הונגצ’י ESH 9 אינו רכב כביש־שטח לכל אחד. וטוב שהונגצ’י 9 ESH אינו רכב כביש־שטח לכל אחד. כדי למנוע מבוכה ואי־הבנה, נציין מראש שלא מדובר כאן במחמאה במסווה, ההיפך. מזל שמדובר ברכב שאינו לכל אחד.
הנה ההסברים האפשריים מדוע בעצם הונגצ'י 9 ESH מיובא לישראל: ייתכן ש־FAW הסינית, החברה־האם של הונגצ'י, החליטה שהסנונית הראשונה שלה בישראל תהיה רכב כביש־שטח ענק שהוא סוג של מחווה קומית לרולס רויס – ואם היבואנית המקומית תוכיח שהיא יכולה למכור לישראלים את ספינת האדמה הסינית, אזי היא תהיה ראויה לייבא גם מכוניות עממיות.
ייתכן שהמהלך של טסלה לתמחר את מודל Y ב־330 אלף שקל ומעלה היה סוג של קטליזטור לניסוי חברתי מרתק שנועד לקבוע אם יש ישראלים שיהיו מוכנים להוציא חצי מיליון שקל על רכב שמיוצר בסין, וייתכן שפשוט מדובר באמונה שלמה של היבואנית שמה שהישראלים רוצים הוא מכונית יוקרה סינית. האמת היא שקשה לדעת, אבל על עובדה אחת אין עוררין: הונגצ'י 9 ESH נמצא כאן בישראל, הוא תופס מעל 5.2 מטרים של חניה. הונגצ'י פירושו למרבה האירוניה "דגל אדום", ו־9 ESH הוא הרכב המועדף על בכירי השלטון הסיני אשר ידוע במתינותו ופייסנותו.
קצת מודעות עצמית
אין דרך לייפות עובדה אחת: הונגצ'י 9 ESH הוא רכב מביך עבור כל מי שניחן במעט מודעות עצמית. הבעיה אינה החלק האחורי, שנראה כמו העתקה של בליל של דגמים של לנד רובר, רולס רויס ואפילו קצת יונדאי. הבעיה היא בחרטום אשר כולל גריל קדמי בגודל גריל משפחתי מהסוג שיראה אור בלא מעט חצרות בישראל בחופשת פסח, כולל הכיור הסמוך. במרכז הגריל יש פס פלסטיק אדום, כזה שניתן להאיר בלחיצת כפתור. הפס נמשך למעלה ומכסה גם את מכסה המנוע הענק. בצדי הרכב יש עוד פלסטיק אדום בתוך עיטויי כרום. לא ברור מיהם הנובורישים הסינים שאליהם הונגצ'י מכוונת, אבל ברור בהחלט מיהם הנובורישים הישראלים שאליהם הונגצ'י מכוונת. אל דאגה, בניגוד למי שסתם מתפקעים מצחוק בשקט בינם לבין עצמם ברמזור, מי שאוהבים את הונגצ'י אינם טיפוסים ששומרים דברים לעצמם, חלקם גם דופקים על החלון אך מתאכזבים מאוד לשמוע שמדובר ברכב חשמלי, הם אוהבים בנזין ורעש, הם גם שואלים ברצינות תהומית מתי יהיה כזה עם מנוע בנזין.
אבל אין הונגצ'י עם מנוע בנזין, לפחות לא בישראל. ל־ESH 9 יש צמד מנועים חשמליים רבי־עוצמה. המנועים האלה מפיקים 551 כוחות סוס ואפשר להרגיש כל סוס וסוס. הונגצ'י 9 ESH הוא רכב חשמלי חזק להחריד, העובדה שהגודל שלו אינו נופל מזה של ספינות הפאר של ב.מ.וו ומרצדס בנץ, X7 ו־GLS בהתאמה אינה מונעת ממנו להתקדם במהירות מבהילה. הוא מזנק ל־100 קמ”ש בשבריר שנייה, הוא יודע לשייט בחרישיות מרשימה בכבישים מהירים. הבעיה היא שהגרמנים חשבו על הרבה יותר ממנוע, להונגצ'י אין התשתית אשר תומכת בביצועים, רק התשתית התיאורטית, כלומר יש מתלי אוויר מתכווננים אשר מורידים ומעלים את המרכב, אבל בסיבובים במהירויות חוקיות לחלוטין ההונגצ'י מרגיש מנותק ונטול אחיזת כביש עד לרמה של מחלת ים קלה. כל רכב שמאיץ חזק צריך גם להאט היטב, ואת זה ההונגצ'י לא ממש עושה. הבלמים נטולי תחושה, מה שמייצר לפעמים בלימות פתאומיות לא נעימות. ומעבר לכך קיימת עוד בעיה: מכיוון שמדובר ברכב שהוא נפיל על הכביש, האנרגיה נגמרת במהירות. למשל, הונגצ'י מתחיל נסיעה בתל אביב עם טווח של 440 ק”מ על השעון. אחרי 140 ק”מ ושעה וחצי של נסיעה דרומה מד הטווח של הונגצ'י מתריע שנותרו רק 100 ק”מ עד להתרוקנות הסוללה. טעינה מהירה בערד אינה מאוד מהירה: נדרשת שעה כדי לקבל קיבולת סוללה סבירה, שעה שבה הונגצ'י מושך לא מעט תשומת לב, רובה לא רצויה בכלל.
