ג'ילי ג'יאומטרי C היא תופעה מעניינת בשוק הישראלי. מותגי רכב סיניים כבר נכנסו לישראל, אבל חלק מהם נכשלו בגלל מגבלות מכסות יבוא. אחרים לא היו טובים מספיק ואחד מהם אפילו נמצא בידיה של יבואנית ג'ילי אבל אינו משווק כיום בארץ. ויש לנו כמובן את טסלה, שמייצרת מכוניות בסין והצליחה לפתוח את התודעה הישראלית למכוניות מתוצרת סין.
אבל ג'ילי אינה טסלה, היא לא GAC והיא לא אף אחד מיתר המותגים המתחרים. ג'ילי היא אחת מיצרניות הרכב הגדולות בסין, אבל הידע שלה מושג דווקא מן המערב. ג'ילי היא בעלת הבית של וולוו וגם של לוטוס. כלומר, היא רכשה חברות מערביות ועל הדרך גם שתתה מהן לא מעט ידע.
הישראלים צמאים למותגים חדשים אבל כדי לשכנע את אותם שמדובר במוצר טוב, צריך גם להבהיר שמדובר בחברה גדולה. וכאן המוניטין של ג'ילי מתערבב עם זה של טסלה שמייצרת בסין. ויש עוד עובדה חשובה: לג'ילי אין מגבלה על כמות המכוניות שהיא יכולה לייבא. היצרן מבטיח לשוק הישראלי לא מעט מכוניות בעידן שבו יצרנים אחרים עדיין מנסים למצוא שבבים שיאפשרו להם לייצר מכוניות. בעידן של מחסור עולמי בשבבים, מדובר בהבטחה שחייבים לקיים שכן המתחרים הקוריאניים נושפים בזעם מעבר לכתף של הסינים.
עיצוב פשוט ושימושי
בדומה להרבה מכוניות סיניות, הג'יאומטרי C רחוקה מאוד מלהיות הדגם היחיד שג'ילי מייצרת. ובדומה לרוב יצרני הרכב הסיניים, גם לג'ילי יש מכוניות שקשה לעכל, כאלה שגדושות בגימיקים מטופשים ובעיצובים לא נאים. אבל הבחירה בג'יאומטרי C היא בחירה נכונה. מדובר ברכב כביש־שטח שג'ילי משווקת תחת כמה שמות וגרסאות. יש כזה עם מנוע בנזין אבל אין טעם לייבא אותו לישראל. כאן יש מנוע חשמלי שמפיק 204 כוחות סוס והבטחה של ג'ילי לטווח רשמי של 460 ק”מ. מעבר לכל אלה, מדובר ברכב כביש־שטח, מה שבישראל אוהבים. ועוד נקודה אחת חשובה: התמחור של ג'יאומטרי C מצליח להתחמק ממלכודת שחביבה על יבואנים שמשווקים לציי רכב: מדובר בתמחור שאינו חזירי, כלומר לא מצמיד למכונית תג מחיר גבוה במיוחד במטרה להעניק הנחות לציים מחד, אבל ללעוג ללקוח הפרטי מאידך. ג'יאומטרי C עולה 143 אלף שקל בגרסה עם טווח נסיעה ריאלי. כלומר, מחיר של מכונית משפחתית קוריאנית לפני כמה שנים.
ג'יאומטרי C אינו רכב נאה. הוא גם לא רכב מכוער. מדובר ברכב שמיועד להתמזג, אבל עדיין ג'יאומטרי C מסובב ראשים, כי עבור ישראלים סמלים שאינם מוכרים דורשים שאלות. לג'יאומטרי C יש חרטום קדמי אטום כנהוג בעדות יצרני הרכב החשמלי, גלגלים גדולים שהיצרנית מדגישה שהם עוטים צמיגים מתוצרת יצרנית מערבית בעידן שבו אפילו היצרנים המערביים כבר רוכשים צמיגים מסין, ובלמים בצבע צהוב מטופש. יתר המכונית שגרתית, כמו שאוהבים בישראל.
