קצת התבלבלנו: רק מכוניות חשמליות בישראל ב-2030 או ב-2035?

"אנו מניחים שמשנת 2030 כל הרכבים שייובאו ארצה ינועו על חשמל", כך ציין היום (ד') מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי במהלך ועדה מיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל. אדירי אמר את הדברים במהלך סקירות של משק הגז והאנרגיה של מדינת ישראל ועל תוכנית העתיד של המשק הישראלי.

דבריו של אדירי עומדים בסתירה לדברים שאמר שר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ בכמה מקרים, שבהם ציין שטייניץ כי רכבים חשמליים יהיו הרכבים היחידים שישווקו בישראל בשנת 2035, אבל במקרים אחרים ציין שטייניץ דווקא כי רכבים חשמליים כן ישווקו בישראל החל בשנת 2030, כלומר בשפה פשוטה לא יהיה ניתן עוד לקנות בישראל משנת 2030 מכוניות על בנזין או סולר.

כמובן: הצהרות לחוד ומציאות לחוד. במדינת ישראל מתכוננים אולי לאסור  מכירה של מכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית, לפי אדירי, בעוד שמונה שנים, אבל הבעיה היא שבעולם לא כל כך מיישרים קו עם התפיסה הזאת. למעשה, אם וכאשר במדינת ישראל ימכרו רק מכוניות חשמליות משנת 2030, אזי ההיצע של רכבים לצרכן הישראלי יצטמצם משמעותית, שלא לדבר על עליות מחירים תלולות. יש להדגיש כי בדבריו של אדירי צוין במפורש כי אנו "מניחים" שבשנת 2030 כל הרכבים ינועו על חשמל, מה שמן הסתם מצביע על כוונה להסתמך על מגמות עולמיות. אבל בינתיים, כאמור, יצרני הרכב הגדולים בעולם לא ממש מיישרים קו ממגוון סיבות.

חשוב לציין שמן הסתם, הבסיס להנחה של אדירי הוא קביעת האיחוד האירופי  כי יאסור מכירת מכוניות לא חשמליות. הבעיה היא שבאיחוד האירופי מדובר בתוכנית מדורגת שקובעת תנאים להחדרת מכוניות חשמליות ולמעשה מחלקת את התהליך לשלבים אשר משתרעים עד 2035, יעד יותר ריאלי שגם יותר מתאים ליעדים שהציג בשעתו שטייניץ.

עם זאת, חשוב לציין שבינתיים בין התוכניות של האיחוד האירופי ובין התוכניות של יצרני הרכב יש פער גדול: במהלך השבועות האחרונים הודיעה סקודה (שבינתיים נערכת להקפאת ייצור עד לשלהי השנה הנוכחית) כי פשוט אין לה יכולת ליישר קו עם התכניות של האיחוד האירופי. כמובן, קשה להתעלם מהודעותיה הבוטות של טויוטה, שמדגישה חזור והדגש כי לא תתמקד ברכב חשמלי – וליצרני הרכב יש סיבות טובות מאוד להעמיד פנים כאילו הן שמחות לעמוד ביעדי האיחוד האירופי – אבל לעשות את ההפך: פיתוח של רכב חדש הוא תהליך אשר אורך בערך עשור, אם לא יותר. כאשר מדובר ברכב חשמלי, כלומר רכב אשר מתבסס על תצורת הנעה שבפועל לא היתה קיימת בתפוצה נרחבת זה עשרות שנים, אזי מדובר לא רק בפיתוח ממושך יותר אלא גם בפיתוח יקר יותר, כאשר הדגש הוא כמובן על מחירי הסוללות המאמירים.

בפועל, נתוני המכירות באירופה מוכיחים כי יש מגמה של מעבר לרכב נקי, אבל עדיין, מדובר באחוז לא משמעותי מתוך סך עוגת המכירות, שלא לדבר על המשאבים האדירים שיצרני הרכב השקיעו - למשל בפיתוח מערכות פלאג אין הייבריד. כיום, מי שעוקב אחרי מצגות המשקיעים של יצרני הרכב הגדולים, שם מסתתרים הסודות האמיתיים של תעשיית הרכב, יודע היטב: הצהרות על מעבר לרכב חשמלי טובות בנאומי המנכ"ל. במצגות למשקיעים הצהרות כאלה כרוכות בדיבורים על הפסדים, ואת זה יצרני הרכב לא ירשו.

בעיה נוספת שעמה תצטרך מדינת ישראל להתמודד בשנת 2030, בהנחה שבעוד שמונה שנים כדברי אדירי נוכל כולנו לנסוע ברכב חשמלי, היא מבנה העלויות: מדינת ישראל מעניקה כיום למכוניות חשמליות מתנה, אם ניתן לקרוא לה "מתנה": גובה מס הקנייה על רכב חשמלי הוא 10%, ביחס ל-83% על מכונית רגילה (ומשם מורידים עד 17 אלף שקל הטבת מס). עם זאת, המכונית החשמלית הזולה ביותר שניתן לרכוש בישראל היא פיאט 500 (הכוונה היא למכונית אמיתית, לא לקוואדרוסייקל) – ופיאט 500 שעולה 100 אלף שקל היא בגרסת הבסיס, כלומר מכונית שרוכשים מי שיודעים היטב שהטווח שלה מוגבל מאוד. המחיר הריאלי של פיאט 500 חשמלית שבאמת ניתן לנסוע בה מחיפה לראשון לציון בלי לעצור בדרך הוא כבר באזור ה-120 אלף שקל, למכונית אירופית זעירה. המחיר של סיניות חשמליות מתחיל ב-130 אלף שקל למכוניות שחלקן לא עומדות בתקני הבטיחות שמוכרים למערב. המחירים האלה אגב הם במידה מסוימת הגיוניים – הם משקפים גם את המחיר של הטכנולוגיה וגם את המחיר היקר של סוללות הליתיום איון.

בעולם כמובן כבר נשמעות תחזיות סותרות בנושא הליתיום איון והטכנולוגיה בכללותה: מחירי ליתיום איון ירדו, הטכנולוגיה תוזל. אבל מצד שני, כבר כעת ניתן לקרוא דיווחים דווקא על הידלדלות מרבצי ליתיום איון, שנכרים בדרום אמריקה לעתים בתנאי עבדות. ועל כל זה מכינה מדינת ישראל הפתעה: שיעור מס הקנייה הנמוך על רכב חשמלי אינו מתנה ממדינת ישראל – תוקף ההטבה יפוג. מס הקנייה על הרכב החשמלי שגובהו עומד כיום על 10% יעלה ל-20% בשנת 2023 ובשנת 2024 יעלה ל-35%. ואם במדינת ישראל יהיה רוב של מכוניות חשמליות לקראת 2030, אזי כנראה שהמס יעלה עוד. כלומר המכוניות החשמליות עלולות להיות הרבה יותר יקרות מכפי שהאזרח הישראלי בכלל יוכל להרשות לעצמו.