גם תא הנוסעים של ההונגצ'י מוכיח את עומקם של הפערים בין תפיסה המערבית של מכונית יוקרה ובין התפיסה הסינית. קודם כל לזכות: ההונגצ'י מרווח להפליא. אפשר לשבת בשורה האמצעית ולמתוח רגליים. המושבים מצוינים, והדבר תקף לשלוש שורות המושבים. הקונסולה המרכזית בגימור עץ אמנם מזכירה את זו של יותר מדי מכוניות אחרות, אבל היא עדיין טובה. מערכת השמע מרשימה, מערכות הבטיחות פועלות היטב, אם כי קשה להתעלם מעשרות צפצופים בנהיגה על מהירות מותרת, סטיית נתיב ועוד.
אבל כל היתר ממחיש שהונגצ'י מתייחסת ל־9 ESH כפי שיצרני רכב סיניים רבים מתייחסים למכוניות שלהם: הרבה צבעים, הרבה מסכים, הרבה קשיים בהפעלה וגם הרבה גימיקים מוזרים, כולל הקרנה של מזל החודש (כן, הכוונה לגלגל המזלות) על צג מיוחד בלוח המחוונים. רוב הפונקציות מסובכות עד לרמת ויתור על ניסיון ההפעלה. כדי לכוון את המראה, למשל, צריך להיכנס לתפריט על גלגל ההגה, להיכנס לעמוד המראות, לברור בין מראה שמאל ומראה ימין – ואז להשתלט על מתגי הכיוון. אפילו ברולס רויס משתמשים בכפתור פשוט. כמו כן המסך הענק של הונגצ'י לא מציג פונקציות שימושיות, רק מידע כללי על פעולת הרכב.
הגישה תמוהה: מחד זה רכב יקר להפליא, מאידך זה ברכב שבורך בתא נוסעים מקושקש להחריד. מעבר לכך, לסינים יש מה ללמוד על איכות: הפלסטיק בחלקו התחתון של תא הנוסעים מרגיש זול, במסילת מושב אחורי אחת נשבר חיפוי הפלסטיק, את דוושת הבלם ניתן לטלטל בכף היד רק כדי להיבהל ממידת החופש במנגנון העיגון של הדוושה.
הונגצ'י חוזרת לסוכנות. מדובר ברכב שהוא מקבילה של תוכנית ריאליטי, או סדרה עטורת כוכבים מבית נטפליקס: יש בו כל המרכיבים הנדרשים להצלחה, אבל משהו בתהליך הייצור התפספס באופן ניכר, והתוצאה קשה לעיכול. עם זאת, יש מי שניחן בקיבה חזקה מספיק כדי להתמודד. בפועל, אין ספק שזה דגל אדום שקשה להתעלם ממנו, והרבה יותר קשה להסתיר אותו, תרתי משמע. מעבר למבוכה הניכרת שנסיעה ברכב כזה מייצרת, זהו רכב שלא רק קשה להבליג על חסרונותיו, העובדה שהוא עולה חצי מיליון שקל – סוג של בדיחה על חשבונם של הצרכנים — הופכת את חסרונותיו להרבה יותר מוחשיים. כאן נשאלת השאלה היכן נמצאת לשון המאזניים? האם יש לקוחות שיהיו מוכנים להבליג על החסרונות כדי להרוויח רכב חשמלי? התשובה פשוטה: כאשר מדובר במותגי יוקרה, הפסיכולוגיה הצרכנית שונה. מה שמשחק תפקיד אינו בהכרח המחיר אלא האיכויות הנתפסות של המותג. וכאשר אין איכויות נתפסות של מותג, אז המוצר צריך לדבר בפני עצמו. במקרה של ההונגצ'י מי שיכול לרכוש רכב בחצי מיליון שקל יוכל להשקיע עוד כסף כדי לרכוש רכב גרמני או בריטי מקביל, או לסירוגין ישקיע את אותו סכום וירכוש רכב אירופי, שאמנם יהיה קטן מהונגצ'י אבל יותר איכותי. ובאשר לאיכויות הנתפסות של המוצר שצריכות לדבר בשם עצמן, לעת עתה השוק הישראלי מדבר עברית שוטפת, את הסינית של הונגצ'י אין שום יכולת להבין.
הונגצ'י9 EHS אקסקלוסיב
מנוע: חשמלי. הספק מרבי משולב 551 כ"ס, מומנט מרבי 76.5 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית אינה מצוינת, זינוק ל־100 קמ"ש ב־4.9 שניות
טווח נסיעה רשמי: 441 ק"מ. טווח נסיעה משוער בפועל 300-250 ק”מ
בטיחות: 8 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. בקרת שיוט אקטיבית, בלימה אקטיבית, שמירת נתיב אקטיבית.
קבוצת זיהום: 1
חדשות קשורות
