השבוע - ביום שלישי - אמורה לצאת לפועל באירופה "תוכנית מרשל לההתאוששות מהקורונה". מדובר בתוכנית תמריצים כלכלית מקיפה שתהיה משותפת ל-27 חברות האיחוד האירופי. אחד הנדבכים החשובים ביותר של תוכנית החילוץ השאפתנית היא עידוד מגזר הרכב, בהתבסס על תמריצים בסך 20 מיליארד יורו לרכישה של מכוניות חדשות, בעיקר באמצעות הלוואות והורדות מס. כדי שהתוכנית לא תסתום מחדש את כבישי אירופה במכוניות מזהמות, היא לא תעניק לכל מי שיקנה מכונית חדשה תמריץ, במקום זאת, רק מי שיבחרו במכוניות נקיות, כנראה כאלה שפולטות מתחת ל-140 גרם של פחמן דו חמצני לקילומטר, יזכו בהטבות. המתווה המלא של תוכנית התמריצים ייחשף בעוד שלושה ימים, אך על עובדה אחת כנראה שאין עוררין: החל מהחודש הבא ישתלם לקנות מכונית באירופה.
בישראל לעומת זאת, המצב שונה: למרות שיחות אינטנסיביות בין נציגי יבואני הרכב ובין הרגולטורים, עד כה מדינת ישראל לא ממש מיהרה לסייע לסקטור הרכב, מה שאינו מפתיע לנוכח העובדה שעד כה גם לא היה שר אוצר שיכול באמת לקבל החלטות בנושא. מתווים שונים שהונחו לפתחו של משרד האוצר - כמו גריטה שכוללת מענק בגובה 5,000 שקל שחצי ממנו יסובסד על ידי יבואן הרכב; מענק הטבות נוספות למכוניות ירוקות, הקלה בתהליכי קבלת הלוואות - כל אלה לא הצליחו אפילו להגיע אל ישיבות במשרד האוצר. עד כאן כמובן הכל טוב ויפה, אך מציאות זו צפויה להשתנות בקרוב ומדינת ישראל תצטרך לקבל שורה של החלטות בנושא, כמובן בגלל ההכנסות. על פי נתוני רשות המסים העדכניים ביותר אשר מתייחסים לשנת 2018, ענף הרכב הישראלי הכניס למדינת ישראל כמעט 40 מיליארד שקל. בשנת 2019 ככל הנראה מדובר בסכום נמוך יותר, ואילו בשנת 2020, אם המצב ימשיך כך, הכנסות המדינה מענף הרכב צפויות לצנוח.
מיסוי ירוק: כלי אפקטיבי או גורם מרתיע?
ובכן, בעוד חודש אחד בלבד צפוי להתרחש אירוע שאמור לשנות את שוק הרכב הישראלי: הצגה של מתווה חדש לחישוב של המס אשר מוטל על מכוניות חדשות.
לטובת מי שאינו בקיא: במדינת ישראל מוטל על מכוניות מס קנייה. מס הקנייה על מכונית רגילה הוא בגובה 83% - אבל ממס קנייה זה מורידים סכומים של עד כ-17 אלף שקל אשר נקבעים בהתאם לרמת הזיהום שהמכונית פולטת. על מכונית היברידית מוטל מס 45%. הנוסחה הזו של חישוב המזהמים היא גמישה, כלומר ניתן לשנות אותה. כל שינוי כזה שהוגים ברשות המסים גורם ליבואני הרכב להיכנס לפאניקה, לייבא עשרות אלפי מכוניות לפני כניסת המס לתוקף ו"להינצל". כתוצאה מכך קשה שלא להבחין בעובדה פשוטה: כאשר קופת המדינת מתרוקנת, יש שינוי בנוסחת חישוב המס הירוק. בדרך כלל רשות המסים נותנת ליבואני הרכב התרעה "כדי להיערך"- וגם השנה יש כמובן התרעה כזו: על המתווה החדש יודיעו בעוד כחודש בידיעה שהוא ייכנס לתוקף ב-1 בינואר. בתיאוריה המשמעות היא שיבואני הרכב יצטיידו במאות אלפי מכוניות כדי להתחמק המהגזירה ויעשירו את קופת המדינה.
