את חג האביב 2022 חגגנו באמת בסימן של יציאה לחרות, וזאת בתום שתי שנות קורונה וסגרים מעיקים. מאות אלפי ישראלים ניצלו את התקופה המהממת הזאת כדי לטוס לחו"ל או לנסוע לסיני, חלקם אפילו הספיק לשוב, ואחרים גדשו את כל אתרי התיירות בארץ. אז אחרי כל ההמולה הברוכה הזאת חיפשנו דרך לטיול רגוע, רצוי רכוב, אל שלוות קפה מהביל בלב הטבע.
טיול סוף חג פסח 2022 שלנו הוא טיול קליל ושליו שרצוי לבצע אחר הצהריים כדי ליהנות משקיעה מקסימה וכמה שפחות עומסי תנועה, אל השדות החקלאיים שצבועים כעת בצבעי ירוק צהוב וחום, ואל גבעה שממנה אפשר לצפות אל הנוף בשקט ובשלווה.
בימים אלה שבות הציפורים החורפות מאפריקה לאירופה, והשמים מלאים בלהקות של חסידות שמחוללות במעגלים ודואות אל אתר הלינה שלהן. המסלול שלנו מתחיל בנסיעה על כביש 353 המפותל והיפה אשר מוליך מערבה מצומת שריגים-ליאון ופולח מראות נוף ירוקים ופורחים. זה כביש מושלם כדי להיכנס באמצעותו לאווירה שקטה ורוגעת בזכות גבעות דרום שפלת יהודה הירוקות והרכות, עצי השקד המלבלבים ועצי השיזף והחרוב. ממש מול שער הכניסה למושב עגור פונה הכביש שמאלה בחדות אל סדרה קצרה ונדירה של עליות וירידות בתוך כדי פיתול, ומשם הוא זורם עד לקיבוץ בית ניר.
השלווה והניתוק מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו מוקפים בשדות חיטה ירקרקים-מצהיבים מלא העין. גשמי העונה, שנטפו עד לאחרונה, הותירו את השדות ירוקים גם עמוק אל תוך חודש אפריל, ועל כך כמובן אפשר רק לברך, והחיטה מתנשאת לגובה נאה, ראשה זקוף, והיא נושאת גרעינים שטרם הבשילו. בעוד שבועות בודדים יהיו כל השדות האלה צהובים והשיבולים ירכינו את ראשיהן מעומס גרעינים כי רב.
היעד שלנו השבוע הוא שביל שמסומן בסימון שבילים כחול, והוא מתאים לכל סוגי הרכב בתנאי שנוהגים במתינות. כלים שמצוידים בהנעה כפולה בוודאי שלא ירגישו שהם ירדו מן האספלט אבל גם מכוניות נוסעים או ג'יפונים רכים עם הנעה קדמית לא יתקשו לצלוח את המסלול – ובתנאי שנוהגים בהם במהירות המתאימה ושמים לב לדרך. אורך השביל כולו הוא כשמונה קילומטרים ולאחר החמישה הראשונים מגיעים אל מפגש שבילים שלצידו נטוע סימון דרכים עשוי מעץ. חץ דהוי אחד מצביע צפונה אל שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, וזה אומר שאנחנו נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מן היעד שלנו ומן הקפה המובטח (בתנאי כמובן שזכרנו להביא איתנו ערכת קפה, קומקום ומים).
מכאן הנוף נעשה מרהיב עוד יותר ככל שמטפסים על מדרון מתון אל שטח גבוה יחסית שממנו נפרש יופיים של שדות החיטה והשבילים החומים שחורצים דרכם. שדרת דקלים מקדמת את העוברים בדרך עם רחש הרוח שנושבת בכפות הירוקות. בקצה השביל, משמאל, נמצאת רחבה ועליה סוכת גפנים, וזה הסימון שלנו שהגיעה שעת קפה. אם התארגנתם נכון זה הרגע לשלוף את המחצלת והכיסאות המתקפלים, את ערכת הקפה והכיבודים השונים, ורגע לאחר הרתיחה אפשר להתרווח ולהמתין למופע.
לקראת 18:00 משלימות החסידות את ענייני היום שלהן ומתארגנות לשנת לילה, והן חגות במעגלים בתוך התרמיקה שנוצרת ככל שהחום שנקלט באדמה במהלך היום נפלט ונושא אותן איתו לגבהים. ריקוד החסידות לפני השינה פשוט מרהיב, כאשר הן נוטשות בזו אחר זו את הלהקה ודואות מעל שדות החרציות הצהובות כאילו הן לוקחות חלק במטס יום העצמאות.
החסידות מוצאות לעצמן מקומות על שני עצים גדולים בסביבה ומתיישבות עליהם לפטפוט אחרון לפני שינה. בשלב זה, עוד לפני אור אחרון, הקפה, ריהוט השטח ושקיות האשפה כבר אסופים ומסודרים ברכב ואנחנו ממשיכים בחזרה אל פיצול השבילים שממנו הגענו קודם.
הפעם אנחנו בוחרים את השביל שמוליך צפונה, לכיוון תל צפית שמתנשא לגובה של כמעט 200 מטרים, ובדרך חולפים לצד שדות חיטה נוספים ושדות חומוס ואספסת. שביל זה סלול רובו ככולו בכורכר והוא נוח יותר לנסיעה, ואנחנו כבר באור אחרון בשעת דמדומים. אם התזמון שלכם דומה לשלי נכונה לכם הפתעה: בבת אחת נדלקים האורות הצבעוניים של תחנת הכח 'צפית', והגבעות המאפירות נראות לפתע כמו לונה פארק צבעוני.
בהמשך, בתום כארבעה קילומטרים של שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, מגיעים אל צומת שבילים נוסף ובו פונים שמאלה, מערבה, אל שביל שמסומן בסימון שבילים שחור. עם השביל הזה עוקפים את תל צפית מימין (משמאל לשביל) ומתחברים אל שביל עם סימון כחול שמוליך עד יער חרובית. משם ממשיכים על כביש שחוצה את היער, ומגיעים איתו עד לכביש 383.
כך מגיעים: כותבים ב'ווייז': "קיבוץ בית ניר". משביל הכניסה לקיבוץ, לפני השער, פונים ימינה אל דרך כורכר כבושה לפי השילוט "דרך חקלאית", אל שביל עם סימון שבילים כחול.
