תקלה בדואר, מעבר דירה או סיבות טכניות אחרות שבגינן נהג לא ידע שרישיונו נשלל - כל אלה עשויים להוות טיעונים מספקים בביהמ"ש לזכותם של נהגים סוררים
פוליסות ביטוח הרכב (נזקי גוף או רכוש) מחייבות קיומו של רישיון נהיגה תקף בישראל כתנאי מהותי למתן כיסוי ביטוחי. רישיון הנהיגה עלול לפקוע עקב מספר סיבות, מהותיות או פרוצדורליות. כך למשל, כאשר מוטלת על רישיון הנהיגה הגבלה בהליך של הוצאה לפועל, או לחלופין כאשר רישיון הנהיגה פוקע עקב אי-חידוש או אי-תשלום אגרה. הסיבות הללו הן דוגמאות "טכניות" להיעדר רישיון נהיגה בתוקף.
ככלל, כאשר מתרחשת תאונה, ונגרמים נזקי גוף או רכוש, רישיון נהיגה שאינו בתוקף עקב סיבה "טכנית" אינו שולל את הכיסוי הביטוחי. מנגד, קיימות גם סיבות מהותיות להיעדרו של רישיון נהיגה, כגון צבירת נקודות עקב עבירות תנועה משמעותיות או פסילתו על-ידי בית המשפט.
האם חברת ביטוח שנתנה כיסוי ביטוחי לרכב מסוים, חייבת לשלם תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה, גם כאשר נוהג הרכב מצוי בשלילה עקב צבירת נקודות?
פלוני הוא נהג משאית ומשווק מזרנים במקצועו ("התובע"). באחד הימים, עת נהג התובע במשאית שבבעלות ש' ("הנתבעת"), ואשר מבוטחת על-ידי חברת ביטוח, אירעה התנגשות חזיתית עם משאית אחרת, בעקבותיה נגרמו לתובע נזקי גוף אשר לא שולמו לו. לפיכך הגיש הנהג תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד הנתבעת וכנגד המבטחת, וביקש לקבל פיצוי בהתאם לנזקי הגוף שנגרמו לו.
המבטחת טענה כי התובע אינו זכאי לפיצוי משום שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, הואיל והוא הותלה על-ידי משרד הרישוי. נטען כי לתובע נשלחה הודעת זימון לקורס נהיגה, בדואר רשום, מאחר שצבר נקודות. למרות זאת, התובע לא ביצע את הקורס ואף המשיך לנהוג ללא רישיון נהיגה בתוקף. המבטחת הוסיפה כי די בכך שהודעת משרד הרישוי נשלחה לכתובתו הרשומה של התובע על-מנת לקבוע שהוא קיבל אותה.
התובע טען כי במועד התאונה הוא החזיק ברישיון נהיגה תקף. לטענתו, הזימון לקורס הייעודי, בשל שיטת הניקוד, לא הגיע לידיו. משכך, התובע לא ביצע את הקורס וכלל לא ידע שרישיון הנהיגה שלו הותלה.
בנוסף, נטען כי הניקוד שהצטבר לחובתו הוא ניקוד מוטעה, ולכן, אף אם נשלחה הודעה בדבר התליית הרישיון, הרי שהיא לא נעשתה כדין. בכל מקרה, אין להסתפק במשלוח ההודעה, אלא יש להביא את תוכן הדברים בפועל לידיעת התובע. הואיל והמבטחת לא הוכיחה כי התובע היה מודע לכך שרישיונו הותלה, אין להורות על דחיית התביעה.
בית המשפט המחוזי ציין כי במקרה דנן תוקפו של הכיסוי הביטוחי ייקבע בהתאם למודעותו של התובע להתליית רישיון הנהיגה שלו. ככל שהתובע לא היה מודע בפועל להתליית הרישיון, כי אז הכיסוי הביטוחי תקף. מנגד, ככל שהמידע הגיע לידיעתו של התובע, אין לחייב את המבטחת בתשלום תגמולי ביטוח או פיצויים.
נדגיש כי נהיגה בעת פסילת רישיון היא עבירה פלילית חמורה, שהעונש בגינה הוא 3 שנות מאסר או קנס. בית המשפט המחוזי ציין כי "הן בתחום הפלילי וכך גם בהקשר האזרחי, נדרשת הודעה של ממש אודות הפסילה, כדי שפסילת רישיון הנהיגה תשתכלל. גרימת תאונה במהלך נהיגה בזמן פסילת רישיון עלולה להיות בעלת השלכות דרמטיות - חשיפה לכך שהנהג ייאלץ לשאת מכיסו בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים, ולכן הנהג חייב להיות מודע להתליית/פסילת רישיונו. הדרישה היא לגבי ידיעתו של הנהג אודות הפסילה, וזאת על-מנת שהפסילה תיכנס לתוקפה".
