אחרון הקרנפים: הטנדר הקוריאני של סאנגיונג מגיע לכבישי ישראל

לפני כמה חודשים יצאה הודעה רשמית מטעם חברת סאנגיונג הקוריאנית על שינוי שמה. סאנגיונג כבר אינה סאנגיונג, מעכשיו היא חברת KG מוביליטי. 

הסיבה לכך היא שבדומה ללא מעט חברות קוריאניות אחרות, החל בקיה וכלה בדייהו, גם סאנגיונג החליפה בעל בית. השם החדש של סאנגיונג מיועד לבטא את העתיד הירוק, את הרכב החשמלי, את התחכום הקוריאני. רק שהמהות של סאנגיונג אינה כזאת: סאנגיונג היא חברה שמייצרת מאז שנות החמישים רכבי שטח בריוניים, חברה שהחלה את דרכה בהרכבת ג'יפים, חברה שאומרת למעצבים שלה לא לשמור שום דבר בבטן גם אם זה נראה מצחיק, חברה שלא מתביישת לתת לדגמים שלה שמות של שנות השמונים שמבטאים כמה הם קשוחים. זהו מוסו, הפירוש בקוריאנית הוא קרנף. הסמל מקדימה הוא עדיין סאנגיונג. בעבר מוסו היה רכב שטח שניכר שתוכנן על ידי ילד בן 10, כולל קווים זוויתיים ויכולת לטפס על סלעים בניחותא. מוסו הנוכחי הוא לא פחות קרנף, רק שהוא טנדר.

את מי מעניין בכלל טנדר? התשובה: כיום - לא מעט לקוחות, אפילו כאלה שאינם קבלני בניין. הסיבה לכך היא שרכבי השטח התייקרו לרמות בלתי אפשריות ובמקביל הטנדרים דווקא הפכו להיות יותר מעודנים, יותר רכים, יש להם בקרות אלקטרוניות, המון כריות אוויר, המון ארבע על ארבע, והם עולים כמובן פחות מרכב שטח. מוסו בצבע לבן מתייצב להרפתקה: מים המלח לירושלים בלי לראות סנטימטר אחד של כביש. ברושם הראשוני, מוסו הוא נפיל, ענק, משתרע על מעל חמישה מטרים, בעיר אפשר להחנות אותו רק על שתי חניות, זה קשה. 

במבט שני, בדומה לכל הדגמים של סאנגיונג, כשבקוריאה חילקו את פרסי העיצוב המעודן, מוסו היה בעבודה. אין כאן קווים מסוגננים של היילקס, חזית עתידנית של דימקס, רק מבט אטום מקדימה, ארגז ענק מאחור שנראה שהתווסף למוסו כלאחר מחשבה - כאילו שמישהו ניסר את רכב השטח במרכזו והוסיף מאחור שטח מטען. החלונות בדלתות האחוריות של מוסו קצרים יותר מן הדלת, ולכן הקצה האחורי של הדלת מזדקר באופן שפשוט מחכה לדקור כל נוסע שייצא מן הדלת האחורית של מוסו. לא נעים לקבל נגיחה מקרנף. הגלגלים של מוסו גדולים, בנויים לשטח, אבל הפרופורציות של המרכב גורמות להם להיראות זעירים.

תא הנוסעים של מוסו מהווה מסע לעבר, אבל מסע טוב, נוסטלגי. סאנגיונג עובדת לפי עיקרון מאוד הגיוני: הטנדרים שלה מקבלים את תאי הנוסעים של רכבי השטח, אבל לא של רכבי השטח הכי חדשים. לנהג ולנוסע יש שפע של מקום. גם בספסל האחורי המצב טוב, אבל לא היינו יושבים שם בנסיעה ארוכה לאילת. האבזור שופע, כמתבקש בימינו יש מערכת מולטימדיה עם מסך, אבל ההפעלה שלה מעט קשה, יש מתגים שדורשים יותר מלחיצה אחת. רוב מערכות הבטיחות אינן אקטיביות. בקרת שיוט: יש. בקרת אקלים: יש. כריות אוויר: יש והרבה. הבידוד הקולי של המוסו לוקה בחסר, וקל מאוד להבחין בזה בנסיעות בין־עירוניות.

מוסו יורד לים המוות. הקרנף הזה לוגם סולר. עולה למעלה מאלף שקל לתדלק מכל מלא. המנוע הוא ברייה שלא חווינו כבר שנים: טורבו דיזל, בנפח 2.2 ליטרים, מעל 200 כוחות סוס. שישה הילוכים בתיבה האוטומטית. מוסו מתקדם בשמחה, יש לו שפע של מומנט, שפע של כוח. אבל מערכת המתלים שלו אינה מיועדת לנהגים שחושבים שרכשו טנדר שעשועים נוח ומפנק. כל טנדר מגיע לשולחן התכנון כשהוא צריך לעשות שני דברים: לעבוד וגם לעבוד. בשנים האחרונות הוסיפו גם מעט עידון לנוסחה הזאת לטובת לקוחות עם כסף, והעידון הזה כולל גם עבודה על מערכות המתלים. המוסו נותר בשלב העבודה. 

