מדוע תמשיכו כנראה לקבל דוחות מהירות בכביש 1 - במקטע של 90 קמ"ש

מי מתנגד להעלאת המהירות המותרת בכביש מספר 1? תלוי את מי שואלים. מצד אחד במשרד התחבורה מדגישים שניתן להעלות מהירות - ומהצד השני במשטרה מתנגדים. בינתיים, בעוד הפארסה נמשכת, מהירות הנסיעה בכביש 1 אינה עולה - והנהגים ממשיכים לקבל דוחות על מהירות מופרזת.

הנהגים נתפסים בקטע שקל לתפוס

כפי שנחשף בשבוע שעבר ב"כלכליסט", במשטרת ישראל מתמקדים באכיפה של מהירות מופרזת בכביש מספר 1 כמעט באופן בלעדי רק בקטעים שבהם המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, כלומר, בקטעים שבהם קיים יותר סיכוי ללכוד את הנהג כשהוא נוסע במהירות שאליה הורגל בקטע הדרך הקודם, לפני קילומטר או שניים בלבד. המשמעות היא שנהגים שנוסעים במהירות 115 קמ"ש בכביש מספר 1 בקטע תלת-נתיבי, מואר וסלול היטב, עוברים לקטע שבו מותר לנסוע במהירות 90 קמ"ש והופכים בין רגע לעבריינים, למרות שהכביש למראית עין לא השתנה בכלל.

הנתונים שנחשפו ב"כלכליסט" מטרידים: ברוב ימי השנה, מעל 97% מהדוחות על מהירות מופרזת שמופקים בכביש מספר 1 מגיעים מנהגים שנלכדו בקטע הכביש המדובר שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש. בפועל, מתוך כ-80 קילומטרים של כביש בין תל אביב לירושלים, אורכו של הקטע שבו מותר לנסוע במהירות 90 קמ"ש הוא כ-40 קילומטרים ואילו ביתר קטעי הדרך שבהם מותר לנסוע במהירות 110 קמ"ש כמעט ואין אכיפה של מהירות מופרזת על ידי המשטרה. כאן נשאלת השאלה - מי בעצם קבע שהמהירות המותרת בקטע הכביש האמור צריכה להיות 90 קמ"ש ומי מתנגד לכך?

תחילת הפרשה עוד בשנת 2013, אז הודיע שר התחבורה דאז ישראל כץ על העלאת המהירות המותרת בכביש מספר 1 ל-110 קמ"ש. אלא שבפועל, כידוע, המהירות לא עלתה בכל הכביש ל-110 קמ"ש. למעשה, המהירות המותרת עלתה מ-90 קמ"ש ל-110 קמ"ש רק בקטעי הכביש שבהם יש שלושה נתיבים. אלא שמאז התרחשו לא מעט שינויים בכביש, כאשר אחד החשובים שבהם הוא הוספת נתיב שלישי לפני כשלוש שנים בקטעי הדרך שבהם היה עד אז כביש דו-נתיבי.

בנקודה זו, על הנייר לפחות, הייתה אמורה המהירות המותרת לעלות בהתאם לתוספת הנתיב השלישי. כך, מחילופי מכתבים פנימיים של משרד התחבורה ונתיבי ישראל שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי באוגוסט 2020 ביצע משרד התחבורה בחינה מחודשת של המהירויות המותרות בכביש מספר 1 כדי להעלות את מהירות הנסיעה בקטעים שבהם יש שלושה נתיבי נסיעה. יתרה מזאת, במשרד התחבורה בוצעו שני ניסויים מיוחדים בקטעי הכביש שבהם מותר לנסוע במהירות 90 קמ"ש והמסקנה של עורכי הניסויים היתה חד-משמעית: ניתן להעלות את מהירות הנסיעה. אבל בפועל, מהירות הנסיעה לא עלתה.

המחקר שהמשטרה "לא הזמינה"

במשרד התחבורה מדגישים כי מומחי המשרד דווקא בדקו את קטעי הנסיעה בכביש 1 שבהם המהירות המותרת היא 90 קמ"ש - והגיעו למסקנה שיש להעלות את המהירות. הדבר קרה בשנים האחרונות. כך, לפי לשון הודעת משרד התחבורה הרשמית שנמסרה ל"כלכליסט": "במהלך שלוש השנים האחרונות בוצעו שתי בדיקות, במסגרתן נבחנה השפעת הקמת נתיב נסיעה שלישי על חשבון השוליים והתברר כי לא היתה כל השפעה שלילית על בטיחות הנסיעה בכביש".

ואולם במשרד התחבורה מדגישים כי "המהירות אינה עולה בגלל חוות דעת של הטכניון". לפי משרד התחבורה, חוות הדעת של הטכניון היא הבסיס להחלטה אשר גרמה למשרד התחבורה וגם למשטרת ישראל שלא להעלות את המהירות המותרת. מידע זה אודות חוות הדעת של הטכניון סותר את המסקנות שמשרד התחבורה בעצמו קיבל, לפיהן העלאת המהירות המותרת לא תפגע בבטיחות.

