מנכ"ל משרד הכלכלה: "נחתוך את המכס על יבוא מקביל של כלי רכב ב־7%"

"אנחנו כבר לא וילה בג'ונגל. מיצינו את הצמיחה הפנימית, חייבים לצאת החוצה ולהצטרף לאזור ולעולם. אנחנו כעת דיירים בשכונה הטרוגנית מגוונת ומעניינת, ששיתופי-הפעולה האסטרטגיים זועקים להתקיים בה". כך אומר ד"ר רון מלכא, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, בראיון לגלובס.

מלכא מציין כי לכל מדינה באזור יש מאפיינים משלה, וכעת כשהדלת נפתחה - מוכרחים לנצל זאת במלוא הכוח, "וזה אומר הפחתת מכסים, הכנסת תחרות באמצעות חברות בינלאומיות, ושימוש מושכל ביתרונות הגדולים שלנו".

בתפקיד מנכ"ל משרד הכלכלה הוא מתמקד במיצוי הפוטנציאל של הכלכלה הישראלית, ואחד האתגרים המרכזיים בתפקידו הוא יוקר המחיה. "בסקר שעשינו התברר שיוקר המחיה היה הדאגה העיקרית של הישראלים, הרבה לפני הביטחון, איראן והפצצה - והם צודקים. במשק הישראלי יש כמה וכמה כשלים מבניים ואותם אנחנו כעת באים לתקן. יוקר המחיה הוא לא גובה המחירים לבדו, אלא המחירים, חלקי ההכנסה הפנויה, ואנחנו עובדים על שניהם".

והנה עוד כמה נתונים מהסקר: 90% מהציבור סבורים כי החיים בישראל יקרים בהשוואה למדינות אחרות; 93% מהמשיבים חשים שהחיים בארץ יקרים מדי עבורם, כאשר ההוצאה המכבידה ביותר היא על הדיור; וכן, 76% מהנשאלים סבורים כי האחראית העיקרית למחירים היקרים היא הממשלה, ורשתות השיווק נמצאות במקום השני.

מלכא מונה את הסיבות לכך ומפנה את האמצע המאשימה לחברות ולטייקונים השולטים במשק הישראלי. המחירים היקרים, לדבריו, נובעים ישירות מתחרות לקויה, ממונופולים ומחברות השולטות על נתחי שוק גדולים. "בזמן המשבר העולמי ב־‏2008, בכל המדינות עלו המחירים אבל אחרי זמן מה ירדו חזרה, חוץ מאיפה? אצלנו. כי פה יש כשל תחרות, וזה מה שהוביל למחאה החברתית. בגלל מבנה המשק והכוח העצום של החברות הגדולות שנהנות מהיעדר תחרות, הן לא מתנדבות להוריד מחירים, גם כשנתח הרווחים עולה. התחלנו כמדינה קטנה, מדברית וענייה, בנינו אותה לתפארת ובדרך השארנו כמה עיוותים מבניים. כל ההגנות על המשק יצרו את העיוותים הללו וכעת כשיש לנו חוסן כלכלי מרשים וביטחון עצמי, אפשר וצריך להוריד את החסמים".

"בעתיד יציינו את הורדת המכסים כאבן-דרך"

אם כך, מה עושים?

"קודם כל, הורדת מכסים בכל הגזרות. התחלנו את זה ברפורמה שתיכנס לתוקף ב־‏1 ביולי ונמשיך בעוד הרבה ענפים כמו בשר, ריהוט ומוצרי צריכה שוטפים. זה ציון דרך עצום של הכלכלה הישראלית. בעוד שנים יציינו את השינוי הזה כאבן-דרך משמעותית".

מלכא מצהיר כי בכוונת משרדו גם לבטל את המכס בשיעור 7% על יבוא מקביל של כלי רכב. מדובר בצעד משמעותי, שהרי יבואן מקביל שרוצה, למשל, לייבא מכונית BMW מעודפים של סוחר אירופי, לא יכול לעשות זאת בגלל רגולציה הדורשת הוכחת מקור יצור באירופה. את המסמך הזה קשה להשיג, ולכן היבואן נאלץ לשלם את מלוא המכס, בניגוד ליבואן הרשמי שבשל הסכם הסחר החופשי עם מדינות אירופה לא משלם את המכס הזה. מתי זה יקרה? ככל הנראה בגל הפחתות המחירים הבא, לאחר שמשרד האוצר הסיר את התנגדותו למהלך.

