בכבישים, בנמלים ובדואר: התורים עולים לנו עשרות מיליארדים בשנה

כולנו עומדים בתור ומשלמים על כך לא רק בזמן פנוי ובעצבים אלא גם בכיס. את הסרבול בשירותים הציבוריים כולנו מרגישים - ביוקר המחיה, בפקקים המתארכים בכבישים, בהמתנה של חודשים לתור אצל רופא מומחה ובהגשת בקשות לשירותים בסיסיים בכדי לממש את הזכויות שלנו כאזרחים או כעסקים. ולחוסר היעילות הזה יש מחיר כלכלי כבד.

40 מיליארד שקל בשנה: מחיר העומס בכבישים

המחיר הראשון שאנחנו משלמים מתבטא בפריון העבודה הנמוך של ישראל. הוא מושפע, בין השאר, מפערים שנוצרו מהזנחה ארוכת שנים של ההשקעה הציבורית. המשמעות היא יעילות נמוכה של תהליכי העבודה במשק, איכות נמוכה של שירותים ומוסדות ממשלתיים ועומס ברגולציה. לדוגמה, בגלל שבמשך שנים ארוכות ההשקעה בתחבורה הוזנחה, כעת צריכים העובדים בישראל לשרוף שעות עבודה בפקק, וכתוצאה מכך התפוקה שלהם יורדת.

אחת הדרכים המקובלות למדוד את פריון העבודה היא דרך מלאי התשתיות הכלכליות של ישראל (המתקנים והתשתיות של המדינה המאפשרות פעילות עסקית כמו רשתות תשתיות ומערכות אספקת אנרגיה או אינטרנט) ודרך ההון הפיזי (הערך של כל המבנים, והמכונות והציוד של המדינה) כשיעור מהתוצר המקומי הגולמי. בישראל, שני הנתונים האלה נמוכים מאוד ביחס למדינות ה-OECD. נכון ל-2019, מלאי ההון כשיעור מהתמ"ג בישראל עמד על 50% בלבד, כאשר הממוצע של מדינות ה-OECD עמד על 71%.

שיעור ההשקעה בתשתיות התחבורה בישראל דומה בשנים האחרונות לממוצע במדינות ה-OECD וחוק ההסדרים האחרון שם דגש רב על השקעות בתשתיות תחבורה. אבל ההשקעות הללו רחוקות מהסכומים הדרושים כדי לצמצם את הפער שצברה התחבורה הישראלית בכלל והתחבורה הציבורית בפרט עם השנים. והפקקים המתארכים באילון מפחידים הרבה יותר אם חושבים על כך שהאוכלוסיה בישראל גדלה בקצב הכי מהיר בעולם המערבי.

במגזר העסקי מאשימים את הממשלה. "הפקקים בישראל אינם גזירת גורל, אלא מייצגים אחד משלושה דברים; מדיניות שגויה, השקעת חסר וחוסר יעילות", אומר דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי.

כמה זה עולה לנו? העומס בכבישים מתבטא באובדן תוצר למשק הנאמד בכ-40 מיליארד שקל בשנה - 20 מיליארד שקל בשל אובדן שעות עבודה ופנאי ו-20 מיליארד שקל בשל תאונות דרכים וזיהום אוויר. מומחים מעריכים כי בלי צעדים משמעותיים לצמצום את הפער התחבורתי בישראל הפגיעה בכלכלה כמעט תכפיל את עצמה תוך פחות מעשור ותגיע לכ-70 מיליארד שקל בשנת 2030.

גם הרחובות עצמם פקוקים בישראל. היום יש בארץ כ-410 אנשים לקילומטר רבוע, ועוד 30 שנה הנתון הזה יוכפל בשל קצב הילודה המקומי - שניצב בצמרת העולם המערבי. כדי להתמודד עם צפיפות מסוג כזה, צריך תכנון לאומי ואורבני נכון.

