עתירה לביטול החוק שמסמיך המשטרה להשתמש במערכת זיהוי לוחיות הרישוי "עין הנץ"

האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (ג') לבג"ץ בבקשה לבטל את החוק שמסמיך את המשטרה לעשות שימוש במערכת זיהוי לוחיות הרישוי שמכונה "עין הנץ". "החוק שהתקבל אינו חוקתי ודינו להתבטל", נכתב בעתירה. "החוק אינו מידתי, שכן הוא בחלקו לתכלית בלתי ראויה, בחלקו מותיר הסדרים ראשונים לקביעת הממשלה, ובהסדרים המרכזיים שלו מאפשר פגיעה לא מידתית בזכויות חוקתיות, הרבה מעבר לנדרש לצרכי המשטרה".

משטרת ישראל מפעילה את מערכת עין הנץ מאז 2014, ומשתמשת בה לשתי מטרות מרכזיות: זיהוי לוחיות רישוי בזמן אמת, ותיחקור בדיעבר של תנועת כלי רכב. למן ההתחלה, המשטרה הפעילה את המערכת ללא הסמכה מוסדרת בחוק, וב-2021 עתרה האגודה לבג"ץ בדרישה להורות למשטרה לחדול מן השימוש בה. עתירה זו התייתרה בינואר השנה ונמשכה, עם אישור תיקון לפקודת המשטרה שמסדיר את השימוש במערכת עין הנץ. 

חוק זה עורר ביקורת ציבורית רבה בהליכי החקיקה שלו, וזוהה כאחד מחוקי ההפיכה המשפטית. עם זאת, הוא אושר ב-3 בינואר השנה בקריאה שנייה ושלישית בתמיכת 10 ח"כים וללא מתנגדים או עניין תקשורתי רב. "סדר היום הציבורי עסק כל כולו בחטופים ובמלחמה והחוק עבר בשקט מוחלט", נכתב בעתירה.

עתה, מבקשת האגודה מבג"ץ להורות על ביטול החוק כולו, או לחילופין על חלק מההסדרים שכלולים בו. "זהו חוק הראשון מסוגו שמטרתו העיקרית הינה להעניק למשטרה סמכות תקדימית לאגור מידע עצום על אזרחים תמימים, כדי שניתן יהיה לעשות בו שימוש בדיעבד להפקת מודיעין", נכתב עתירה. "עד עתה, סמכות לאגור מידע על אזרחים תמימים הוענקה במפורש רק לשב"כ ורק למטרה של סיכול פגיעה בביטחון המדינה (...) החוק מושא עתירה זו הוא הראשון שבו מותרת במפורש למשטרה סמכות לאגור בעצמה מידע פרטי רגיש עצום על אזרחים תמימים, לתקופה ממושכת, ולעשות בו שימוש ללא צו שיפוטי".

בעתירה מעלה האגודה שני טיעונים מרכזיים. הראשון, מתמקד בהיתר שניתן למשטרה לאגור את נתוני המיקום של מיליוני אזרחים על סמך הנסיעות שעשו ברכבם: "הסדר זה מייצר למשטרה מערכת מעקב הדומה למערכות שעד היום היו קיימות רק לשב"כ, ורק למטרות מניעת פגיעה בביטחון המדינה. מדובר בהסמכה לאגור לתקופה של עד שנתיים נתונים של אזרחים, שמהם ניתן בקלות להפיק מידע מודיעיני מרחיק לכת הנוגע לענייניהם הפרטיים והאינטימיים ביותר.  לא רק זאת – החיפוש במאגר זה לא כפוף למגבלות של ממש. הוא מותר למשטרה ללא צו שיפוטי ולמטרות רחבות מאוד".

השני, האפשרות שניתנה למשטרה לצרף מספרי לוחיות רישוי ל"רשימת מבוקשים" ולקבל עדכונים חיים ברגע שהמערכת מזהה אותם. "הדבר השקול לקבלת נתוני מיקום בזמן אמת של בעלי הרכב או המשתמש בו, ובפשטות – איכון הרכב ומעקב רציף אחריו", נטען בעתירה. "אם המשטרה מעוניינת לאתר בזמן אמת רכב או אדם שהרכב שלו, היא יכולה לכלול את לוחית הזיהוי במערכת, ולקבל התראה בזמן אמת כשהמערכת מזהה את הרכב. ההחלטה על הכללת פרטיו של אדם במערכת לצורך איתורו בזמן אמת, נעשית ללא צו שיפוטי, למטרות נרחבות מאוד ועמומות ועל בסיס נוהל פנימי של המשטרה. ההסדר הקיים עשוי לשמש ככלי 'לצוד' אדם שהחשד נגדו מופרך, או שהעבירה שבה הוא חשוד היא קלה, וזאת בניגוד מוחלט להסדר דומה שנקבע ביחס לקבלת נתוני מיקום סלולריים, המחייב צו שיפוטי וכן עמידה בתנאים נוקשים שנקבעו בחוק".

