בימים אלה ישראלים רבים נחשפים למסע פרסום חביב של אחד מיבואני הרכב החשמלי. בפרסומת ניצבת חשמלית סינית ולידה מכונית שעונה לשם "בן-זין", המכוניות פוצחות בשיחה והחשמלית מסבירה לבנזין שהיא לא מסריחה ולנסוע מכפר סבא לתל אביב עולה לה פחות משני שקל. הבנזין לא מעזה לשאול את הסינית אם יש לה ציון ריסוק במבחן בטיחות, כיצד היא מתנהגת בתנאי חמסין או אם היא מסוגלת לתמוך באנדרואיד אוטו, אבל זה לא העניין. העניין הוא החיסכון הניכר בעלויות הדלק שמציעות החשמליות - שניכר שיבואני הרכב מקדמים בימים אלה כגורם מכירתי חשוב (אחרי הכל הם לא יכולים לקדם קונספט שהם מוכרים במחיר אטרקטיבי, אז לפחות החשמל זול).
למעשה, החיסכון בעלויות הוא הכי חשוב, ורכישת רכב חשמלי - למי שקונה אותו משיקולי חיסכון בדלק - היא המהלך הכי הגיוני שיש: ישראלים מוציאים בחודש 1,500-2,000 שקל על דלק במקרה הטוב - ומדובר בחיסכון שיכול להגיע למעל 20 אלף שקל בשנה. והחיסכון מצדיק את כל כאבי הראש והבעיות שעלולים להיות כרוכים ברכישת חשמלית, במיוחד סינית, שעשויה להיות אמנם נחותה מבחינה מוצרית מהמתחרים המערביים (איכות נסיעה וכו'). אבל מה יקרה אם היתרון היחסי הזה יימחק כמעט בין לילה? זה משפט שבאופן מעניין מכונית הבנזין "שכחה" לשאול את החשמלית, ולמעשה רוכשי חשמליות כיום כמעט ולא נותנים עליו את הדעת. אולי זו הנוחות שבהדחקה, אולי זה בגלל שמדינת ישראל לא רוצה שמישהו יידע שאלו הן התכניות לגבי החשמליות. עובדתית. זה כבר קורה בשטח.
לפני מספר שבועות פורסם מחקר מרתק של בלומברג בנושא רכב חשמלי. המחקר פירט רשימה ארוכה של מדינות שחצו את ה-TIPPING POINT של אימוץ רכבים מסוג זה והגיעו ל-5% נתח שוק של חשמליים. רשימת המדינות נאה וכוללת גם כאלו שממש לאחרונה עברו את רף ה-5%, למשל ארה"ב, ניו זילנד ודרום קוריאה, וגם מדינות שמזמן עמוק בשוק הרכב החשמלי, למשל נורווגיה ואיסלנד. מדוע 5% הם נתון כל כך חשוב? מכיוון שזהו שיעור אימוץ החדשנות הטכנולוגית שממנו המעבר לקליטה מלאה שלה מובטח. כלומר, אם 5% קנו אז גם היתר ייקנו. בהיבט זה, ישראל נמצאת במקום מצוין: שיעור החדירה של החשמליות עבר מזמן את ה-15%, כלומר הטכנולוגיה מבוססת לא משנה מה יקרה, הישראלים ימשיכו לרכוש חשמליות.
ה"לא משנה מה יקרה" הוא משפט מאוד חשוב שצריך לזכור היטב, והוא מה שמנחה את המדיניות של מדינת ישראל בכל הנוגע למיסוי רכבים. בהתחלה, המדינה מעניקה הטבה, אחרי זה היא לוקחת אותה מכיוון שמדובר ב"הטבת ינוקא" - כזו שצריך כדי לדחוף מדיניות מסוימת. הצעד הראשון, ודווקא זה שלא יהיה מאוד משנה, הוא מוכר: עליית מס הקנייה על הרכב החשמלי בינואר הקרוב מ-20% ל-35%. מחירי החשמליות יעלו בין לילה, אבל יבואני הרכב ישחררו ממכס עשרות ואולי מאות אלפי חשמליות שרכשו לפני עליית המס, מדינת ישראל תרוויח היטב והמומנטום ישמר במחצית הראשונה של השנה הבאה בחדירת רכב חשמלי.