שלא לציטוט מדגישים במשרד התחבורה כי משטרת ישראל הביעה לכל אורך התהליך התנגדות להעלאת המהירות המותרת בקטע האמור, אותו קטע שמניב את עיקר הכנסותיה של המשטרה מדוחות מהירות בכביש מספר 1. כדי להבין באיזו חוות דעת של הטכניון נעזר משרד התחבורה פנינו אל הטכניון, ואולם בטכניון מדגישים כי המוסד האקדמי לא העניק כל שירות למשרד התחבורה בנושא המהירות בכביש מספר 1 וכי הסקירות של הנושא בוצעו על ידי אנשי סגל בגמלאות.

במפתיע, כך עולה מתגובת הטכניון, אותה חוות דעת שנמסרה על ידי גמלאי הטכניון גרמה לאנשי משרד התחבורה ומשטרת ישראל כן להתנגד להעלאת המהירות. לאור העובדה שבמשרד התחבורה מדגישים כי המשרד בדק את נושא העלאת המהירות המותרת וגילה כי אין מניעה לעשות זאת, נותרה רק משטרת ישראל. אבל משטרת ישראל במפתיע מדגישה כי מעולם לא הזמינה מחקר של הטכניון. ואכן, משטרת ישראל מביעה עמדה מנוגדת לחלוטין לזו של משרד התחבורה. כך, בעוד שבמשרד התחבורה מדגישים כי נושא השוליים של הכביש נבדק והתגלה כתקין, במשטרה טוענים את ההפך ומדגישים כי צמצום שולי הכביש (במטר בודד) אינו מצדיק העלאה של המהירות המותרת ל-110 קמ"ש.

מהטכניון נמסר: עבודת הסקר ובדיקה של מהירויות בכביש מס' 1 לא בוצעה בטכניון והמסקנות הן של מבצעיו ולא של הטכניון. העבודה הוזמנה ע"י משטרת ישראל / משרד התחבורה ובוצעה ע"י פרופ' שלום הקרט שהוא אמריטוס (גמלאי) של הטכניון וד"ר ויקטוריה גיטלמן, במסגרת פרטית.

ממשרד התחבורה נמסר: לפני כשלוש שנים הוחלט במשרד התחבורה להכשיר נתיב נסיעה שלישי על חלק משול הדרך בכביש מספר 1, בקטע שבין שער הגיא למחלף ענבה. זאת, במטרה להשלים רצף של שלושה נתיבים מתל אביב לירושלים, כמעט לכל אורך הכביש.

במסגרת הפרויקט צומצם שול הדרך הימני של הכביש משלושה מטרים לשני מטרים, לטובת הנתיב השלישי. הכשרת חלק משול הדרך כנתיב השלישי נועדה לאפשר נסיעה מהירה ובטוחה יותר ובכך לקצר משמעותית את זמני הנסיעה לירושלים וממנה.

בקטע הדרך שהוכשר על שול הדרך הוגבלה מהירות הנסיעה, מסיבות בטיחותיות, ל-90 קמ"ש ואילו בשאר קטעי הדרך של כביש ירושלים-תל אביב ששודרגו וכוללים שוליים תקניים, הועלתה המהירות ל-110 קמ"ש.

במהלך שלוש השנים האחרונות בוצעו שתי בדיקות, במסגרתן נבחנה השפעת הקמת נתיב נסיעה שלישי על חשבון השוליים והתברר כי לא היתה כל השפעה שלילית על בטיחות הנסיעה בכביש.

עם זאת, הוחלט להשאיר את מהירות הנסיעה בקטע הכביש שבו הוכשר השול כנתיב נסיעה שלישי, בעקבות המלצות של מומחי תחבורה מהטכניון שקבעו, כי יש להשאיר את מהירות הנסיעה המקסימלית בקטע זה על 90 קמ"ש. המלצת הטכניון אומצה על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משטרת ישראל ומשרד התחבורה.

ממשטרת ישראל נמסר: משטרת ישראל לא הזמינה את המחקר נשוא פנייתך שבמרכז עניינו בחינת העלאת מהירות בכביש 1. בנוגע למחקר יש לפנות לגורם המזמין (משרד התחבורה). באשר להתנגדות המשטרה להעלאת המהירות לאורך כביש 1. נדגיש כי תוואי הדרך הקיים אינו מותאם לדרישות העלאת המהירות, שכן בשל צמצום שול ימין וביטול שול שמאל בקטע הרלוונטי לא מדובר "בדרך מהירה". נדגיש כי העלאת המהירות הנה נגזרת של חתך הדרך. לאור האמור, העלאת מהירות הנסיעה בתנאים הקיימים תהווה סיכון ממשי של משתמשי הדרך ללא הצדקה.