אפשר לראות אותם בצדי הדרך, בעיקר כשנוסעים לאורך כבישי הצפון: עשרות אלפי כלי רכב הרוסים ואכולי חלודה, נערמים במגרשים מאולתרים בצד הדרך ויוצרים מפגע סביבתי, בטיחותי ואסתטי.
על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017, ברחבי ישראל יש כ-3,373,000 כלי רכב. באותה שנה נגרעו ממצבת כלי הרכב הפעילים כ-241 אלף כלי רכב.
אז מה קורה לכלי הרכב שנגרעים? חלקם נמכרים לסוחרי רכב או מושארים בשטחי בעליהם וחלקם הגדול נגרט, כלומר מפורק, והחלקים השמישים נמכרים לחלקי חילוף, שלדת המתכת עוברת מחזור ונמכרת. זה, בתמציתיות, ההליך התקין לפירוק רכבים בתחנות המוסדרות והמפוקחות שאמור להתרחש במגרטה חוקית.
כיום בישראל קיימות כשש מגרטות חוקיות שעומדות בתנאים של המשרד להגנת הסביבה מבחינת רישוי, שטח, הקפדה על קיום הפעילות על משטחי בטון, קיומם של מכלים מיוחדים לניקוז ואחסון שמן, ועוד. אולם, בנוסף לשש המגרטות החוקיות, פועלות עוד כ-160 מגרטות שאינן חוקיות - עשרות מהן ממוקמות באזור הצפון. רבות מהמגרטות הפיראטיות פועלות על קרקעות שלא נועדו לשם כך. מאות דונמים שהיו פעם כרמים ומטעים הפכו להיות מגרטות רכב ואתרי סחר בלתי חוקיים בחלקי חילוף של כלי רכב.
למפות ולנטר את המגרטות
"הבעיה העיקרית במגרטות הפיראטיות היא שהן גורמות לפגיעה משמעותית בנוף ולזיהום סביבתי חמור", אומר אברהם בנימין, דובר תנועת "רגבים", המובילה את המאבק במגרטות הפיראטיות בצפון. "לרוב הן אינן מקפידות על התקנות הסביבתיות הדורשות סילוק מותאם של חומרים שאינם מתכלים, ואינן מבצעות טיפול מותאם בשמנים ודלקים".
כתוצאה מכך, החומרים הללו מחלחלים לקרקע, שם הם עלולים לגרום לזיהום שכבות תת קרקעיות ומי תהום (ליטר אחד של שמן או דלק יכול לזהם 1,000 קוב מי תהום). על פי דו"ח סיכום פעולות למניעת זיהום מקורות מים מדלקים 2017 של רשות המים, האזורים העיקריים שבהם זוהה זיהום חמור של דלק הם אזור אגן החוף מהמרכז צפונה, הכרמל והגליל המערבי. כמו כן, בשל קרבת מגרשי הגרוטאות לשדות חקלאיים ולמטעים, זיהום הקרקע עלול לפגוע גם בגידולים, ובסופו של דבר להגיע גם לרשתות השיווק ולצלחות שלנו. על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שעוסק בזיהום הנגרם ממוסכים אך גם רלוונטי למגרטות רכב, הסיכון הרב ביותר לזיהום קרקע ומים טמון בשמנים. שמן משומש מכיל מתכות כבדות ורעילות, וכן חומרים אורגניים המסווגים כמסוכנים. הזרמה לא מבוקרת של שמנים משומשים למערכת הביוב הכללית, או מחוץ למוסך על פני הקרקע, עלולה לגרום לזיהום קשה של המים ושל הקרקע.
תופעת המגרטות הבלתי-חוקיות מדאיגה מאוד את התושבים החיים בקרבתן. "לפני כמה שנים הבנו שאנחנו חייבים לחקור לעומק את תופעת המגרטות שמאוד מאפיינת בנוכחותה את המרחב הצפוני", אומר אברהם בנימין מרגבים, "החלטנו לבצע סיורים בשטח והשתמשנו גם ברחפנים, שבאמצעותם מיפינו וניטרנו 161 מגרטות רכב פיראטיות שפועלות מכביש 5 וצפונה. אנחנו פועלים במישור הציבורי, הפרלמנטרי והמשפטי, באמצעות פרסום מאמרים, דו"חות ציבוריים, מחקרים ונקיטת הליכים משפטיים לבלום את ממדי התופעה".
מדיניות של העברת אחריות
בשנים האחרונות הפעיל המשרד להגנת הסביבה תכנית גריטה שעודדה בעלי כלי רכב ישנים, בני 20 שנה ויותר, לגרוט את מכוניותיהם. המניעים לקיומה של התכנית היו, בין היתר, הרצון למנוע תאונות ולהפחית את זיהום האוויר כתוצאה מהשימוש ברכבים ישנים יותר. את התוכנית הפעילו במשותף המשרד להגנת הסביבה ומשרד התחבורה.
בסוף 2018 נכנסה לתוקף תכנית חדשה, שקובעת מה הם התנאים שבהם אמורים לעמוד אתרי הגריטה למניעת מפגעים סביבתיים. בין היתר נקבעו תנאים לטיפול בשמן, בדלק, בנוזל בלמים, במסננים, במצברים, בצמיגים, כמו גם תנאים להפרדה ולמיחזור של המתכות השונות שמהן מורכב הרכב וכן טיפול בחלקי פלסטיק, בזכוכית, באלומיניום, בגומי, בנחושת, בבדים ובריפודים וברכיבי חשמל. כאמור, רק שש מגרטות זכו במכרז כחלק מהתכנית - רובן פועלות במרכז (ירושלים ואשדוד) ודרום הארץ (רהט) ורק אחת בצפון (קריית ביאליק).
