"מה לא קראו לי? נאצי, יהודי מלוכלך, המיץ של הזבל. מה לא איחלו לי? הכל, שאימא שלי תמות, שהמשפחה שלי תשרף, שהילדים שלי יקבלו סרטן. אני הכי אוהב את אלו עם הכיפה על הראש שמאחלים לי שאמות ומקנחים במילה אמן. ותאמין לי, למרות הכל, אני קם כל בוקר לעבודה ועושה אותה על הצד הטוב ביותר".
את הדברים הללו אומר לוואלה רכב שמעון, פקח חניה וותיק, על רקע פיגוע הדריסה שארע השבוע ובמסגרתו, נפצעו שלושה אנשי כוחות הביטחון קל, לאחר שהנהג, צעיר תושב שפרעם, התרעם על דוח חניה שקיבל. "ליבי עם השוטרים. באמת. אולם בניגוד אליהם, אותנו לא מפחדים לקלל, איתנו לא מפחדים להיכנס לעימותיים אלימים - אין משמרת אחת שעוברת בלי שיש אירוע כזה. הנה דוגמא. רק אתמול, בחור ערבי מרים אלה מברזל, מאיים על החיים של הפקח וצועק לו: כל המדינה תביא אותה פה, אזיין אותך, יאלא לך, לך לפה".
אין להם הגנה
זו המציאות עימה מתמודדים פקחי החניה בישראל. על אף שקיים דימיון בין מדיהם למדי שוטר, ושניהם משרתי ציבור שהוסמכו לחלק דוחות, היחס אותו הם מקבלים שונה לחלוטין.
"מדוע כשאזרח תוקף שוטר הוא נאזק במקום ומובל ישר למעצר ואילו המפקחים נדרשים להגיש תלונה בתחנה ולאחר זמן לא רב התלונה נסגרת מחוסר עניין לציבור?" מעיר שמואל שי אלבו - יו"ר הועד הארצי של הפקחים ברשויות המקומיות; "גם אנו לובשי מדים. אבל לצערי הרב, העובדה שאנו עובדי רשויות מקומיות ולא עובדי מדינה משחקת לרעתנו. אנחנו לא מחלקים פרחים ולקבל את האמפתיה של הציבור זה מאוד קשה. אנחנו שק החבטות של כולם".
"בוא נגיד זאת כך; אם הייתי מדווח על כל פעם שנהג היה מקלל אותי או מאיים באלימות, הייתי עסוק מידי יום במשך שעות במילוי מסמכי תלונה, זה עניין שבשגרה. רק האירועים הבאמת דרמטיים מגיעים לתקשורת, וגם אז, אם אתה משווה את מספרם לאלו שמתרחשים כאשר מדובר על שוטרים תגלה שיש פער מטורף" אומר לוואלה רכב דוד, פקח חניה. "רק אתמול אני רושם דו"ח לנהג חצוף שחנה על המדרכה וחסם את מעבר הולכי הרגל. אימהות עם עגלות היו צריכות לרדת לכביש בשביל להתקדם, אבל במקום שהוא יגיד סליחה, יבין את חומרת העבירה שביצע וישלם את הדו"ח, הדפוק הזה צועק לי "יתימני מסריח, חתיכת גוש של חרא", כך הוא מתאר. "אני אגיש נגדו תלונה. אבל אף אחד לא יעשה עם זה כלום".
אפס תרבות
ההתייחסות המבזה והאלימות המילולית שמגיעה פעמים רבות לפסים פיזיים היא שגרת היום של פקחי החניה בישראל. כל המרואיינים עימם שוחחנו מספרים סיפור דומה ומלינים על אוזלת היד של המדינה והפקרתם. בניגוד לשוטר, לפקח אין שום אמצעי הגנה, אין לו לחצן מצוקה, רק מכשיר קשר, וכמובן שהוא לא מצויד באקדח. "רכישת כלי נשק וביצוע הכשרות מצריכים מימון. זה הכל כסף. יש לנו שני אבות: משרד הפנים והמרכז לשלטון מקומי אולם אנו יתומים", מוסיף שמואל אלבו. "מה שהרשות לא מחויבת לעשות, היא לא תעשה. תראו איזו הפקרות. רק לפני שבוע פקחית עירייה בחודש חמישי להריונה נפלה ונפגעה לאחר שבעל רכב איים לדרוס אותה".
האומנם זה סביר שהמדינה לא תעניק לפקחים אמצעי הגנה? עו"ד אילן קמינצקי, מומחה לדיני עבודה סבור שלא. "היות ואירועי תקיפה של פקחי תנועה הינם דבר שבשגרה, מעביד יכול וצריך לצפות כי אי מתן אמצעי הגנה בסיסיים לפקח חושפים אותו לכדי מצב בו הוא אינו יכול להתגונן. מדובר על מצב לא סביר. והיה והסוגיה תגיע לפתחו של בית הדין, לא מן הנמנע כי זה ימצא שהמעסיק התרשל".