תא הנוסעים של ג'יאומטרי C מפתיע בהיותו פשוט ושימושי. ייתכן שלקחי עבר עם מכוניות סיניות עמוסות באפליקציות הרקדת אורות, נפיחות מוקלטות וגימור לקוי הותירו טעם רע, וייתכן שג'ילי פשוט קלעה בול עם תא הנוסעים של ג'יאומטרי C. בדומה למכוניות דאצ'יה מלפני חמש שנים, בתא הנוסעים של ג'יאומטרי C יש כנות נדירה: היצרן אינו מנסה להסיח את תשומת לבו של הנהג באמצעות מופעי אורות. המסך אינו ענק מפני שאין צורך במסך ענק כדי להציג פונקציות ניווט והפעלה פשוטות. מול עיני הנהג אין עוד מסך שמתחרה במסך המרכזי הענק על תשומת הלב של הנהג, אלא צג מידע פשוט ונטול שטויות. איכות הגימור מפתיעה לטובה. לא בגלל רמת ההנדסה אלא בגלל המוצא הסיני. עד כה הורגלנו בגימור לקוי אבל ניכר שאנשי ג'ילי נסעו להשתלמות בחברה־הבת וולוו וחזרו עם תובנות. בין הנהג והנוסע שוכנת קונסולה גבוהה הכוללת תאי אחסון נאים, יש משטח הטענה אלחוטי לטלפון, הפלסטיק איכותי ורק נטרול בקרת היציבות ובקרת הירידה במדרון מעצבן, קל ללחוץ על הכפתורים בטעות. מאחור יש מקום מספק וגם תא המטען סביר בנפח. על בקרת אגירת האנרגיה של ג'ילי קשה לשלוט: היה נחמד אם היו ידיות ייעודיות מאחורי גלגל ההגה לשם כך.
שעה של טעינה
חוויית הנסיעה בג'יאומטרי C היא המשך ישיר של תא הנוסעים. היא אינה מכונית שמתיימרת להיות מה שהיא לא. מדובר במכונית שתגיע ככל הנראה ללא מעט ציי רכב, מכונית שלא צריכה לזנק ל־100 קמ”ש בתוך 4 שניות אבל עדיין מרגישה בהחלט זריזה. התאוצות סבירות, אבל יש גם כמה תלונות. ראשית, הבחירה בגלגלים גדולים לטובת המראה וגם מה שנראה כבידוד קולי לא מספק מייצרים לא מעט רעש בתא הנוסעים. כאשר מדובר במכונית שאין לה מנוע רועש, קל להבחין ברעש. מעבר לכך, ג'יאומטרי C היא מכונית כבדה ולכן גם נוקשה. לא מדובר בנוקשות נוסכת ביטחון כמו של סקודה או פולקסווגן, אלא רק בתזכורת לכך שמדובר ברכב כביש־שטח שניתן לרכוש גם בגרסת בנזין קלה יותר שאינה דורשת הקשחה של המתלים.
לג'יאומטרי C יש טווח נסיעה מרשים על הנייר: 460 ק”מ בין טעינות. בנסיעת המבחן, אחרי 400 ק”מ לא המשכנו כי התפנה תור בתחנת הטעינה המהירה. כאן מתגלה חיסרון מאכזב: הטעינה איטית מאוד. יש יצרנים שמצהירים שבתוך חצי שעה אפשר להמשיך עם עוד חצי סוללה טעונה. ג'יאומטרי C דורשת כמעט שעה של דחיית סקרנים שנצמדים לחלון כדי להשיג טעינה של חצי מנפח הסוללה.
השורה התחתונה היא שג'ילי ג'יאומטרי C היא המכונית שהכי לא סביר להעניק לה את התואר "דגם משנה שוק". אבל מדובר בדגם משנה שוק. בדומה לטסלה שהישראלים קונים בלי לדעת עליה דבר, כך הלקוחות כנראה לא חקרו מיהי ג'ילי. אבל הם יכולים להיות רגועים. ג'ילי ג'יאומטרי היא מוצר מוצלח שמגיע בעיתוי נכון ומכוון בדיוק לקהל שלא היה בהכרח ממהר לקנות מכונית חשמלית: מעמד הביניים הישראלי שזקוק למכונית משפחתית טובה, חסכונית שמעניקה תמורה ראויה לכסף. המעמד הזה רוצה מאוד לעבור לרכב חשמלי וצריך רק לתת לו דחיפה. ג'ילי כאן כדי לתת את הדחיפה עם מוצר ראוי שמגיע בעיתוי מצוין.
חדשות קשורות
