יש אנשים שאוהבים קמפינג. הם קונים קמפר, כלומר קרוואן שהוא בית נייד, ומפליגים בו לשלל פעילויות מחוץ לבית. תוך כדי כך הם גם נראים נפלא, גם צוברים חוויות לספר לנכדים, וגם מחזקים את הקשר עם הילדים בישיבה סביב מדורה ‑ שאצל אנשים כמותם תמיד נדלקת כהרף עין, ולא מאיימת לרגע לבלוע את אחד הזאטוטים, פריטי הביגוד או הרכב עצמו.
אנחנו, כלומר אני, לא האנשים הפוטוגניים של הקמפינג. אנחנו, כלומר אני, לא נראים במיטבנו בעיצומו של מרדף אחרי פינג'אן שהתעופף מגזייה בעיצומה של סערת ברקים ביער אודם, תוך חשש מהותי להתפחמות מפגיעת ברק. לפחות כאן נצליח להבעיר משהו, כי את המדורה שלנו לא הצלחנו להדליק. גם בבישול בחוץ אנחנו גרועים. בתנאי אמת, מרשמלו מתלקח מהר יותר מצמר גפן. לעתים מתפוצץ. אין לנו חסינות לקור, אנחנו נרטבים בניסיון לפתוח צילייה, אנחנו מקללים ליד הילדים כשהמגירה לא נסגרת והילדים רוצים הביתה, ביער אודם, בעיצומה של סערת ברקים, או משהו שהוגדר כסערה, כמו כל הגשמים שירדו השנה, ואכן התברר בסוף כסערה, אבל כזו שאין בה שלג. הגענו סתם, כדי לצפות בגשם.
פעם פולקסווגן טרנספורטר היה מכונית של היפים. בשנות השישים קנו אותו בגרושים, זרקו בפנים גיטרה, אדם נסע בעקבות גורלו. 50 שנה אחרי המחיר הוא הרבה יותר מגרושים: טרנספורטר קליפורניה עולה 400 אלף שקל ומיועד למי שיש לו הרבה יותר מכך. אדם לא נוסע בעקבות גורלו, הוא נוסע לאתר קמפינג מוכרז, עדיף כזה שיש בו WiFi.
שני מבערים ועליית גג
פולקסווגן טרנספורטר קליפורניה הוא בית נייד. אמנם, ביסודו של דבר זה פשוט פולקסווגן טרנספורטר, הרכב המסחרי הבינוני של פולקסווגן. אבל יש בו שפע מתקנים שמיועדים לאפשר רמת חיים סבירה מחוץ לבית: אפשר לבשל, לאחסן שפע של מצרכים, לאכול ליד שולחן, ואפילו לישון. מה שנקרא "קמפינג".
לגרמנים יש ארגון שמאגד את בעלי הקרוואנים. הם נלחמים למען זכותם של בעלי קרוואנים לנסוע לאט ולייצר פקקי תנועה, לפתוח את הקרוואן לצד בעלי קרוואנים אחרים ולהתרווח לפניו כשהם עוטים את התלבושת הרשמית של בעלי קרוואנים באירופה: מכנסיים קצרים, כפכפים וגרביים. לפי נתוני איגוד בעלי הקרוואנים הגרמני, כמעט 40 אלף קרוואנים נמכרו בשנה שעברה בגרמניה לבדה ‑ עלייה של 5,000 יחידות משנת 2016.
פולקסווגן קליפורניה הוא קרוואן קטן, שמאפשר לך, באופן עקרוני, לקחת אתך את החיים לדרכים. כמו ג'ק קרואק על דיזל. אפשר לומר שפולקסווגן קליפורניה קצת יותר מאובזר מהבית הסטטי, ההוא ברמת גן שהמשכנתא עליו תסתיים כשהקטנה, בת שנתיים וחצי, תקנה דירה משלה. בפולקסווגן קליפורניה יש כיריים. שני מבערים. יש מקרר. ארבעים ומשהו ליטרים. יש שולחן, שנפתח במשיכה. הספסל האחורי הופך למיטה. והכי חשוב: הגג. יש לו גג שמתרומם בלחיצת כפתור הרחק מעל הגג הרגיל, וחושף עוד קומה. בקומה הנוספת הזו יש מזרן, חלון קטן, שקע טעינה, שלוש נורות לד ושפע של אווירה. הגג שלי. הכרזתי, זה סגור. הגדולה ישנה למטה. פעם היא אהבה את אבא יותר, היום היא אוהבת את וואטסאפ יותר. לפחות היא בדיגיטל.
בהתחלה היא לא הסכימה לבוא. אחר כך היא השתכנעה שיהיה כיף, כי כיף לנסוע בבית על גלגלים, כזה שאין עליו משכנתא, שלא קושר אותך לשום מקום. שאפשר להניע ולנסוע ולהחנות כמעט בכל מקום, החל בצפון וכלה באילת. אפשר ליד הים, אפשר ברמת הגולן ביום הקר והגרוע ביותר בשנה. אפשר למות כאן.
