סיכום דוחות בענף הרכב: השוק רעב להנחות, הרווחים התכווצו

שנים של קריאת דוחות תקופתיים של חברות ציבוריות בענף הרכב לימדו אותנו שהדברים המעניינים באמת הם אלה שאינם מופיעים בדוחות - לפחות לא במישרין. קחו למשל את נושא שערי המטבע, שהיו ונותרו הגורם המשפיע ביותר בשוק מוכה המיסוי שלנו. במחצית הראשונה של השנה בלבד נרשמה ירידה ממוצעת של כ-8% בשערי מטבעות היבוא לעומת השער הממוצע שלהם בסוף 2016. אמנם בשבועות האחרונים החל השקל להיחלש, אבל אם מביאים בחשבון שגם ב-2016 השערים צנחו ביחס ל-2015, זהו תיקון מינורי.

בקיצור, מדובר בשינויים עם השפעה תחרותית ופנימית מהותית. אבל אם תרצו למצוא את ההשלכות של שערי המטבע בדוחות התקופתיים של הענף, שפורסמו בשבועיים האחרונים, תצטרכו לקרוא בין השורות. השפעת שערי המטבע "נספגה" בשוק הרכב בדרכים עקלקלות, שמופיעות בדוחות רק במרומז.

השוק רעב להנחות, הרווחים מתכווצים

דרך אחת שבה "נספגו" שערי המטבע היא הגדלת ההנחות ללקוחות המוסדיים. הזכרנו לא אחת את התלות ההולכת וגוברת של חברות הליסינג בהכנסות הנובעות מסחר ברכב חדש - מה שנקרא "שוק אפס קילומטרים". אם בעבר התלות העיקרית של חברות הליסינג ביבואנים הייתה דרך הנחות משמעותיות שניתנו לרכישת רכבי ליסינג תפעולי, הרי שכיום הפעילות הזו תופסת מקום משני במאזנים ביחס לפעילות הסחר ברכב חדש של חלק מחברות הליסינג.

הנה דוגמה: כשליש מההכנסות שרשמה חברת הליסינג אלבר במחצית הראשונה - כ-408 מיליון שקל - הגיעו מסחר בכלי רכב חדשים. זה היה מקור ההכנסות הגדול ביותר שלה, יותר מההכנסות בסעיף הליסינג, והירידה שנרשמה בסעיף הזה במחצית הראשונה של 2017 תרמה משמעותית לירידה של 48% בשורת הרווח הנקי של אלבר (שהסתכם בכ-13.3 מיליון שקל) ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.

את השפעת התלות הזאת ניתן לקרוא בין השורות גם בדוחות של יבואניות הרכב הציבוריות, שמוצאות את עצמן מחויבות לספק את ה"רעב" של המוסדיים להנחות על רכבי אפס קילומטר. האנליסט אייל דבי, מחטיבת שוקי ההון בבנק לאומי, התייחס לנושא באופן ממוקד כאשר סקר את הדוח התקופתי של דלק רכב: "שחיקת הרווחיות ברבעון השני הייתה חריגה ולא צפויה שכן שערי מטבעות היבוא נחלשו לכל רוחב הגזרה. נדמה לנו שגם מי שצפה כי הירידה בשערי המטבעות תגולגל ברובה ללקוחות באמצעות הורדת מחירים והנחות, הופתע מהעוצמה". כיוון שמחירי המחירון הרשמיים לא זזו, אנחנו משערים שאותם "לקוחות" שאליהם גולגלה ירידת השער הם הלקוחות המוסדיים ולא הצרכנים הפרטיים.

הצורך לספק את הרעב של השוק להנחות משתקף גם בדוחות של קרסו מוטורס. החברה רשמה במחצית הראשונה צמיחה נאה מאוד במכירות, לא פחות מ-22.7%, והשיגה נתח שוק מרשים של 10.9%. אבל התרומה הכוללת של הזינוק במכירות לצמיחת הרווח שלה הייתה שולית והסתכמה ב-3% בלבד. אמנם עדיין מדובר ברווח נקי נאה בהחלט של 126 מיליון שקל, אבל היחס בין צמיחת המכירות לצמיחת הרווחיות הוא בעייתי.

אמנם לשתי יבואניות הרכב הללו יש תמהיל מוצרים שונה, הוצאות מימון שונות ויחסי גומלין שונים עם ציי הרכב, אבל כולם משחקים עם אותם חוקי משחק בסיסיים. ומה יקרה אם המגמה הנוכחית של היחלשות השקל תאלץ את היבואנים לצמצם את ההנחות הנדיבות מאוד למוסדיים? או שיבואנים מרכזיים יחליטו לחלק נתח גדול יותר מעוגת הרווחיות ללקוחות הקצה הפרטיים? ואיך ישרדו חברות הליסינג, שהפכו לסוחרות רכב, את השינוי בתנאי השוק? ואיך תשפיע העובדה שנתח השוק של ההיברידיות זינק ל-10% ומשפיע על התמונה התחרותית, בנוסח "אם אתה לא שם אתה לא קיים"? אלה בהחלט שאלות מעניינות, שאין להן כל אזכור בדוחות התקופתיים אבל בהחלט צריכות להעסיק את מי שתפקידו להביט מעבר לפינה.

