בשבועות האחרונים שוב הרים יוקר המחיה את ראשו המכוער ונכנס לסדר היום הציבורי. ובדיוק כמו בזמן "מחאת הקוטג'" של תחילת העשור, שוב החלב ומוצריו מקבלים את מרכז הבמה והופכים לדגל האדום של ההמונים. עיסוק בהתייקרות באגורות בודדות של מחירי החלב, ובחליבה בכלל, הזכיר לנו סעיף משמעותי מאוד ביוקר המחיה, שמתקבל בציבור בתור גזירה משמיים, והכוונה כמובן למיסוי הרכב והשימוש בו, שתופס בערך 10% מסל ההוצאות של המעמד הבינוני בישראל ונמצא כבר עשורים בקו של זינוק מעלה.
אנחנו לא פסיכולוגים, אבל ייתכן בהחלט שחוסר הרצון של הציבור לעסוק בנושא מקורו בעידן הסוציאליסטי של ראשית המדינה, שבו רכב פרטי נחשב למוצר מותרות בורגני וראוותני. אבל זה לא מסביר מדוע בעשור השני של המאה ה-21, כאשר רכב הוא צורך בסיסי להמונים בישראל ואין לו תחליף ראוי בתחבורה הציבורית, הנושא עדיין נדחק לקרן פינה.
כבר עסקנו בסוגיה הזו פעמים רבות וכתבנו לא אחת, שהאדישות הציבורית מספקת גיבוי לבור גבייה ללא תחתית. אבל מדי פעם צצות עוד סקירות רשמיות ובהן נתונים רשמיים חדשים שגורמים לנו לחשוב שהפסימיזם שלנו היה אופטימי מדי. הפעם מגיע תורו של דו"ח האחרון שמפרסם מינהל הכנסות המדינה.
"41.4 מיליארד שקל ממיסוי עקיף"
הדו"ח אמנם מעודכן לסוף 2016, שהייתה שנת שיא בענף הרכב עם הקדמה של שחרורי רכב מהמכס בדצמבר (כדי "להרוויח" את עדכון המס הירוק), אבל הנתונים בהחלט תואמים את ממוצע הפעילות בגביית מסי רכב ב-2017 ומתחילת 2018.
נתחיל ישירות בשורה התחתונה שמופיעה בדו"ח: "על פי נתונים מקוריים, ההכנסות ממיסוי עקיף על ענף הרכב הסתכמו בשנת 2016 ב-41.4 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של 17.6% לעומת שנת 2015".
המספר משקף הקדמת גביית המיסים חריגה בהיקף כ-2.2 מיליארד שקל, אך גם בניטרול שלה עדיין מדובר בהכנסות של כ-39.1 מיליארד שקל ועלייה ריאלית של 7.5%. לצורך השוואה: מדובר בסכום שעולה משמעותית על כל הגבייה של מס חברות באותה שנה. כשאנחנו העזנו לנקוב בסכום של 40 מיליארד שקל בשנה שעברה, על סמך הערכות מקורבות, האשימו אותנו בפופוליזם. אז עכשיו זה מגיע מהמקור.
אבל אפילו הנתון המרשים הזה הוא נתון חסר. הוא כולל את הכנסות מבלו דלק, מס קנייה על רכישת על רכב, מכס, אגרות, חלפים ומע"מ על כל הרכיבים. אבל הדו"ח מציין כי "בשל היעדר נתונים מהימנים לא נכללו בעלויות המשתנות קנסות תעבורה ודמי חניה המשולמים לרשויות". מדובר בגבייה של עוד כמיליארד שקל בשנה בקירוב, שהיא "מס דרכים" לכל דבר (ע"ע פרשת מצלמות המהירות). אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
השורה התחתונה גם לא כוללת סעיף הרבה יותר משמעותי והוא ההכנסות ממס שווי השימוש ברכב צמוד, שתורם להכנסות המדינה עוד 4-5 מיליארד שקל נוספים בשנה. אל סעיף שווי השימוש נגיע בהמשך.
דו"ח הכנסות המדינה מראה גם עד כמה השתכללה גביית מסי הרכב בעשר השנים האחרונות. קחו, למשל, סעיף תמים כמו "אגרות הרכב השנתיות", שנגבות על ידי משרד התחבורה. בין השנים 2005 ל-2016 קפצו ההכנסות מהסעיף הזה בלא פחות מ-60% והסתכמו (ב-2016) ב-4.65 מיליארד שקל. גובה האגרות, חשוב לציין, אינו תלוי בגורמים חיצוניים ומשתנים אלא פשוט נקבע שרירותית ומשודרג על ידי דור אחרי דור של שרים, וזאת למרות שהאגרה הממוצעת בישראל גבוהה במאות אחוזים מהממוצע ב-OECD .
הדלק שמאחורי החלב
ואז אנחנו מגיעים לפרק העוסק בהכנסות ממיסוי הדלק. נזכיר שבחודשים האחרונים זינקו מחירי הדלק בתחנות בישראל לרמה הגבוהה ביותר זה ארבע שנים (16% בשנה החולפת). כרגיל, העלייה לוותה בתירוצים הרגילים: "זה לא אנחנו, אלה מחירי הנפט בעולם. מחירי הזיקוק עולים, שערי המטבע משתנים ובכלל, לנו זה עולה יותר".