עקרונית, מס הקנייה על החשמליות כבר עלה בתחילת השנה מ-10% ל-20% והצרכנים כלל לא נרתעו, כך שלאף אחד אין לגיטימציה לטעון בפני רשות המסים שעליית מס קנייה על רכב חשמלי מאיטה את חדירתו. כל זה טוב ויפה, אבל אלה לא החדשות המדאיגות.
לפני שבועיים פורסם ברשות המסים מסמך פנימי שקורא לעובדי הרשות להגיש מועמדות לתפקיד נחשק: מנהל "היחידה הארצית למיסוי תחבורה" - יחידה שעדיין אינה קיימת ותוקם רק השנה. התפקיד הוא אחד הנחשקים ביותר בגלל שמנהל יחידת מיסוי התחבורה הוא זה שיקבע כמה בעלי המכוניות החשמליות ישלמו על כל קילומטר נסועה. בנקודה זו הקורא הסביר שצופה בפרסומות שבהן מכריזים שהנסיעה ברכב החשמלי עולה גרושים עשוי להתבלבל: האם הטלת המס על כל קילומטר של נסיעה ברכב חשמלי לא ירד מסדר היום הציבורי של מדינת ישראל? התשובה היא שהוא עלה, ירד, נכנס לחוק ההסדרים ואז יצא ממנו, אבל האמת היא שאין ממנו מנוס. מדובר בנושא שברשות המסים מקדמים במרץ והעובדה שיחידה מיוחדת מוקמת לצורך זה אינה עניין שאפשר לזלזל בו.
תיאור התפקיד של מנהל היחידה החדשה כולל הכנסה של כל היבטי מיסוי הנסועה לחוק, שכנוע של פוליטיקאים וביצוע חישובים מדויקים שיאפשרו למדינה לגבות כסף על כל קילומטר נסיעה ברכב החשמלי. ייתכן בהחלט אגב שזה לא הכל: לא מן הנמנע שהמדינה גם תמסה את מחזיקי הרכב הצמוד החשמלי ושזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. בבואנו לבחון את מדיניות מיסוי הרכב של מדינת ישראל, במיוחד ברכב החשמלי, אנו מגלים עובדה לא מפתיעה שנמצאת מתחת לאפנו זה שנים: המתווה הנוכחי של מיסוי רכב בישראל - מתווה המס הירוק נמצא בתוקף בדיוק עד סוף השנה הבאה. לאחר מכן למדינת ישראל אין נוסחה מסודרת למיסוי של רכב.
עוד נקודה חשובה, והיא כבר נוגעת לרשות המסים: ערן יעקב, מנהל רשות המסים שליווה את מדיניות המס הירוק מאז עזיבתו של בועז סופר, והתווה את עיקריה בקרוב כבר לא יהיה בתמונה. המנהל החדש של הרשות יהיה חייב להציג מנגנון חדש שיתחשב באחוז החדירה הגבוה של רכבים חשמליים לשוק הישראלי והמתווה יהיה חייב להיות כזה שיבטיח למדינת ישראל הכנסות מענף הרכב ש"מפרנס" אותה עשרות שנים.
בל נטעה, ברשות המסים יודעים היטב שאחוז החדירה של החשמליות לישראל נאה, ושהוא רק ילך ויעלה ולא מן הנמנע שעד סוף 2024 יגיע אפילו ל-25%. ברשות גם יודעים שאף אחד לא יוכל לטעון עוד שנה שהטלת מס נסועה תפגע בחדירת החשמליות, אבל מה יקרה לשוק שבו 25% מבעלי המכוניות יצטרכו לשלם על כל קילומטר נסיעה?
התשובה אפילו אינה טמונה בכמה כסף נשלם (כנראה כמה אגורות), אלא בעיקרון: כיצד יגיבו בעלי מכוניות שגם ככה התייקרו בתחילת 2024 וכעת גם מטילים מס על כל קילומטר של נסיעה בהן? מה יעשו מי שהצטיידו בשנים 2022-2024 בחשמלית בידיעה שהיא חוסכת כסף אבל כעת הפער בינה למכונית בעלת מנוע בנזין מצטמצם? האמת היא שבשלב זה אף אחד לא יכול לומר. היחידה החדשה של רשות המסים שתפתח מודלים לגביית מס נסועה היא עובדה בשטח. עליית מס הקנייה על הרכב החשמלי בינואר היא עניין סגור. מיסוי הנסועה לאחר מכן הוא עניין שנוח להתעלם ממנו - אבל הוא בהחלט באוויר.
חדשות קשורות