים. לפיכך, במקרים רבים עובר זמן בלתי מבוטל עד שההורה נזכר כי הילד למעשה לא הוצא מהרכב. עד כמה שזה לא נתפס – מדובר על מכניזם מחשבתי שעלול לגרום לטעויות הרות גורל לרבים מאיתנו". לדברי אילן רבינוביץ', לשפיטה המיידית של הציבור את ההורה יש תכלית פסיכולוגית ברורה. "הפניית האצבע המאשימה משרתת כורח נפשי השרדותי ומהווה מנגנון הגנה שמאפשר להורה שקורא את הידיעה, להגן על עצמו באופן לא מודע. בנבכי נפשו, גם הוא מתייסר מהאפשרות כי מעשה רשלני שלו יביא למותו של ילדו. מחקרים שנערכו בנושא לא מצאו דפוסי התנהגות קבועים אופייניים שלניים של ההורים הללו, אין עדויות להתנהלות פושעת תדירה מצידם, ואין נתונים שתומכים בהנחת היסוד כי מדובר בהורה רע".
אין להשאיר ילד באוטו - אפילו לא לשניה
רבים מותירים את הילד ברכב למספר דקות, במהלכן הם מבצעים מטלה מסוימת: קפיצה קטנה למכולת, עצירה להוצאת כסף מהכספומט וכו'. הטרחה המסוימת שנובעת משחרור הילד מכיסא התינוק והחזרתו לשם כעבור מספר דקות, מוביל לקבלת ההחלטה להשאירו שם. אולם לדבריליאור רותם גורדון מנהלת קבוצת האימהות בפייסבוק "מאמאגורו", חייב להיות טאבו בנושא. "לא מותירים את הילד, אף לא לעשר שניות. גם לא לחמש. במחקר שנערך בארצות הברית נמצא כי ב־27% מהמקרים בהם הילד מצא את מותו בעקבות הותרתו ברכב, הנהג תכנן להשאיר את הילד ברכב לזמן קצר בלבד, אך לבסוף הילד נשאר ברכב זמן רב".
הסברה כנראה לא תעזור
בעקבות האירועים הקשים של ילדים שנשכחו בכלי רכב לוהטים בשנים האחרונות, יוצאים במד"א במבצע בכל רחבי הארץ להעלאת מודעות הציבור לילדים שנשכחו ברכב.
במסגרת המבצע המיוחד, ייצאו מתנדבי הנוער של מד"א לחלוקת סטיקרים מיוחדים בצמתים, במרכזי הבילוי והקניות ובאזורים הומי אדם. על הסטיקרים הודפס הכיתוב: "מסתכלים- ומצילים. מבט לתוך רכב חונה יכול להציל חיים". פעולה הסברתית זו של מד"א, מצטרפת להחלטה של משרד התחבורה שנתקבלה לפני מספר שנים, שמתבססת על דו"ח של ועדה בין משרדית שבחנה את תופעת השכחה של ילדים, שקבע כי במקום להשקיע בפתרונות טכנולוגיים, עדיף להתמקד במסע הסברה. גם המועצה הלאומית לשלום הילד יזמה חוק בנושא, שלפיו הותרת ילד ברכב היא עבירה פלילית. עם זאת, במהלך השנים לא חלה ירידה בהיקף התופעה.
לדעתה של ליאור רותם גורדון, כל הפעולות הללו, מבורכות ככל שיהיו, לא ישנו את פני המציאות לבדן. שום קמפיין של קבוצת אימהות לא יעזור לבדו. "התקלה המובנית במוח האנושי דוחקת לצד את המטלה הקודמת על מנת שניתן יהיה להתרכז ולבצע את המשימה הבאה, ובאותו רגע, שבריר שנייה, הילד נשכח ברכב. לפיכך, הפתרון חייב להיות משולב מעוד כמה רעיונות, אומרת רותם-גורדון".
כספי המיסים שלנו יממנו סבסוד של אמצעים טכנולוגיים
קיימים בעולם עשרות (אם לא מאות) פיתוחים ומוצרים למניעת שכחת ילדים ברכב (רכב פרטי ורכב הסעה). מוצרים רבים הגיעו לאב טיפוס ויעילותם של חלק מן המוצרים הוכחה ברמת אמינות סבירה ואף גבוהה. מיליונים על גבי מיליונים של שקלים משולמים מידי שנה בשביל לממן הרפתקאות פוליטיות חסרות תכלית ציבורית. במקום לסלול עוד כביש, אומרת רותם-גורדון, תסללו להורים את הדרך לשמור על חיי הילדים.
פעולות שיבוצעו על ידי ההורים
ובינתיים, ההורים יכולים בקלות רבה ליצור מנגנוני התרעה: כך למשל להותיר ליד הילד אמצעי מסוים שהכרחי להורה כך שלאחר היציאה מן הרכב, ההורה ישוב אליו לצורך לקיחתו. גם תלייה של מדבקה על גבי ההגה יכולה בהחלט להציל חיים.
שיתוף פעולה עם מרכזי הקניות
ברבים מהמקרים, הילד נשכח באוטו לאחר שההורה יצא לקניות. מרכזי הקניות יכולים בהחלט להציב שלט גדול בפתחם של הכניסות אליהן שמתריעים בפני ההורים על הותרת הילד.
יבואני הרכב וחברות הליסינג
300 אלף רכבי ליסינג נוסעים על כבישי הארץ. לפיכך, המנוף המסחרי שלהם על יבואני הרכב – גדול מאוד. מנהלי הרכש מטעם החברות שמתקשרות עם חברות הליסינג יכולים להציג דרישה להכנסת מערכת התרעה מצילת חיים, במחירים נמוכים מאוד.