אלא שהדו"ח של מנהל הכנסות המדינה חושף תמונה קצת שונה: שיעורי הבלו על הדלק בישראל במונחים דולריים גבוהים משמעותית הן מהממוצע הכללי במדינות ה-OECD והן מהממוצע של המדינות האירופיות, שנוהגות להטיל מסי דלק גבוהים משאר העולם. הנתונים לרבעון האחרון של 2016 הציבו אותנו במקום השלישי בגובה הבלו על בנזין וסולר מבין 34 מדינות ה-OECD, אבל נרתמנו לסייע לאנשי האוצר ובדקנו נתונים מעודכנים. התוצאה מרשימה: הבלו הממוצע על בנזין וסולר בישראל הוא כיום הגבוה ביותר ב-OECD . סוף סוף גילינו את התחום שבו אנחנו מצטיינים וזכינו במדליית הזהב הנכספת.
אבל למה לדבר באופן ככללי כאשר דו"ח הכנסות המדינה נותן לנו דוגמה ספציפית: "מדצמבר 2014 לדצמבר 2016 ירד המחיר של חבית נפט (ברנט) בכ-40%. באותה תקופה שער החליפין נותר ללא שינוי, אך עלות הזיקוק עלתה, כך שהמחיר הבינלאומי במונחי שקל של בנזין ירד ב-33%. זאת בעוד שהמחיר לצרכן (בישראל) ירד ב-14% בלבד. הפער במחיר לצרכן נובע מכך שהמחיר הבינלאומי מהווה כ-24% בלבד מהמחיר לצרכן. שאר 76 האחוזים הם מרווח שיווק (10%) ומסים (65%)".
אז הנה התמונה הרחבה: מחירי הדלק גירדו בעשור האחרון בעולם את השפל ההיסטורי, אך ההשפעה של הירידה הזו על יוקר המחיה של הנהג הישראלי הייתה מזערית. זאת מכיוון שהממשלה לוקחת את ליטרת הבלו האגרסיבית שלה באופן קבוע על פני שנים ובלי קשר לכלום. הדוח אמנם טוען כי "הבלו הקצוב פועל כמייצב אוטומטי של המחיר לצרכן כאשר עולה מחיר הנפט", אך משום מה לא נראה שהוא מנטרל את העליות באותה יעילות שבה הוא חוסם את הירידות מלהגיע לכיסו של הצרכן.
ויש לכך עוד הוכחה. בין השנים 2006 ל-2016 זינקו הכנסות המדינה מבלו על דלק לתחבורה בלבד בלא פחות מ-135%. ואם אנחנו לוקחים את תחזית ההכנסות של האוצר מבלו הדלק לשנת 2020, שעומדת על כ-21 מיליארד שקל, מדובר בזינוק של 177%. נזכיר, שלא רק הנהגים "חוטפים" את עליית יוקר המחייה בסעיף הדלק. למיסוי הדלק יש לו השלכות ישירות גם על עלויות ההובלה והתשומות של המגזר העסקי, שמהן נגזרים מחירי המצרכים והשירותים הבסיסיים. כן, גם של החלב.
כאן בוודאי יופיע גורם ממשלתי כזה או אחר ויטען, כרגיל, כי מיסוי הדלק הוא המיסוי הצודק ביותר בשל העובדה שהשימוש ברכב מייצר למדינה עלויות בזיהום סביבתי, תאונות וגודש.
אז הנה תשובה: "היה עדיף להפנים עלויות אלה בהתאם לנזק - למשל על ידי אגרת גודש. אלא שמסיבות מגוונות אין בישראל עדיין אגרת גודש. בינתיים, כתחליף, עלויות אלה מופנמות בבלו על דלקים לתחבורה. יש להודות שפתרון זה אינו אידיאלי, שכן הקשר בין צריכת דלק, ותשלום הבלו, לעלויות חיצוניות הוא רופף". ואת זה לא אנחנו אמרנו אלא אנשי מנהל הכנסות המדינה באוצר בפרק על מיסוי הדלק.
שווי השימוש: כפל מס משולש ומרובע
הבטחנו שנחזור לאותו "סעיף הכנסות נעלם", של שווי השימוש ברכב צמוד, שנוסף בסוף ודוחף את סך ההכנסות ממיסוי על רכב בישראל לאזור ה-50 מיליארד בשנה. למרות ששווי השימוש נקבע רשמית בתחילת העשור כאחוז ישיר ממחיר המחירון של הרכב לצרכן (כ-2.5%), התחשיב שמאחוריו מביא בחשבון גם את שאר מרכיבי עלות ההטבה של הרכב הצמוד, ובהם הדלק, האגרות השנתיות הביטוחים, התחזוקה ועוד.
ומה המרכיב הדומיננטי ב"שווי" של אותם מרכיבים שונים? המיסוי כמובן. 65% מהעלות של הטבת הדלק לרכב צמוד הם מסים: מיסוי על חלפים, אגרות שנתיות מנופחות וכמובן מיסוי הרכב עצמו, שמביא את המחירון מלכתחילה ממחיר ממוצע של כ-57 אלף שקל לרכב משפחתי בשערי הנמל (על פי נתוני מינהל הכנסות המדינה) למחיר מחירון רשמי של כ-130 אלף שקל פלוס מינוס אחרי מסים. בקיצור, שווי השימוש הוא מנגנון כפל-מס רב-שכבתי, רב-מידי, סגור ואטום מכל צדדיו כמו בונקר.
אז לפני שהולכים ובוכים על החלב שנשפך, כלומר מתייקר, שווה רגע להקדיש מחשבה גם לבנזין ולנהר מיסוי הרכב שנשפך אל קופת האוצר.
חדשות קשורות
