מיליארדי שקלים הוצאו עד כה במאבק בנגיף הקורונה ורבים עוד יוצאו. כיצד המדינה יכולה לאסוף סכום גדול, בזמן קצר ובאצטלה של מאבק ראוי? איפה מוצאים עטין מניב כל כך שאפשר לחלוב אותו בלא מאמץ? קודם כל בים. המרדפים שעשתה משטרת ישראל אחר גולשי הגלים בים התיכון, שהפרו את תקנות שעת החירום סיפקו תנובה יפה. אומנם, איש לא בחן האם יש טעם להקצות מסוקים, כלי שיט וכוח אדם בשביל לאיין את הסיכון שנשקף מהם, אך זו רק דוגמה אחת מיני רבות, שממחישה את הכשל שמאפיין את תהליך קבלת ההחלטות במדינה.
דוגמה נוספת היא השיחות הסגורות שנערכו לאחרונה באגף התנועה במשטרת ישראל, בהן נתקבלה החלטה להגדיל משמעותית את מאמצי האכיפה ולעצור את ההתרופפות שחלה בעקומת הציות של הציבור לחוקי התנועה. ולראיה, פרסמה משטרת ישראל נתונים על פיהם במרוצת ימי הקורונה, חלה עליה דרמטית בשיעור של 20% במספר הנהגים שנתפסו במהירות גבוהה ב-51 קמ"ש מהמותר ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.
לכאורה, מדובר על בחירה מושכלת לנתב את משאבי המשטרה אלא שניתן להניח במידת הזהירות המתבקשת, כי המדינה החליטה שוב למלא את קופתה המדולדלת, באמצעי הכי זמין, יעיל ותחת כסות של מאבק לגיטימי בתאונות הדרכים - רישום דוחות תנועה על מהירות מופרזת.
כמי שמייצג שנים רבות בתיקי תאונות קשות וקטלניות, אני מודע לשורה של מחקרים, ובכללם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שקובעים כי שיעור זניח של עד 2 אחוזים מכלל התאונות הקטלניות התרחשו בשל מהירות מופרזת ביחס לחוק. מידי שנה מתפרסמים נתונים שמנתקים את הקשר הסיבתי בין מספר ההרוגים על הכביש למהירות הנסיעה אך זה אינו משנה את המנגינה הקליטה של בכירי המשטרה.
נחשפתי למקרים רבים בהם המהירות הביאה לתוצאה קטלנית בתאונה, אולם היא לא הסיבה שאין בלתה. לעולם נלוו אליה בכל התאונות הקשות שהכרתי, שורה של עבירות נוספות, שכולם יחד הובילו לתוצאה הטרגית. גם אם המהירות מחמירה את המצב - הבלבול בין השניים אינו מקרי, תכליתו לשרת צורך. סטטיסטיקה אמורה להיות מדע מדויק אך עובדה היא כי המשרד לבטחון פנים מציג נתונים אחרים, על פיהם יותר מ-50% מהתאונות החמורות נגרמות בגלל מהירות מופרזת. כיצד מתיישבת הסתירה בין השניים? הלהמ"ס מבחין במחקרים שלו בין שני נתונים - מהירות מופרזת ביחס לחוק ומהירות מופרזת ביחס לנסיבות המקרה, אולם המשרד לבטחון פנים אינו מכיר בהבדל.
יש שיגידו כי דווקא הרגיעה היחסית בכבישים היא שהביאה למיקוד של המשטרה באכיפת עבירות מהירות גבוהה במיוחד, אולם זו לא התרחשה בהכרח בכבישי דמים או במרחב העירוני. רוצה לומר - גם בימים של חשכה כלכלית, בהם רבים איבדו את מקור פרנסתם, המדינה לא מצאה לנכון להוריד את הרגל מהגז של האכיפה אלא המשיכה לנהוג בבזבזנות ציבורית ובאתה עת, להיכנס גם בימים קשים אלו לכיסם של הנהגים.
