במהלך השנתיים האחרונות נשמעו לא מעט חדשות אודות חתימת הסכם סחר חופשי עם דרום קוריאה. כפי שפורסם אתמול ב"כלכליסט", ייתכן בהחלט שלאחר לא מעט מכשולים, עיכובים ודחיות, אשר נובעים בין היתר גם מהיסוס קוריאני לחתום עם ממשלת ישראל, ההסכם ייחתם במהלך השבועות הקרובים.
למדינת ישראל יש הסכמי סחר עם מספר גדול של מדינות, החל במדינות רבות באירופה וכלה בארה"ב - ואחד השווקים אשר יושפעו באופן הניכר ביותר מחתימה על הסכם סחר עם קוריאה הדרומית הוא שוק הרכב הישראלי.
יש להדגיש כי הסכמי סחר כמובן טומנים ברובם לא מעט יתרונות, למשל ליבואנים של מכשירי חשמל. אך כיום בהתחשב במצב הגלובלי, הסיכוי למצוא מוצר אלקטרוניקה של מותג קוריאני גדול אשר מיוצר באמת בסיאול או בבוסאן שבקוריאה בדרומית - אינו גבוה.
לעומת זאת, בכל הקשור בתעשיית הרכב הקוריאנית, יצרני הרכב הקוריאנים מעדיפים לשמור את הקלפים – כלומר את מתקני הייצור שלהם, קרובים לחזה. כך, קיה, יונדאי, סאנגיונג ואפילו ג'נרל מוטורס קוריאה מקפידות להמשיך ולייצר את תוצרתן בקוריאה הדרומית. כמובן, במקרה של יונדאי, קיה וגם ג'נרל מוטורס, היצרניות מחזיקות כיום גם במפעלי ייצור באירופה. כך, יונדאי 20I, קיה סיד ואינספור דגמים של היצרניות הקוריאניות מגיעים ממדינות שכבר כיום מקיימות עם ישראל הסכמי סחר. אבל עדיין - מוקדי הכוח של יצרניות הרכב הקוריאניות וגם לא מעט מפעלים אשר מייצרים דגמי ליבה – למשל יונדאי איוניק, שוכנים בקוריאה.
מה בעצם אומר הסכם הסחר החופשי? המשמעות היא ביטול הדדי של מכסים - אשר מסתכם בהרבה יותר ממכוניות: בייצוא מישראל לקוריאה הדרומית מדובר בהורדה של 6.5% מכס על דשן, ירידה של 15% מיסוי על יינות מתוצרת ישראלית, שמתברר שנהנים מפופולאריות בקוריאה, ירידה של 8% מס על מערכות מסוימות לניטור מטופלים רפואיים ואפילו ירידת מכס על מוצרי קוסמטיקה. אבל מה שחשוב לענף הרכב הוא ירידה של 7% מכס לאפס אחוזים בדיוק. בנוסף לכסף הגדול של המכוניות – המכס על מקררים ירד ב 12% כמו גם מכס על אמבטיות וכיורים – וגם, אגב, מכס בגובה 4% על רוטב סויה. אבל במקרה זה, ענף הרכב הוא ללא ספק הענף המכריע של הכסף הגדול.
בפועל, חתימה על הסכם סחר עם קוריאה הדרומית אכן אמור לסמן את תחילתה של ירידת מחיר של מכוניות קוריאניות אשר מיוצרות בקוריאה, ולא, נאמר, באירופה. אבל במציאות סביר להניח שירידת המחיר לא תתורגם בשום אופן לכיסו הישיר של הצרכן בישראל. הסיבה לכך היא שירידת המכס תעבור כמה "תחנות ביניים" שבכל אחת מהן תילקח ליטרת בשר מן ההנחה.
התחנה הראשונה תהיה יצרני הרכב הקוריאנים. ישראל נחשבת כיום לשוק תחרותי להחריד עבור היצרנים הקוריאנים – ואחת הסיבות מדוע לא ניתן למצוא מכוניות יונדאי וקיה בהיקף ניכר בייבוא מקביל לדוגמה היא ההגנה שיצרני הרכב הקוריאנים נותנים ליבואנים. בשפה פשוטה: כלמוביל, טלקאר ואחרות רוכשות את המכוניות בזול. כעת יצרני הרכב הקוריאנים ירצו פיצוי מסוים על שנים של הנחות למדינה קטנה במזה"ת, משמע כ-3% אחוזים מגובה ההטבה של הסכמי הסחר תיכנס לכיסם של יצרני הרכב - מה שישאיר את יבואני הרכב עם כ-4% אחוזים ממחיר הרכב ה"נקי" (כלומר FOB או מחיר לפני מכסים) בכיס. אבל הטבה זו גם לא תגיע אל הצרכן. היא תשמש לכיסוי של כמה "בורות": החל בתנודות של שערי מטבע וכלה בהנחות לחברות הליסינג. ומעבר לכך, בל נשכח שבשלהי השנה הנוכחית מס הקניה על מכוניות חדשות יעלה, שוב.
המשמעות היא שייבואני הרכב לא יעבירו את ההטבה ללקוחות אלא ישמרו אותה לקראת עליית המס, כדי "למתן" את התנודה שתתרחש בסוף השנה. אם כך, כיצד כן ישפיע ההסכם? התשובה: חיזוק מעמדם של יבואני הרכב הדרום קוריאני -אשר מיוצר בדרום קוריאה– בשוק הרכב הישראלי, על חשבון המתחרים וחיזוק של היכולת להעניק הנחות לציי הרכב. לפני כשבועיים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים אודות שוק הרכב אשר כוללים התייחסות חשובה למדינת הייצור. לפי הלמ"ס נכון לשנה שעברה 14.2% מתוך 3,689,299 מכוניות בכבישי ישראל – יוצרו בקוריאה הדרומית. כעת סביר להניח שהאחוז יעלה ויחול שינוי מסויים במארג מדינות הייצור, אולי אפילו כזה שיוכל במידה מסוימת למתן את חדירתן של מכוניות סיניות לארץ.
חדשות קשורות