עם זאת, השנה הקורונה תקעה מקל ענק בגלגלי רשות המסים. יש לציין כי גם השבוע הגיבה הרשות לפניית כלכליסט והדגישה שהמתווה החדש יוצג לציבור בדיוק במועד שנקבע, כלומר בסוף יוני, אך יתכן שהשנה הצגת מתווה כזה לא תייצר את אפקט הפאניקה הרצוי בקרב יבואני הרכב. קודם כל, יבואני הרכב מתמודדים עם מצב בו היצרנים אינם מסוגלים לספק רכבים. גם היצרנים שמספקים רכבים עושים זאת במשורה עקב חוסר יכולת יצור. ומעבר לכך, אם אותה "תכנית מרשל" של האיחוד האירופי תיכנס לתוקף, מהר מאוד יגלו יבואני הרכב הישראלים שגם המכוניות שהיו זמינות באירופה לרכישה, כבר אינן עומדות על הפרק.
ההגה שוב בידיים של כץ
לא נדרש כושר ניבוי מיוחד כדי להבין שהישועה לענף הרכב הישראלי אינה צפויה להגיע מכיוונה של שרת התחבורה החדשה, מירי רגב. גם מכיוון שלשרה ייקח זמן להתבסס בתפקיד וגם מכיוון שבכל הקשור ליכולת לווסת תקציבים, ההחלטה אינה נמצאת בידיים של רגב, אלא בידיו של מי שמזוהה יותר מכל עם תפקיד שר התחבורה: שר האוצר החדש, ישראל כץ.
כץ ניהל מאבקים מול יבואני הרכב במשך שנים עם כינון חוק רישוי רכב, אותו חוק שמסדיר את נושא היבוא המקביל, ובחלק גדול מן המקרים גם ניצח. כעת כץ הוא זה שיושב על ברז הכסף וזה שידרש להביא כסף – בין היתר גם מענף הרכב. אחד המוטיבים החוזרים בהתנהלותו של משרד התחבורה בעשור האחרון בכל הנוגע לענף הרכב הישראלי כלל את המשפט החוזר "נושא הכספים נמצא בידי האוצר". כעת כץ הוא האוצר. וכץ יצטרך לקבל החלטות כיצד להבריא את ענף הרכב הישראלי כדי שישוב לייצר הכנסות.
גישת משרד האוצר לגבי ענף הרכב תמיד היתה פשוטה: "ירקדו הילדים לפנינו" – ענף הרכב הישראלי תמיד ישרוד, תמיד ייצר הכנסות, יבואני הרכב יבכו ובסופו של דבר יספקו את הכסף" הפעם מדובר בתרחיש שונה. יבואני הרכב אומנם ישרדו, אך ההכנסות לפחות השנה לא יגיעו ללא תוכנית סיוע. כאן כץ עלול להימצא בבעיה: ראשית, הוא לא ייזכר בתפקיד שר התחבורה רק כבולדוזר, אלא גם כ"שר הפקקים". בתקופת כץ למדו הישראלים לראשונה על "גודש" ו"נסועה", ומהלך לעידוד רכישות רכב עלול להחמיר את המצב השברירי בכל מקרה. ושנית, מדינת ישראל תמיד האמינה, לפחות בכל הקשור בהכנסות מענף הרכב, ש"שטח משוחרר לא מוחזר"- כלומר הטבות לא ניתנות לרוכשי מכוניות, והם בתגובה מרכינים ראש וקונים בלי ההטבות.
אלא שהפעם המצב חמור בהרבה. לכן לא מן הנמנע שבמשרד האוצר יעשו את מה שכץ יודע לעשות: הטבות כספיות לא יינתנו. הטבות רגולטוריות – דווקא כן. כלומר הרחבה של האפשרויות לייבא רכבים, הקלות בדרישות הרישוי ממי שיהיה מעוניין לייבא רכב וויתור על שלל אישורים וכללים כדי להעניק לענף הרכב את הדחיפה לה הוא זקוק בעקבות הקורונה. הבעיה - מדובר בהטבות שיורגשו בשולי הענף, אם בכלל – ועד שהדבר יקרה, ענף הרכב הישראלי ימשיך לדשדש, לפחות עד החגים, אם לא עד סוף השנה.
חדשות קשורות