המחסור בהיצע הדירות הביא בעשורים האחרונים לתכנון ערים דורסני, שהתמקד בגידול מספר יחידות הדיור כמעט בכל מחיר. שכונות הכוללות דירות בלבד, ללא שירותים עירוניים, תרבותיים ותחבורתיים ראויים גררו עומס יומיומי כמעט בכל פינה. אם אין בשכונה סניף דואר, קופת חולים, או מקומות בילוי ופנאי, כל תושבי השכונה נאלצים "להגר" באופן קבוע מחוץ לשכונות המגורים ובחזרה אליהן.

החדשות הטובות הן שנראה שיש מי שמפנים את המחיר של התכנון הצר של העשורים האחרונים. כעת, יש מגמת חזרה לתפיסת תכנונית של עירוב שימושים (מגורים, מסחר ומבני ציבור באותו בניין או רחוב) ושל מרכזים מסחריים שכונתיים. במונחים כלכליים, הפדיון למ"ר של חנויות במרכזים שכונתיים וברחובות מסחריים גדל בשנים האחרונות יותר מאשר הפדיון למ"ר בקניונים הגדולים. בין מרץ-דצמבר 2019 למרץ-דצמבר 2021 נרשם גידול של 10% במרכזים השכונתיים ושל כ-9% בחנויות הרחוב, לעומת גידול של פחות מ-7% בקניונים הגדולים. את המגמה הזו המדינה צריכה להמשיך ולעודד.

38 מיליארד שקל בשנה: החיסכון של שיפור תשתיות התקשורת

על פי מדד נגישות משקי בית לרשת סיבים שמתפרסם על ידי ה-FTTH Council, אחוז משקי הבית בישראל המחוברים לסיבים עומד על 28%, נכון לשנת 2020. ממוצע מדינות ה-OECD הוא 53.7%. גם כאן - ההשקעה בשנים האחרונות גברה בישראל, אך הפערים גדולים ביחס למלאי הקיים, ביחס למודל העבודה מהבית וביחס לקצב גידול האוכלוסייה כאן. בנק ישראל העריך כי ניתן לשפר את פריון העבודה במדינה בהיקף של 2.7% מהתוצר רק מהשקעה בתשתיות התקשורת לבדה.

6 מיליארד שקל בשנה: המחיר של חוסר היעילות בנמלים

חוסר היעילות והפקקים בנמלים, הם אחד הגורמים לעליית מחירים חריפה במחירי התובלה הימית, שמיתרגמת ליוקר המחיה בישראל. התובלה הימית היא עורק ההזנה הכלכלי של כ-99% מסך תנועת הסחורות בישראל וממנה. חוסר היעילות בנמלים מוערך בכחצי מיליארד שקל בחודש (6 מיליארד בשנה). למרות האפשרות והחובה לעשות זאת, המדינה נמנעת מלהטיל קנסות על הנמלים במקרים של התארכות זמן שהיית האוניות בנמלים, וזמן ההמתנה של המטענים בהם, ומי משלם את המחיר? העסקים והצרכנים בקצה.

29 מיליארד שקל בשנה: החיסכון של שיפור הבירוקרטיה

במדד האפקטיביות הממשלתי, אותו מפרסם הבנק העולמי, נכון לשנת 2020 (שנת הסקר האחרון), הציון של ישראל הוא 83.17 ונמוך מהממוצע של מדינות ה-OECD שעומד על 87.22.

ואת המחדלים של הממשלה - ה"מאכרים" מתרגמים לניצול האזרחים. חשבו לדוגמה על הבירוקרטיה וההמתנה הנמשכת חודשים הנדרשות כדי לחדש את הדרכון. כשזה המצב - מתפתח שוק שחור של קיצור תורים תמורת כסף. איך המדינה מטפלת בבעיה? במדד אפקטיביות הטיפול בשחיתות (של אותו מקור מאותה שנה), הציון של ישראל הוא 70.67 - שוב, נמוך בהרבה מממוצע ה-OECD שעומד על 85.61.