בית המשפט המחוזי הוסיף כי כאשר קיים מידע על משלוח הודעה מסוימת, ובעל רישיון הנהיגה נמנע מליטול את דבר הדואר, הוא ייחשב כמי שקיבל את ההודעה. עם זאת, מדובר בחזקה אשר ניתן לסתור אותה.
בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שהוגשו בתיק וקבע כי התובע לא ידע בעת התאונה על התליית רישיונו. זאת ועוד, הוכח כי מסירת מכתבים באזור מגוריו של התובע היא דבר "מורכב", הואיל והכתובות אינן מסודרות באותו אזור.
בית המשפט המחוזי שוכנע כי היעדר קבלת ההודעה בדבר התליית הרישיון לא נבעה מסיבות שתלויות בתובע. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי רישיונו של התובע היה בתוקף במועד התאונה, והתוצאה הישירה לכך היא כי הכיסוי הביטוחי תקף במלואו, ועל המבטחת לשלם לו פיצויים (בית המשפט המחוזי מרכז, 63182-01-14).
עברתי כתובת - אני אשם?
במקרה אחר התרחשה תאונת דרכים בה נגרמו נזקים לכלי רכב שהיה מבוטח על-ידי חברת ביטוח. חברת הביטוח שילמה למבוטח שלה תגמולים ולאחר מכן הגישה תביעת שיבוב כנגד הנהג בכלי הרכב הפוגע ("הנתבע") וכנגד בעלת הרכב הפוגע, שהשכירה לנתבע את הרכב ("הנתבעת").
המבטחת טענה להיעדר כיסוי ביטוחי, מן הטעם שהנתבע נהג ברכב הפוגע בזמן שרישיון הנהיגה שלו נשלל. עוד נטען כי ביום התאונה שינה הנתבע את כתובתו, במטרה לטעון כי השלילה לא הגיעה לידיעתו.
הנתבע טען כי הוא הופתע לגלות שרישיון הנהיגה שלו נפסל על-פי שיטת הניקוד, וכי הדבר הגיע לידיעתו רק לאחר התאונה. לטענתו, מעולם לא נמסר לו מידע אודות השלילה. לטענתו, בדיעבד הסתבר לו כי משרד הרישוי שלח לכתובתו הקודמת, בה הוא אינו מתגורר כבר שנים רבות, זימון לקורס נהיגה מונעת פעם אחת בלבד. לפיכך נטען כי אין לקבלת את עמדת המבטחת, לפיה הכיסוי הביטוחי אינו בתוקף.
בית המשפט ציין תחילה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע, ואין על כך מחלוקת. ככל שייפסק כי הכיסוי הביטוחי תקף, תחויב המבטחת בשיפוי התובעת.
עוד צוין כי לשם קבלת טענות המבטחת עליה להראות שהנתבע ידע אודות פסילת רישיון הנהיגה שלו. כלשונו של בית המשפט: "מדובר בתנאי מהותי בלעדיו אין". המבטחת לא הוכיחה כי הנתבע ידע על שלילת רישיון הנהיגה שלו. הואיל והמבטחת העלתה טענה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי, כי אז עליה הנטל להוכיח את התקיימות התנאים להיעדר הכיסוי.
בית המשפט הוסיף כי אף אם הנתבע עדכן את כתובתו במשרד הפנים, אין בכך כדי לקבוע שבמועד התאונה הנתבע ידע שרישיון הנהיגה שלו נשלל. לשם כך היה על המבטחת לצרף אסמכתאות ממשרד הרישוי על אופן משלוח הזימון לקורס נהיגה מונעת וכן על הודעת השלילה שנשלחה לכתובתו הקודמת של הנתבע. המבטחת לא פעלה כאמור, למרות שעמד לרשותה זמן רב. בנוסף, כאשר נשלחים מכתבים בעלי תוכן מהותי כגון הודעה בדבר זימון לקורס נהיגה מונעת וסנקציה של שלילת רישיון, יש לשלוח את המכתבים לכתובת העדכנית של הנמען, אף אם הוא לא פעל לעדכן אותה.
בית המשפט קבע כי הכיסוי הביטוחי תקף, ועל המבטחת לשפות את התובעת (בית משפט שלום בתל-אביב, 35826-01-16).
אם כן, ככל שחברת הביטוח תטען להיעדר כיסוי ביטוחי בשל התליית רישיון נהיגה עקב שיטת הניקוד, עליה להוכיח כי הנהג היה מודע לכך.