דיל היבואנים הרשמיים עם היצרנים בעולם

מלכא מוסיף כי היצרנים בעולם משתפים פעולה עם היבואנים, בכך שהם לא מעניקים אישורים ליבואנים מקבילים. בדרך זו נותר המונופול של היבואנים על מוצרי צריכה רבים, ששומרים על מחירם הגבוה בישראל לעומת כמעט כל מקום אחר בעולם.

חסם מהותי נוסף ליבוא הוא מכון התקנים: במסגרת רפורמה שצפויה להיכנס לתוקף, יתאפשר יבוא של 80% מהמוצרים ללא צורך באישור מכון התקנים הישראלי. בניגוד למצב כיום, תספיק הצהרה של היבואן כי המוצרים עמדו בדרישות מכוני התקנים באירופה או בארה"ב - ועל כך תהיה בקרה ופיקוח.

חלק מהרגולציות תלויות במשרד הבריאות

והנה עוד תחום אחד, מאלה שבהם פערי המחירים ביחס לאירופה וארה"ב עצומים. בדיקת גלובס העלתה כי בתחום הפארמה והתמרוקים, הרגולטור במשרד הבריאות הוא חסם התחרות העיקרי: קצף גילוח של ג'ילט, למשל, שמחירו בארה"ב דולר וחצי, עולה בארץ 30 שקל. הסיבה: משרד הבריאות דורש מהיבואנים אישור מקור ייצור, בעיקר באירופה ובארה"ב. היצרנים, כאמור, משתפים פעולה עם היבואנים הרשמיים, לא מעניקים אישורי ייצור כאלה, ויבואן מקביל נאלץ לשלם מחיר כולל מכס. משרד הכלכלה מנסה להקדים את הרפורמה בתמרוקים שאמורה להקל את הרגולציה בתחום הזה, אבל לא ברור אם משרד הבריאות שותף למאמץ הזה.

ההקלה בתקנים והפחתת המכסים אמורה להביא לישראל רשתות קמעונאיות וסיטונאיות זרות. מלכא עצמו היה מעורב בהבאתה של רשת המרכולים קרפור, ועל כך הוא אומר כי צריך לסייע לחברות הללו לבוא "בדיוק כפי שנתנו מענקים לאינטל בתחילת הדרך, ונראה לאן זה הוביל".

האם תתנו להם מענקים?

"לא בכסף ישיר אלא בתמריצים כמו הקלות ביורוקרטיות, פטור ממס בשנים ראשונות, הקצאת קרקע למחסנים ומחסנים לוגיסטיים ועוד. למה? כי זה צורך חיוני. הענקים השולטים במסחר בישראל גרמו לכך שגרף המחירים חד-כיווני, רק למעלה ולא משנה מה יקרה בעולם. זה כי הם יכולים להרשות לעצמם ואת הכשל הזה צריך לשנות. איך? בהכנסת תחרות בינלאומית, הפחתת חומות המגן על מוצרים נכנסים והכנסת שחקנים בינלאומיים, קמעונאית וסיטונאית".

ומה בנוגע ליצרנים המקומיים? האם הם ישרדו את התחרות?

"היצרנים לא ייעלמו. הם יתמקדו במה שאנחנו טובים בו יותר, והם יתייעלו. בחקלאות, למשל, הצרכן הישראלי יעדיף תוצרת טרייה מהשדות כאן, ובנוסף יהיה סיוע ממוקד במגוון דרכים ליצרנים כאן, בדגש על תחומים חיוניים, בהסתגלות, בכוח העבודה, בהקלות רגולטוריות".

מלכא מציין כי הצעד המשלים הנוסף הוא העלאת הפריון והשכר של העובדים במשק. "ככל שההכנסה הפנויה גבוהה יותר, יוקר המחיה יורד. זו משוואה שמצד אחד שלה המחירים ומצידה השני השכר הפנוי והטיפול נחוץ גם בצד הזה, בוודאי במגזרים המשתכרים שכר נמוך".