היו הנחיות אשראי? בשוק לא מתרגלים

עוד שינוי מהותי בסביבה העסקית של שוק הרכב, שגם אותו צריך לחפש בין השורות, הוא המלצות בנק ישראל למערכת הבנקאית ביחס לאשראי לרכב. נזכיר שבתחילת יולי המליץ בנק ישראל לתאגידים הבנקאיים לבצע ניתוח סיכונים לאשראי לענף סחר כלי הרכב ולאשראי הצרכני לרכישת רכב, ובהתאם לתוצאות הניתוח יידרשו התאגידים הבנקאיים לבחון, בין היתר, את הצורך בעדכון מדיניות האשראי המסחרי לענף כלי הרכב והאשראי הצרכני לרכישת רכב ואת הצורך בעדכון הכללים והמגבלות הנוגעות למימון ענף כלי הרכב.

במסגרת הפנייה צוינו פרקטיקות מקובלות למימון הענף במערכת הבנקאית בישראל, בדגש על ענף הליסינג, שאמנם אינן מחייבות אך מצופה מכל תאגיד בנקאי לבחון את תיאבון הסיכון שלו בהתייחסו אליהן. באופן ספציפי התייחס הבנק לשיעור המימון וההון העצמי המינימלי בחברה הלווה, קביעת שיעור החוב המקסימלי שיעמיד התאגיד הבנקאי ביחס לסך החוב הפיננסי של החברה הלווה והוראות בכל הנוגע לשימוש ברכב בתור ביטחון לאשראי.

כיוון שהאשראי הבנקאי הנדיב לכלי רכב כנגד שעבוד היה אחד מחומרי הבעירה שהזינו בשנים האחרונות את רתיחת שוק הרכב הישראלי, וכיוון שחלק מהבנקים כבר לקחו ברצינות את ההמלצות והחלו לנקוט צעדים אופרטיביים, מדובר לכל הפחות בשינוי מהותי מאוד בתנאי הרקע ובאווירה העסקית שבה פועלים היבואנים וחברות הליסינג גם יחד.

למרות זאת, ההתייחסות לשינוי בדוחות התקופתיים נעה בין אזכור מינורי להתעלמות גורפת. בדוח השנתי של דלק רכב, שחלק לא מבוטל מלקוחותיה המוסדיים נשענים על אשראי בנקאי, לא מצאנו אפילו אזכור קטן לשינוי - לא בתיאור הסביבה העסקית, לא ב"מידע נוסף". כלום.

גם הדוח של חברת קרסו מוטורס, והמצגת למשקיעים שבאה בעקבותיו, לא הזכירו כלל את האיום החדש על מקורות האשראי הבנקאיים, שהחל ממש אחרי סוף הרבעון השני. נזכיר שלקרסו יש גם פעילות מימון ענפה וחברת ליסינג עצמאית בבעלותה.

ומה לגבי ענף הליסינג? נזכיר שבמסגרת הפרקטיקות הספציפיות שעליהן "המליץ" הבנק למלווים כלולה גם דרישה לחישוב ערך ביטחונות שעבוד הרכב על-פי 60% בלבד מערכו של הרכב במחירונים. מדובר בשיעור נמוך יותר ב-10% (אצל הצדיקים) עד 20% ממה שמקובל כיום בספרים של הענף. אפילו אם לוקחים רק את השינוי הנגזר מערך הביטחונות - בהנחה שהתאגידים הבנקאיים ו/או המוסדיים יאמצו את ההמלצות - המשמעות עשויה להיות ירידה משמעותית בשווי של הציים, שמשמשים כביטחונות, ולהפוך לכדור שלג שישפיע על השורה התחתונה בדוחות.

במקרה כזה היינו מצפים לאיזה ניתוח סיכונים מלומד או לפחות לאיזו מצגת מרגיעה לשוק ההון. אבל בענף בחרו להסתכל בשינויים מהצד. שלמה אחזקות, בעלת השליטה בחברת הליסינג הגדולה במשק, דווקא הכניסה את הודעת בנק ישראל במקום מרכזי בדוח הרבעוני אבל הסתפקה בהערה כי "בשלב זה, אין ביכולתה של החברה להעריך את מידת ההשפעה של האמור במכתב הנ"ל על מימון פעילותה והיקפה, אם בכלל". בדוח של אלבר הסתתר אזכור לשינוי, בנוסח כמעט זהה, בעמוד 10. גם כאן הנהלת החברה לא מצאה, בשלב זה, מקום להעביר מסר מרגיע או אחר למשקיעים בנושא.

אז בשורה התחתונה, אם לשפוט על-פי הדוחות הרבעוניים בסבב הנוכחי, ענף הרכב ויחסי הגומלין שפועלים בו נותרו יציבים כתמיד. "אין כלום, כי לא היה כלום". נתנחם בכך שלפחות לא מאשימים את בנק ישראל ב"פייק ניוז".