אילו הבחירה למקד את המשאבים באכיפת עבירות מהירות היתה מתבררת כיעילה - מספר ההרוגים על הכביש במהלך חודש אפריל היה צונח, אולם הנתונים, מוכיחים בדיוק את ההיפך: 21 בני אדם נהרגו בחודש אפריל 2020, חודש שבחלקו הגדול הציבור הישראלי היה בסגר וכמעט ולא היו נסיעות ברכבים. מנתוני השנים האחרונות עולה כי מספר ההרוגים בתאונות דרכים השנה היה דומה לנתוני חודש אפריל בשנים הקודמות. אפריל 2018 למשל, היה קטלני פחות מאשר אפריל 2020, שבו נרשמה ירידה חדה מאוד בנסיעות כלי הרכב בכבישים (21 הרוגים בשנת 2020 לעומת 20 הרוגים בשנת 2018). כיצד זה יתכן שהמשטרה אוכפת בעיקר עבירות מהירות, התנועה בכבישים התדלדלה משמעותית ועדיין - מספר הנספים לא קטן?
אני מכבד את מטרת המשטרה, לשמור על הסדר הציבורי, אולם הבעיה כי היא עדיין שבויה בקונספציה מוטעית לגבי הזיקה בין מהירות ותאונות דרכים, ומסרבת להכיר בטעותה. הבעיה היא כי כוחות כלכליים, גדולים וחזקים מפעילים עליה לחץ מתמשך ומכשילים את הסיכוי ליישם מדיניות שונה.
מדובר בין היתר על אותם כוחות שזקוקים להמון רב של כסף בשביל להמשיך ולאחוז בקרנות של המזבח, במיוחד בימים אלו בהם תושבע הממשלה הכי רחבה ובזבזנית שידעה מדינת ישראל מעודה ומהבזבזניות ממשלות העולם הדמוקרטי. גם אם בתוך תוכה, יודעת משטרת ישראל כי מדיניות האכיפה הנוכחית בעייתית, היא לא תקבל את הגיבוי שנדרש בשביל להוביל שינוי כל כך מהפכני ומתבקש.
העניין הוא שבכל הנוגע לשוד של מחזיקי ומשתמשי הרכבים, המדינה ניצלה את כל הכלים שעומדים לרשותה. המיסוי על רכב ועל השימוש בו הוא אחד הכלים היעילים ביותר בארגז הכלים הפיסקאלי של משרד האוצר בישראל. בשנים האחרונות הוזרם לקופת המדינה כ-40 מיליארד שקל בממוצע, בסביבות 13 אחוזים מהכנסות המדינה ממסים. היא גם נחשבת למקור הכנסות יציב מאד בזכות ביקוש קשיח לכלי רכב ולדלק בישראל. יהיה קשה מאוד להעביר הצעת חוק להגדלת היקף המס שמוטל על שימוש ברכב, בעוד שבכל הנוגע לאכיפת עבירות מהירות - כל המרבה הרי זה משובח.
תגובת אור ירוק
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: "אכיפה משטרתית היא כלי מרכזי בצמצום תאונות הדרכים והמטרה היא לא לחלק דוחות ולהעשיר את קופת המדינה אלא לגרום להרתעה של הנהג. אכיפה אפקטיבית היא כזאת היוצרת אצל הנהגים הרתעה והבנה כי אם יעברו על החוק יתפסו וישלמו מחיר כבד וזאת במטרה לצמצם את עבירות התנועה. לכן, אין תחליף לנוכחות משטרתית מאסיבית בכבישים, ברורה ונוכחת.
במסגרת אמצעי האכיפה ניתן מקום מרכזי לאמצעי אכיפה אלקטרוניים המחליפים למעשה את השוטרים. אמצעי אלו, בעיקר מצלמות המהירות, הוכחו במדינות רבות כאמצעי יעיל ואפקטיבי לצמצום התאונות הקטלניות כאשר הן מוצבות במקומות הנכונים ובכבישים הנכונים. מהירות מופרזת וכזאת שאיננה תואמת לתנאי הדרך הוכחה בעשרות מחקרים כאחד הגורמים המרכזיים והתורמים לקטלניות של תאונות הדרכים ולכן יש להציב אותן באותם מקומות שבהן יש קשר ישיר בין נהיגה במהירות מופרזת ותאונות דרכים"