לדבריו של אברהם, "למשרד להגנת הסביבה יש רשימה עצומה של דרישות סביבתיות לאישור מגרש גריטה, אולם כאשר מסתכלים באתר של משרד התחבורה, מתגלה כי העסקים לפירוק כלי רכב הנזכרים ברשימה הרשמית הם למעשה מגרטות רכב בלתי חוקיות שפועלות ללא רישוי עסק. נשאלת השאלה, היות שמדובר בעסקים פעילים, מדוע לא נאכף עליהן החוק? מדוע הן פועלות ללא רישיון עסק ומדוע אינן נתונות לפיקוח הרשויות?"
"משרד התחבורה והמשרד להגנת הסביבה אינם מסנכרנים ביניהם מידע בנוגע לאתרי גריטה, אינם משתמשים בנוהל אחיד באשר למתן היתר לפעילות בתי עסק אלו ואינם פועלים במשותף לאכוף את החוק. הפער הקיים בין המשרדים מאפשר לתופעה לצמוח באין מפריע", מוסיף אברהם.
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "משרד התחבורה מפקח ומפרסם באתר האינטרנט את כל בתי המסחר שקיבלו רישיון סחר לשיווק חלקי חילוף ברכב. המגרטות פועלות בפיקוח וברישיון להפעלת מגרטה, שניתן על ידי המשרד להגנת הסביבה. בנוסף, כל בתי העסק מחויבים ברישיון עסק, שניתן מהרשות המקומית. במידה ועסק פועל ללא רישיון, הרשות המקומית מחויבת ליידע את משרדי הממשלה והגופים הרלוונטיים ולפעול לסגירתו".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי: "מגרטת רכב היא עסק טעון רישוי לצו רישוי עסקים, ובהתאם לחוק, הרשות המקומית היא שאחראית על מתן רישיון עסק אשר נמצא בתחומה, ואילו המשרד להגנת הסביבה משמש כנותן אישור סביבתי. יש לפנות לרשויות המקומיות. המשרד רואה חשיבות רבה בהסדרת העניין ולאור זאת מתעדף את הטיפול במגרטות הפיראטיות לפי פוטנציאל הזיהום שלהן והפגיעה בסביבה".
מפנים את המגרטה בכפר ראמה
בזמן שהרשויות השונות מעבירות את האחריות מהאחת לאחרת, התושבים ממשיכים במאבק נגד המפגע הסביבתי. בתקופה האחרונה, לאחר מספר פניות לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לרשויות המקומיות ועתירות משפטיות בנושא, החלו תהליכי פינוי של אחת מהמגרטות הגדולות בצפון הפועלת סמוך לכפר ראמה, שבה מאות כלי רכב מושבתים וגרוטאות מזהמות את הנוף ואת הסביבה הטבעית.
בנוסף, תנועת רגבים יצאה בקמפיין מימון המונים שמטרתו לאפשר טיפול כולל בסוגיה, יציאה למאבק משפטי שכולל הגשת עתירות נוספות כנגד מגרטות הרכב המזהמות ביותר.
בינתיים, נראה שדברים מתחילים לזוז בכיוון הנכון. ממשרד להגנת הסביבה נמסר כי "מכיוון שמגרטות מסוג זה הן נושא לפתחם של מספר גופים, חברו בחודשים האחרונים פרקליטות צפון, משטרת ישראל, המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל, היחידה הארצית לאכיפת דיני מקרקעין במשרד האוצר, משרד התחבורה ועוד, כדי לפעול במשותף בנחישות לביצוע אכיפה שבסיומה מגרשים אלה נסגרים בהליכים משפטיים. כך קרה בשבועות האחרונים בפעילויות משותפות שבוצעו בשפרעם, בכפר ראמה וביישובים נוספים בצפון. לפי תכנית העבודה ועל פי האירועים בשטח, פעילות משותפת זו לכלל הגופים תמשיך בחודשים הקרובים".
"חשוב לנו שהשינוי יהיה ברמת המדיניות ולא ברמת רשות מקומית זו או אחרת", מסכם בנימין. "על המדינה לוודא כי רכבים ישנים אינם מגיעים למגרטות הפיראטיות ושחלפיהם אינם משווקים למוסכים ומסכנים את הציבור. בנוסף, על הממשק בין משרד התחבורה למשרד להגנת הסביבה בנושא זה להיות מהודק יותר. על המשרדים הממשלתיים לקבל אחריות, לאכוף את החוק הנוגע להפעלת מגרטות ולאפשר את פעילותם של אתרי הגריטה רק אם הם עומדים בתקנים הסביבתיים המחמירים שנקבעו. אזרחי ישראל זכאים לשתות מים שלא הזדהמו משמן ומדלק, לרכוש חלפי רכב אמינים, לנסוע בבטיחות בדרכים ולהביט מחוץ לחלון ושוב לראות מטעים ופרדסים כמו בעבר, לפני שכוסו במכוניות".