בסביבות שתיים בלילה היא מתעוררת. עם קליפורניה אסור לחנות בשמורת טבע, צריך לחנות בחוץ, ליד מושב אודם. הטמפרטורה מחוץ לרכב: שלוש מעלות. הטמפרטורה בתוכו: אותו הדבר. לקליפורניה יש חימום, אבל צריך להתניע את המנוע כדי שהוא יפעל. גשם שוטף. בסרטונים זה נראה יותר טוב. בסרטונים הילדים שזוכים לישון בקרוואן מתחברים להורים, חוזרים לבית הספר עם חוויות. המציג אינו הורה.
פולקסווגן קליפורניה הוא באמת רכב קסום, למי שבקטע. יש לו מנוע בנפח 2.0 ליטרים שמפיק 204 כוחות סוס, ללא ספק הרבה למנוע בנפח כזה. המנוע משודך למערכת הנעה כפולה, שכוללת בקרת משיכה מתקדמת וגם נעילת דיפרנציאל אחורית.
זה לא באמת לשטח, זה יותר כדי להיחלץ מטעויות ניווט, כמו הסמטה ההיא במג'דל שמס, שעולה מהפסל אל המקום של הכנאפה, שקוראים לו "השלום", כמו לכל החנויות סביבו. כולם נתקעים בשלג, מסחררים גלגלים, באו לראות שלג, קיבלו נזק בפגוש. קליפורניה חולף בנונשלאנטיות על פני ההמונים. הכנאפה הראשון שיוצא מהתנור: שלנו.
קמפינג במיעוטו
קליפורניה הוא אי של שלווה. לכל חלון יש וילון שסוגר את תא הנוסעים באופן הרמטי. בחוץ אפס מעלות בדיוק, אבל יש בקרת אקלים ליושבים מקדימה וגם מאחור. עשרים וחמש מעלות קבוע. הספסל האמצעי נפתח, ועכשיו הוא מיטה. השידה הצדדית נפתחת, עכשיו היא מקרר. יש שקע למחשב, כמו בבית. יש שקע לטלפון, כמו בבית. אפשר לבשל.
ועם זאת, קליפורניה אינו רכב מושלם. הבעיה היא בקלות התפעול והגימור: בשתיים בלילה אבא חייב לרדת לקומת הקרקע המחוממת. האנשים בסרטון נראים כל כך טוב תחת הכוכבים. אבא נראה פחות טוב, תחת איום של היפותרמיה. שק שינה, שני כובעים, חולצה מחממת, גטקעס מגוחך. דבר לא עוצר את הקור של רמת הגולן.
הבעיה בקליפורניה היא שהוא לא באמת רכב לקמפינג. הוא רכב לקמפינג במיעוטו. הוא פשוט קטן. המיטה שלו נפתחת לשני מטרים בערך. זה לא תמיד מספיק. התקרה נמוכה יחסית. אני יודע כי חטפתי בראש. כדי להסתיר את המערכות השונות, מהגז לחימום ועד התקעים, יש המון מדפים, פתחים ווילונות. רובם קשים לתפעול ועושים רושם שברירי, לא אופייני לפולקסווגן.
רעמים. ברקים. גשם כבד שהופך לשלג מאכזב. בחמש בבוקר היא רוצה הביתה. בחמש בבוקר אבא רוצה קפה. כדי למצוא את ערכת הקפה צריך לצאת החוצה. להרים את הדרגש האחורי. שעליו נח המזרן. לאנשים שטובים בקמפינג אין בעיות כאלה. אצלם תמיד שמש. בחוץ מעלה. אחת. בגשם. בפולקסווגן קליפורניה גם אין שירותים. מי שממש צריך שילך לשיחים. בחמש בבוקר, בשלג קליל, עם רוח קשה וגשם שוטף, היא רוצה הביתה. גם אני.
בשש בבוקר פולקסווגן קליפורניה נארז לתוך עצמו, הגג הענק מקופל פנימה בלחיצת כפתור, הציליה הנשלפת מגולגלת פנימה באמצעות המנואלה. הכיסאות המתקפלים מקופלים לתוך הדלת האחורית. איסוף פסולת, סיבוב בדיקה. שלום לשלג, שלום לקור.
בישראל יש בהחלט מי שייהנה מפולקסווגן קליפורניה. דווקא הגודל של קליפורניה והגודל של ישראל הולכים טוב ביחד: במדינה שכל אורכה הוא כמה מאות קילומטרים, אפשר לחנות כמעט בכל מקום. איכות הנסיעה מצוינת, במיוחד בכביש, כך שרוב היעדים נמצאים לכל היותר במרחק של שלוש שעות מהמרכז. והעובדה שקליפורניה אינו בית נייד בגודל מלא דווקא משחקת לטובתו: במדינה שבה כל דבר נמצא קרוב לבית תמיד נחמד לצאת החוצה לגיחה קצרה בלי לוותר על שום פינוק.
יחד עם זאת, קליפורניה לא יתאים לכל אחד. לא מבחינת המחיר ‑ 439 אלף שקל ‑ וגם לא מבחינת האכזבה הקלה שמסבה לך ההבנה, שלפעמים קמפינג נראה טוב רק בתמונות.