באיזו דרך? להביא את ההייטק ללואו־‏טק, לתעשייה המסורתית. אוטומציה רבה לצד הסבות, והכשרות עובדים לתפקידים מתגמלים יותר. את הדוגמא הישראלית להתייעלות לצד העלאת שכר נותן מלכא עם מפעל EMT מיוקנעם, שקיבל ליווי של משרד הכלכלה לתהליכי אוטומציה לצד הכשרות עובדים. היעילות גדלה, המכירות עלו ועימן שכר העובדים. "זה המודל שצריך להעביר לכל התעשייה הישראלית", אומר מלכא. השינוי הזה צריך להיעשות, לדבריו, גם בגלל המחסור של כ־‏200 אלף עובדים בתעשיות השונות, על רקע הפוטנציאל הלא ממומש של עבודה בכמה מגזרים במשק.

במשרד הכלכלה, בדומה למשרדים אחרים, לא מתעלמים מהמשבר הפוליטי ומהאפשרות כי הממשלה לא תשרוד זמן רב. יש הבנה שצריך לפעול מהר ולא רק מהסיבות המקצועיות, אלא כי נדרשים לנצל את הזמן בהקדם - אם הממשלה לא תתפרק בעקבות המצב הפוליטי.

מנוע הצמיחה העיקרי של המשק הם העסקים הקטנים והבינוניים. לכן, לפי מלכא, יש לתת להם הרבה יותר חמצן ומקורות מימון - בעיקר לאחר שנות הקורונה. "יש הרבה מאוד כסף בשוק המחפש אפיקי השקעה ומהעבר השני עסקים קטנים ובינוניים זקוקים למימון, ולא מהסוג הבנקאי החונק. 60% מכספי ההשקעות במדינת ישראל יוצאים לחו"ל, וחבל. בורסה לעסקים קטנים ובינוניים תנתב את הכסף הזה אל מי שזקוקים לו באמת".
הצעת חוק להקמת הבורסה הזו כבר הונחה על שולחן הכנסת אך בעקבות המשבר הפוליטי, לא ברור אם יצליחו להעבירה. במסגרת הכנת הצעת החוק, מנכ"ל משרד הכלכלה יצא לארה"ב כדי להתרשם מהבורסה הדומה הפועלת שם. עם רשות ניירות ערך הוא דוחף לאישור ההצעה, שלפיה העסקים יוכלו למכור מניות ולגייס אשראי, ובתמורה יקבלו הקלות בחובת הדיווח.

ואם באשראי עסקינן, משרד הכלכלה מקדם עוד הרחבה בשוק האשראי כשהכוונה להכניס לשוק זה חברות ביטוח, קרנות השקעות וגם קרנות אשראי יעודיות לעסקים קטנים ובינוניים. לפי התכנון, הקרנות ימומנו מכספי המשקיעים המוסדיים עם ערבות מדינה. התחרות מול נותני האשראי המסורתיים, הבנקים, אמורה להוזיל את האשראי ולחזק את העסקים.

נתניהו הביא, ברביבאי שלפה מהחוץ לכלכלה

ד"ר רון מלכא בן 57, נשוי ואב לשלושה: אמיר (18) והתאומים אסף ומאיה (15). הוא נולד בעכו להורים שעלו ממרוקו בשנות ה־60, שניהם מורים ששמו דגש על ההשכלה. "אבא קידש את החינוך ואמר שהמדינה תיבנה על השכלת אזרחיה".מלכא שירת בצה"ל ביחידת מל"טים של חיל המודיעין, למד תואר ראשון בכלכלה מטעם אוניברסיטת בר אילן, ועבר ליחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל.

הוא השתחרר בדרגת אל"מ, לא לפני ששימש מזכיר ועדת ברודט לתקציב הביטחון ב־‏2007. בד בד השלים תואר שני ודוקטורט בכלכלה ומינהל עסקים - גם מאוניברסיטת בר אילן. מלכא ייסד את בית הספר לבנקאות ושוק ההון במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, ובשנת 2016 מונה לדיקאן.

ניסיונו בוועדת ברודט הביא לצירופו לוועדת לוקר (2013) שבחנה גם היא את תקציב הביטחון. שם הכיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו, וחמש שנים אחר כך "שלף" אותו רה"מ דאז מהעסקים אל תפקיד השגריר בהודו. "נתניהו הבטיח למודי שישלח שגריר כלכלן, וכנראה שהתאמתי לו אחרי שהכיר אותי בעבודת ועדת לוקר".