לבד במערכה
ההתייחסות המפלה לפקחי התנועה באה לידי ביטוי בהבדל נוסף ומהותי: בעוד שלשוטר אסור לטפל באירוע כלשהו כאשר הוא לבדו, הפקח נשלח למשימה בגפו, כאמור ללא אמצעי הגנה. וכך, במרוצת השנים האחרונות התפרסמו שורה ארוכה של אירועי אלימות קשים נגד פקחים. לפני חודש תקף בחור בן 30 פקח חניה בתל אביב לאחר שקיבל דו"ח חניה. הנהג תקף אותו במכת אגרוף בפניו. באירוע אחר בירושלים פקחית חניה הותקפה בעת שרשמה דו"ח לנהג. "הוא נתן לי בוקס, סטר לי וירק עליי", סיפרה הפקחית, שנפצעה קל ופונתה לבית חולים. והרשימה ארוכה: שני אחים תושבי בית שמש זעמו על שהעירייה צבעה מדרכה אפורה ליד ביתם בכחול לבן והחלה לגבות תשלום על חניה. הפקחיות שהגיעו לרשום דו"חות הותקפו ואוימו." אני חוויתי על בשרי אירוע של דריסה במהלך עבודתי, נפגעתי קשות בברכיים", אומר אלבו.
מה קורה בבתי המשפט?
אחת מהטענות הקשות שמעלה אלבו היא ההגנה המשפטית הסלקטיבית שמעניקה הרשות לפקחים שנתבעים אישית ע"י אזרחים. "אין אחידות במעטפת המשפטית. יש רשויות שנותנות מענה ויש רשויות שאומרות לך, תבעו אותך? לך תסתדר לבד. איפה נשמע דבר כזה? כאקט של מירור חיי הפקח מוגשת נגדו תלונה, והוא נותר חסר הגנה".
אלבו נותן דוגמא שממחישה את גודל האבסורד: "פקח שהתגונן מאלימות מצא את עצמו נתבע והרשות אמרה לו שאם הוא יזכה בתביעה - היא תחזיר לו את הכסף שהוא מימן מכיסו להגנה משפטית. מאה אלף שקל". גם בהקשר זה, סבור עו"ד קמינצקי כי הרשות המקומית פועלת בחוסר סבירות; "כל עוד לא מדובר על אירוע בו ברור מלכתחילה כי העובד חרג מתפקידו או מעל באמון המעסיק, הרי שעל המערכת לגבות אותו באמצעות מתן הכנה משפטית לתביעות שמוגשות כנגדו. אין זה סביר שהמעסיק יפקיר את העובד להתמודד בכוחות עצמו עם תביעות ולממן את ההגנה המשפטית שכן עילת התביעה נולדה בגין אירוע שהתרחש במהלך עבודתו הרגילה של הפקח".
את המדינה זה לא מעניין
חרף מאבקם הצודק של הפקחים, נדמה כי הנושא אינו מטריד יתר על המידה את המחוקקים, למעט חברת הכנסת רויטל סוויד שיוצאת להגנתם; "למרות שהפקחים שומרים על הסדר הציבורי כשהם מתמודדים עם אלימות מילולית ופיזית, הם עדיין אינם זוכים לקבל אמצעי הגנה, תוספת סיכון וסמכויות מתאימות שיאפשרו להם להתמודד עם האתגרים והסיכונים המלווים את תפקידם. בין היתר הם אף לא זוכים לליווי משפטי למרות שהם נאלצים להתמודד עם תקיפות. הפקחים נדרשים לא אחת ליטול סיכונים אך אין בידם כלים בכדי להתגונן. זה לא מאבק על הטבת תנאי שכר אלא מאבק על תנאים שיאפשרו לפקחים לבצע את עבודתם תוך שמירה על שלומם."
אז מה בכל זאת מניע את הפקחים להמשיך ולקום מידי בוקר ולהתמודד עם הארסיות של ציבור הנהגים ועם היחס המזלזל והמשפיל? מה שבטוח הוא כי לא השכר הוא המניע. בדיקה שערכה חברת עוקץ מערכות שעוסקת במתן פתרונות ממוחשבים בתחום כוח האדם מלמדת כי השכר הממוצע של פקח חניה עומד על 6,000 שקלים, שמשתנה בהתאם להסכם העבודה עליו חתום העובד וכתלות במעמדו. "התלוש בסוף החודש לא משמח אותי. ואני כל הזמן במרוץ אחרי הזנב של המינוס אבל בניגוד לעבודה הקודמת שלי השכר משולם לי בזמן, ואני יודע שגם בעוד שנה, אני אוכל לשים אוכל על השולחן עבור הילדים שלי. זו עבודה יציבה", אומר שמעון.
עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני נזיקין: "כל האירועים של תקיפת פקחי תנועה חייבים להסתיים בהגשת כתב אישום כנגד התוקף וכמובן בהגשת תביעה אזרחית של הפקח. אין שום סיבה שאזרח שמצא לנכון להרים יד על פקח לא ימצא את עצמו משלם סכום נאה כפיצוי. תקיפה זו עוולה ומקנה למותקף את הזכות לתבוע פיצויים ועליו לעשות כן ללא היסוס. ההיבט הכספי הוא רק צד אחד של המשוואה, שכן סביר להניח כי חיוב בדין לתשלום פיצויים יכול למנוע את הפעם הבאה בה נהג רכב חצוף שפגע בסדר הציבורי והחנה את רכבו בניגוד לחוק, ימצא לנכון לפעול באלימות נגד הפקח שבסך הכל מילא את הוראות עבודתו".
חדשות קשורות
