היבואן והג'יפ הגנוב: ניסה לייבא פורשה בזול ושילם עליה ביוקר

מה שזול יקר, אומרת האימרה המפורסמת.

דוגמא לכך, הפעם בתחום ייבוא רכבי היוקרה, ניתן לשאוב מפסק דין שניתן אתמול (א') בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופטת אושרי פרוסט-פרנקל.

נועם טאוזר הוא תושב ואזרח ישראל שעוסק בייעוץ ליבואנים המבקשים לייבא רכב בייבוא אישי לישראל. במסגרת שיחת טלפון בין אביו של טאוזר מאיר, לאהרון שבי עימו הוא נמצא בקשרים עסקיים, הציע שבי, איש העסקים המתגורר בארה"ב למאיר, למכור לבנו נועם, רכב מסוג "פורשה" מדגם "קאיין".

מחיר הרכב שסוכם היה כ-45 אלף דולר, לפני הוצאות שינוע, מכס והוצאות נוספות. בנוסף, בין הצדדים התנהלו מגעים בנוגע לייבוא של רכב יוקרה נוסף, הפעם מסוג ריינג' רובר. ג'יפ הפורשה היוקרתי הועבר מנמל ניו-ג'רזי ארה"ב לנמל אשדוד, אך לא שוחרר מהמכס. זאת, בין היתר, מהסיבה שמשרד התחבורה הישראלי לא אישר את ייבוא הג'יפ ארצה, לאור מידע שהתקבל מיצרן הרכב כי מספר השלדה של הרכב אינו קיים במערכות המידע של היצרן, קרי מזויף.

כפועל יוצא מכך ונוכח הקשיים בהשלמת העסקה של הרכב הראשון, בוטלה העסקה בגין הרכב הנוסף.

משהבין טאוזר כי המכס לא ישחרר את ג'יפ הפורשה הגנוב עליו שילם 45 אלף דולר, וכי העסקה שהייתה אמורה להיות משתלמת לו מתחילה לתפוס כיוון של "חתול בשק", הגיש תביעה על סך 324 אלף שקל נגד שבי וכן נגד הנתבע 2 אוהד ינאי, אשר חשבון הבנק שלו שימש כצינור להעברת התשלום לשבי.

נסיבות פסק הדין הינן בהשבה של כספים ששולמו על ידי התובע נועם טאוזר שביקש לייבא לארץ 2 ג'יפים יוקרתיים לנתבעים אהרון שבי ואוהד ינאי, בגין עסקה לרכישת הג'יפים שלא יצאה אל הפועל. לפי פסק הדין, שבי, שהיה אחראי על מכירת הרכב בארה"ב, טען כי הוא אינו הבעלים או המוכר של הרכב הפורשה והוא רק "סייע" להתקיימות העסקה וזאת, מבלי שידע כי מדובר ברכב גנוב.

השופטת פרוסט-פרנקל, דחתה את רוב טענותיו של שבי שיוצג על ידי עו"ד עזר אברהמי ובנוסף דחתה את כל הטענות כנגד הנתבע השני, אשר יוצג על ידי עוה"ד מאיה אלדמע-קמחין, תוך שפסקה שעל התובע לשלם לו 10,000 שקל הוצאות משפט. אולם, לא נעתרה לכל הסעדים שהתבקשו על ידי טאוזר, שיוצג בהליך על ידי עו"ד ברק נוריאלי.

ביהמ"ש קבע כי לטאוזר, מהיותו בעל מומחיות בתחום ייבוא רכבי היוקרה, ישנו אשם תורם של 30% בנזק. כל זאת תוך שביהמ"ש קובע כי על טאוזר היה לבדוק את רישיון הרכב שנשלח לו מארה"ב ובנוסף, היה עליו לוודא מול יצרן הרכב את כשירות הרכב וחוקיותו. למעשה, ביהמ"ש התווה בפסק הדין בדיקות מסוימות שעל יבואני רכב לבצע בטרם יישלח הרכב לנמלי הארץ, וזאת, אם ברצונם שבמקרה דומה, לא יפסוק ביהמ"ש בעניינם אשם תורם.

שופטת קבעה כי היא אינה מקבלת את "טענת התובע כי נעשו בדיקות מספקות לבדיקת כשרות הרכב". ביהמ"ש קבע כי ייבוא רכב ממדינה זרה "מצריך בדיקה דווקנית יותר של פרטי הרכב, לרבות התאמת מספר השלדה לרישיון הרכב, כשרות בעלי הרכב ועוד".

נוכח האמור לטאוזר נפסקו 35 אלף דולר פיצוי (45 אלף דולר עבור הרכב הראשון + 5,000 דולר על הרכב השני בקיזוז האשם התורם), אשר כללו בנוסף סך של 10,000 שקל עבור עוגמת נפש וכן הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.

פסק הדין צריך להיות תמרור עצור בפני יבואני הרכב בארץ, אשר נדרשים כעת לבצע בדיקות נוספות (שאולי ייקרו את יבוא הרכב), בכדי להגן על עצמם מבחינה משפטית והסכמית.

עו"ד מאיה אלדמע-קמחין, באת כוחו של נתבע 2 מסרה בתגובה: "כב' בית המשפט האמין וקיבל את גרסת הלקוח שלי, נתבע 2, לפיה לא היה לו שום חלק בעסקה של יבוא הפורשה והלנדרובר לישראל. פסק הדין מחלק את הנזק בין שני האחראים העיקריים: הראשון הוא התובע, העוסק ביבוא רכבים, שהתרשל בביצוע בדיקות בסיסיות לגבי חוקיות הרכב, לפני שהעביר את כספו לרכישת רכב שמעולם לא ראה או בדק, והשני הוא הנתבע 1 - שקיבל לידיו את מלוא מחיר הרכב, והתנער מכל אחריות לאחר שהתברר שהרכב שמכר הוא בעל מספר שילדה מזויף ויישאר בידי רשויות המכס".