את התפקיד בהודו הוא מסכם כחוויה אדירה של הגדלה דרמטית בנפח הפעילות הכלכלית בין המדינות. הוא מונה שני הישגים עיקריים. האחד, פרויקט הדגל של תחום המים במדינת אוטר פרדש הצחיחה. מיזם שמשך עשרות חברות ישראליות להשתתף בו, וההצלחה שלו פתחה למלכא דלתות רבות. "מודי מינה בעקבות הפרויקט שר מים, וערכה של מדינת ישראל בעיניו עלה מאוד. זה עזר לנו מאוד בחודשי הקורונה הראשונים, כאשר היה צריך לחלץ את הישראלים משם. כל המטוסים הראשונים שחילצו תיירים היו לישראל, והשגרירים האחרים התרעמו על היחס המיוחד לישראלים" .

נאלץ לשלם בעצמו על כרטיסי הטיסה לבהוטן

השיא השני היה דיפלומטי - כינון היחסים עם בהוטן, הממלכה הסגורה של הרי ההימליה. מלכא, שכבר היה בעל שם ככלכלן בהודו, הוזמן לשולחן עגול שכינס מלך בהוטן ג'יגאמה ואגנצ'וק, לקביעת חזון לפיתוח כלכלי לארצו. לאחר הפגישות הכלליות, המלך זימן אותו לשיחה אישית שארכה שלוש שעות. זמן קצר אחר כך, המלך הזמין את מלכא ומשפחתו לארמון לביקור אישי. במשרד החוץ לא האמינו שמהנסיעה הזו יצא משהו, ולא ששו לממן אותה. השגריר דאז בניו דלהי שילם מכיסו על כרטיסי הטיסה, ויצא לבהוטן. הפגישה הובילה לכך שהוא הפך למעין יועץ אסטרטגי למלך שהבטיח לכונן יחסים עם ישראל. כששב עם ההבטחה הזו, מלכא נתקל שוב בספקות במשרד החוץ בירושלים, ואלה הוסרו רק כשהסכם כינון היחסים נחתם בביתו של מלכא בבירת הודו.

אירוע פחות נעים נוסף, היה למלכא כאשר משמרות המהפכה של איראן איימו לרצוח אותו, וניסו לממש את האיום באמצעות חוליה שנשלחה להטמין פצצה לא הרחק מהשגרירות. החוליה נתפסה והפצצה נוטרלה בזמן. מלכא גם קיבל מכתב איום ממשמרות המהפכה, שאותו הוא שומר אותו עד היום. הסיבה שהוא הוצב כיעד לחיסול הייתה ראיונות רבים בתקשורת שבהם האשים את משמרות המהפכה השולטים על הסחר הבינלאומי של איראן, כי מטרותיהם אינן לטובת האזרחים, אלא לקידום טרור.

שני הקצינים מהקורס התאחדו במשרד הכלכלה

עם הקמת הממשלה בקיץ שעבר הוא בא לביקור מולדת וכאן התקשרה ברביבאי שמונתה לשרת הכלכלה, והציעה את משרת המנכ"ל. השניים הכירו בקורס פיקוד ומטה בצבא.

תקופת כהונתו כשגריר בהודו הכינה אותו למגעים עם איחוד האמירויות, שכן להודו ולמדינת המפרץ קשרי מסחר ענפים, ושליש מתושבי איחוד האמירויות הם הודים. הוא נכנס לסוגיה במלוא המרץ ונחשב כפקיד הישראלי המצוי בקשרים הטובים ביותר עם האמירותים.

אלה הכירו לו תודה על כך, והעניקו לו את פרס ABLF היוקרתי - הנחשב ל"נובל" של העסקים והכלכלה באסיה כולה. הפרס (Asian Business Leadership Forum) מוענק מאז 2007 על ידי הפורום האסיאתי למנהיגות עסקית, בשיתוף משרד הכלכלה של איחוד האמירויות.

מלכא היה לזוכה הישראלי הראשון בפרס. בדברי ההסבר לבחירה ציינה ועדת הפרס כי הפרס מוענק למלכא בשל תרומתו יוצאת הדופן כדיפלומט וככלכלן לקידום שותפות חוצת מגזרים בין ישראל לאסיה ולאיחוד האמירויות, תוך סיוע וחניכת חברות ישראליות בשווקים חשובים אלו.