בשורה התחתונה, למוסו יש מקדימה מתלה רגיל, כלומר הוא בולע בשמחה בורות ומהמורות ונוסך ביטחון בנהג. מאחור מדובר בקפיצי עלים, תצורה שהומצאה לפני מעל 100 שנים, תצורה קשוחה ועמידה שאינה חריגה בטנדרים אבל מאוד לא נוחה במוסו: הקרנף מקפץ, הקרנף בועט. כדי שהקרנף יהיה רגוע, צריך להעמיס את ישבנו במאות קילוגרמים של מטען. סאנגיונג הייתה אחת היצרניות הראשונות שהבינו שאפשר לייצר גם טנדרים בלי מתלה אחורי שמיועד להעניש - קוראים לזה "קפיצי סליל" והם נוחים יותר. גם למוסו יש כזאת תצורה, אבל למרבה הצער היא נשארה בקוריאה בגלל שאפשר להעמיס בה פחות מטען.

בצל אחד חתוך גס, פלפל אדום חתוך דק, שמן בכמות יפה למחבת לוהט, תערובת תבלינים חשאית וכמובן עגבניות לקינוח. כמות ביצים בהתאם למצב הרוח הקרדיולוגי ולנגב עם לחם. בתא המטען של מוסו אפשר לשבת ולבשל שקשוקה בהינתן התיאבון המתאים. מתחת לתא המטען של רוב הטנדרים ניתן למצוא גלגל נוסף, עניין שאינו פעוט: טנדרים עובדים, כלומר טנדרים מתפנצ'רים. אבל למוסו אין גלגל חלופי, זו בעיה רצינית לרכב קשוח. מוסו יורד חזק לשטח: מתחיל במצוקי דרגות, עולה דרך המדבר ישר להרודיון. הנוף הופך ממדברי לירוק של לפני קיץ. למוסו יש מה שצריך כדי להיות רכב שטח רציני, לא רק טנדר: יש לו הילוך כוח, כלומר הילוך נוסף בתיבת ההעברה שמאפשר לו לטפל במכשולים. יש לו שלדת סולם חסונה, יש לו אפילו נעילת דיפרנציאל אחורית, מנגנון שעושה בסרן האחורי קסם נעים ולוכד את הגלגלים האחוריים כך שיוכלו להסתובב ביחד על כל משטח ולגרום למוסו להמשיך ולהתקדם בנחישות גם כשהטבע מתנגד. אבל למוסו יש מגבלות משמעותיות: הפגוש הקדמי שלו נוגח בקלות בקרקע, קורבן למעצב מעצבן שהחליט שעדיף לו גריל קדמי ענק על פני יכולת להיתקל היטב בסלעים. הארגז של מוסו נתלה הרחק מעל הגלגלים האחוריים, מה שמבטיח נגיחה לא נעימה בקרקע בכל פעם שמוסו אומר להתראות למכשול. והמתלה האחורי המקפץ של מוסו מזכיר שוב ושוב שמוסו מעדיף להיות בעבודה ולא להיות בשטח.

בשורה התחתונה: מוסו הוא בן לזן נכחד — טנדרים. כיום הוא מתמודד בעיקר מול טויוטה היילקס ואיסו די מקס, אבל לידם הוא מרגיש כמו נפיל: הוא פחות מעודן, הוא הרבה יותר קשה לתמרון והוא גם פחות טוב בשטח. מה שכן, מוסו הוא גם רכב יותר זול מצמד היפנים, אבל לא בהרבה. תכל'ס, אם מישהו חושב על סאנגיונג מוסו כרכב לטיולי שטח במקום טויוטה לנד קרוזר או אפילו במקום אחיו הגדול של המוסו, רכב השטח של סאנגיונג - הרקסטון, עדיף לוותר. אין מה לעשות, מוסו הוא טנדר קשוח מאוד שמנסה להסוות את הקשיחות באופן בלתי משביע רצון באמצעות שפע של אביזרים. אבל אם הכוונה היא שהמוסו יהיה רכב עבודה נטו, כזה שנכנסים אליו בידיעה ברורה שלא באנו כדי ליהנות - והאבזור והמרווח הפנימי הם בגדר שינוי מרענן - אז מוסו יכול להיות בן לוויה ראוי.

אהבנו
מרווח פנימי, תא מטען ענק
פחות אהבנו
 נוחות נסיעה, עיצוב
מתחרים
טויוטה היילקס, איסוזו דימקס
לסיכום
מוסו יתאים למי שמחפש רכב עבודה קשוח עם ירידות קצרות לאתרי בנייה

סאנגיונג מוסו
מנוע: דיזל, הספק מרבי 202 כ”ס, מומנט מרבי 45 קג”מ
ביצועים: מהירות מרבית אינה מצוינת, זינוק ל־100 קמ”ש אינו מצוין
צריכת דלק: 10.9 קילומטר לליטר. נתוני מבחן: 8.9 קילומטר לליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 15
מחיר: 260 אלף שקל