לדברי האגודה, הסדרים אלו מייצרים פגיעה נרחבת בזכויות אזרח, ובראשן פגיעה בפרטיות: "בכל צומת שבה המשטרה והמחוקקים יכולים היו להקטין את הפגיעה בפרטיות, הם בחרו באופציה של הפגיעה הנרחבת ביותר האפשרית. החוק מתיר שילוב מסוכן של היעדר מגבלה של ממש על כמות המצלמות המשטרתיות, מאפשר שימוש במצלמות ניידות, ואף מתיר לאגור מידע גם שאינן משטרתיות. בנוסף, במקום למחוק מידע שאינו דרוש למטרה מיידית, החוק מתיר לאגור את המידע מהמצלמות, שרובו ככולו מידע עודף על אזרחים חפים מפשע, לשימוש עתידי, ולתקופה ממושכת של עד שנתיים. ושלישית – החוק מתיר גישה קלה למידע מצד המשטרה, ללא פיקוח חיצוני. שילוב משולש זה מעצים למקסימום את הפגיעה בפרטיות".

כן טוענת האגודה לפגיעה בחירות ואפקט מצנן למימוש זכויות. "מעקב המבוסס על איסוף גורף של נתוני מיקום עלול להיות בעל אפקט מצנן מוגבר, ויכול לגרום לאנשים לחשוש מהגעה למקומות מסוימים – כמו אזור של הפגנה או מקום תפילה, ובכך לפגוע בזכות ההפגנה או בחופש הפולחן. הפגיעה היא בחופש ההפגנה, בחופש ההתארגנות ובחירות בכלל", נכתב.

זכות נוספת שנפגעת היא הזכות לחירות אישית: "הכללת מידע עודף על אזרח חף מפשע במאגרי המשטרה, רק כדי שהמשטרה תוכל לעשות בכך שימוש בדיעבד, מהווה פגיעה קשה בזכות לחירות אישית. היא מגבילה את חירותו של האזרח להיעזב לנפשו, לא להיכלל במאגרים משטרתיים ולא להיות מנוטר על ידי המשטרה בלי שיש נגדו חשד סביר (...) החוק מבקש להתיר למשטרה לבצע מעקב סמוי קבוע אחר תנועתו של אזרח תמים, בלי שיש חשד כלשהו שהוא מעורב בעבירה, או שהוא נדרש לפענוח עבירה. המעקב מתבצע בלי הסכמתו של האזרח וברוב המקרים גם בלי ידיעתו. מעקב זה יכול להיות גם בכל המרחב הציבורי של עיר, ואם המשטרה תחפוץ בכך, בכל המרחב הציבורי של המדינה. זה רק עניין של משאבים. זה כלל לא משנה אם המשטרה תעשה בסופו של דבר שימוש בתוצרי המעקב או לא. עצם המעקב היא פגיעה בחירות. עצם האגירה של תוצרי המעקב לתקופה ממושכת היא פגיעה בחירות האישית".

"העידן הדיגיטלי מתאפיין בפיתוחים טכנולוגיים מהירים שמשנים בצורה דרמטית את האיזונים החוקתיים ששררו במשך עשרות שנים", מסכמת האגודה את העתירה. "טכנולוגיות המעקב מאפשרות היום למשטרה ולגורמי אכיפה נוספים לעקוב באופן גורף וחודרני יותר מאי פעם בהיסטוריה, לרבות מעקב המוני וגורף (...) נבחרי הציבור כשלו בהגנה על הזכויות החוקתיות של הציבור ואימצו הסדר פוגעני ובלתי חוקתי. החוק מושא העתירה מחייב התערבות בהסדריו המרכזיים. בית המשפט יתבקש להשיב את האיזון על כנו ולבלום שינוי דרמטי ביחסים בין האזרחים למשטרה, שיבוא לידי ביטוי באיסוף מידע עצום עליהם על ידי המשטרה, ללא כל חשד".