את הפרס העניק למלכא בן משפחת המלוכה וחבר הקבינט, השייח' נהיאן מבראק אל־נהיאן המכהן כשר הסובלנות באיחוד האמירויות. בטקס השתתפו מנהיגים ובהם מזכ"ל האו"ם לשעבר באן קי מון, וראש ממשלת סרי לנקה מהינדה רג'פאקסה.

תנופה בזכות הסכמי אברהם: "הלבבות פתוחים לרווחה"

הסכמי אברהם העניקו לכלכלה הישראלית תנופה אדירה, בין השאר בזכות פתיחת הגישה לשווקים חדשים.

בקרוב ייחתם עם איחוד האמירויות הסכם סחר חופשי שפרטיו סוכמו, והוא נמצא בניסוחים משפטיים. במקרה של בחריין, היתרון העיקרי הוא הגשר לערב הסעודית, השוק הגדול במפרץ. כעת, מתמקדים גם במצרים ומרוקו.

בראיון לגלובס בסופ"ש שעבר אמר עמיתו של מלכא, מנכ"ל משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה של מרוקו, עבדל וואחד ראחל, כי הכוונה היא להגיע באמצעות מיזמים משותפים לשווקים בהיקף של שני מיליארד בני אדם, שעימם יש לרבאט הסכמי סחר חופשי.

ד"ר רון מלכא מסכים ומגדיר את אופי היחסים כעת עם מרוקו: "הלבבות פתוחים לרווחה". מנכ"ל משרד הכלכלה מספר כי כשנחתמו הסכמי אברהם עם מרוקו, הוא היה שגריר ישראל בהודו ונפגש עם עמיתו, השגריר המרוקני, שעמו היה בקשר עוד קודם לכן. "נפלנו איש בזרועות רעהו כדי לחגוג", משתף מלכא.

מנכ"ל משרד הכלכלה והשרה אורנה ברביבאי ביקרו לפני כשבועיים במצרים, ונפגשו שם עם שרת התכנון והפיתוח הכלכלי. במהלך הפגישות סוכם על הרחבת מעבר הסחורות בניצנה, ועל עידוד הרחבת יבוא המלט והאגריגטים לענף הבנייה. זוהי בשורה חיובית לענף שנשלט כמעט לחלוטין על ידי טורקיה. עוד סוכם על עידוד יבוא טקסטיל, זכוכית וחקלאות. אפשרות נוספת שנבחנת היא שימוש בכוח העבודה המצרי.

בכיוון ההפוך, האגריטק הישראלי וטכנולוגיות השימוש במים מהווים את האופציות העיקריות ליצוא למצרים. כך, כמובן, גם תחום הגז. על רקע עליית מחירי הדלק בעולם, מלכא מספר כי ההתדיינות מתנהלת על העלאת נפח הגז הישראלי המגיע למצרים, שם הוא מונזל ונשלח לאירופה.

מדינה נוספת שבוחנים את הרחבת המסחר איתה היא ירדן. הבשורה של מלכא היא כי יקודם פרויקט אזור התעשייה המשותף סמוך לבית שאן ומעבר גשר המלך חוסיין. במפעלים של חברות ישראליות ובינלאומיות שיוקמו בו אמורים לעבוד אזרחים ירדנים.

ד"ר רון מלכא

אישי: בן 57, נשוי ואב לשלושה ילדים מתל מונד
מקצועי: בעל תואר ראשון, שני ודוקטורט בכלכלה מטעם אוניברסיטת בר-אילן. שירת בצה"ל ביחידת מל"טים של חיל המודיעין, ובהמשך עבר ליחידת היועץ הכלכלי לרמטכ"ל. שימש כמזכיר ועדת ברודט לתקציב הביטחון והשתחרר בדרגת אל"מ. ב־2013 הצטרף לוועדת לוקר. בשנת 2018 מונה לשגריר ישראל בהודו
עוד משהו: מלכא חובב ים, סקיפר וצוללן חובב. זה יותר מ־20 שנה הוא יוצא לשבוע "חיים על הים", הפלגה עם אותה קבוצת חברים במדינות כמו טורקיה, יוון וקרואטיה