לא משנה אם זה בתחום רכבי השטח, התעשייה הביטחונית, כלי רכב לא מאויישים ואפילו כאלו מעופפים, בישראל עובדת תעשיית רכב ותחבורה שגם אם היא קטנה מאוד, או ליתר דיוק ממש זעירה - יש לה כמה קווי אופי משותפים. בין הזיבאר של עידו כהן לתומקאר של יורם זרחי, מהמתלה המהפכני של איציק מיני לרכבי שטח למכונית הספורט המעופפת של AIR או ספקיות משנה של חלקים לרכב כמו פומוטיב וחברות אוטוטק דוגמת אינוביז - משהו בשילוב של תעוזה, חשיבה אחרת או סתם עקשנות גורם לזה לעבוד.
אז זה לא בדיוק שמשפחת אלפרוביץ', האב ניר והבן עידן, נחשבים ל"יצרנים" גם בקנה מדיה קטן, וגם מוצר הדגל שלהם ה-G16 שאתם רואים כאן הוא עדיין אב טיפוס וטרם יצא לשיווק נרחב. אבל אחרי רכיבה עליו אפשר לזהות את הקווים המשותפים בינו לבין מוצרים אוטומוטיבים אחרים שיוצאים מפה.
אלפרוביץ' האב בכלל לא התכוון לעסוק לא בתכנון ובטח לא בבנייה של קורקינטים. הוא מגיע מתחום המחשבים ומערכות המידע, וכאשר התעניין ביבוא כלי תחבורה אישי-חשמלי ופגש מוצרים מהתחום בתערוכות, הוא הבין שהוא לא מוצא את מה שהוא מחפש. כלי שישלב עמידות, תפעול נוח, ביצועים אבל בעיקר בטיחות.
נפתח רגע סוגריים. כיום, הרוב המוחלט של הקורקינטים שאתם רואים ברחובות, גם האישיים ובעיקר אלו של חברות ההשכרה הם בעלי רמת בטיחות נמוכה מאוד עד כדי מסוכנת. השילוב של גלגלים קטנים מאוד, זווית ההיגוי של הכידון, בסיס הגלגלים הקצר, חוסר השיכוך וזה עוד לפני ששיבשנו את מרכז הכובד עם רוכב או חלילה אפילו שניים - כל אלו חוברים לכלי בעל חסרונות דינאמיים בעייתיים מאוד. תנו את המפרט הזה למהנדס אופנועים והוא יתלוש שערות מהכוונה לשים מישהו על זה.
ניר יושב לתכנן מוצר משלו כאשר נקודת המוצא שלו היא לייצר את הכלי הבטיחותי ביותר לרכיבה ובעל קלות אחזקה. את הקונספט הראשון הוא בונה מעץ על מנת להציג אותו למפעל בו הוא רצה לבנות את הכלי. בנימוס סיני הם הסבירו לו שזה לא עובד ככה, והוא נשלח לחזור אליהם עם שרטוטים מסודרים.
המסע שהחל עם דגם העץ המשיך בחקירה של המכלול שנקרא קורקינט חשמלי ומיפוי החסרונות שלו. לאט לאט ומסקיצה לסקיצה גם החל להתגבש הקונספט אליו הם חתרו. הבסיס והרכיב הבולט ביותר הוא כמובן הגלגל הקדמי הגדול - 16 אינץ', מידה שמגיעה מעולם האופניים. זה קוטר שגדול משמעותית גם מהנדיבים בגלגלי הקורקינטים האחרים שמסתפקים לכל היותר ב-11 אינץ'.
עוד רכיבים שבולטים כבר במבט ראשון ומבדילים אותו הם צמד בולמים גדולים מלפנים ומעליהם מבנה השלדה שמאחסן את הסוללה. בעוד ברוב הכלים היא נמצאת מתחת למשטח העמידה, באיזיבייק בחרו למקם אותה מלפנים וגבוה יותר, כמה זה משפיע על מרכז הכובד? נגיע לזה. אבל היתרון המיידי הוא הקלות שבה ניתן לעשות שימוש בסוללה גדולה יחסית בשל חופש הפעולה לתכנן תושבת גדולה יותר. לצינורות שחובקים אותה ומהווים למעשה חלק מהשלדה יש גם תפקיד מרכזי בהקשחת הבסיס שלו. הזווית שמקבל הכידון בחלק התחתון שלו מאפשרת לגלגל הקדמי להיות שלוח מעט יותר לפנים כדי לשפר עוד יותר את היציבות של הכלי על משטחים משובשים ובמהירות גבוהה.
מפגש ראשון עם ה-G16 והדבר הראשון ששמים לב אליו הוא שבהחלט לא מדובר במה שאולי עולה לכם לראש לשמע המונח "קורקינט חשמלי" הוא גדול, מאסיבי, הצינורות המכופפים עבים, הריתוכים בנקודות העומס, התושבות בבולם האחורי והצירים שלו - כולם נראים מצוין ומשדרים חוסן. זה אמנם אב טיפוס ועבר סדרת פירוקים, הרכבות והתאמות אבל עדיין, התחושה ממנו הייתה של כלי מגובש ועמיד. אגב אב טיפוס, חלק מהגימורים פה אינם אלו הסופיים שיופעו במוצר ללקוח. לוח המחוונים, חיווט המנוע האחורי, ליפוף צמת החשמל המרכזית ועוד הם חלק מהדוגמאות. לכלי הבסיסי ניתן להוסיף שלל אבזור נלווה, החל מתיקים וארגזים ועד עגלה נגררת המתחברת לסבל האחורי.
טיפוס עליו מציב אותי בגובה חצי ראש עד ראש מרוכבי הקורקינטים האחרים. זה כמו לנהוג בלנד קרוזר או פורד ברונקו רק על שני גלגלים ועל המדרכה - למרות שגם את זה נוטים בעלי רכבי שטח לעשות. הסבר קטן על תפעול הכלי, שלושת מצבי הכוח ברכיבה ששולטים על המהירות - זו המצערת, פה הבלמים - סע לשלום! ואכן, החיבור לכלי נעשה בקלות, התחושה ברכיבה עליו שונה לגמרי מקורקינטים רגילים ביציבות הכיוונית שלו בכל המהירויות. כאשר בעיר עשיתי שימוש בשתי הדרגות הראשונות שמגבילות את מהירות הכלי ל-12 ו-22 קמ"ש בהתאמה. ניתן להתחיל רכיבה בקפיצה על הכלי וסחיטת מצערת וניתן לגלגל אותו מהמקום ואז לעלות עליו ולפתוח גז. אני העדפתי את השיטה האחרונה בשל שילוב הכוח המיידי שלו - גם זה נתון לעבודת כיול ודיוק של החברה.
בשטח עירוני היתרונות של כלי כזה הם בעיקר היכולות לצלוח משטחים מרוצפים לא אחידים בקלות. מכסי ביוב גדולים או בורות באספלט, טלאים של תיקון כביש ואפילו מקטע של אספלט מגורד, מקומות שבהם קורקינטים ללא שיכוך או בעלי גלגלים קטנים היו מטולטלים במקרה הטוב ומתהפכים במקרה הרע נבלעים בקלות. התחנה השנייה שלנו היא פגישה במגדל משרדים תל אביבי.
כאן אני נתקל בפעם הראשונה ולא האחרונה בחיסרון המרכזי של הכלי הזה. המחיר לכל אותה יציבות וחוסן הוא גודל - הכלי הזה גדול מאוד 1.4 מטרים לאורך. לתמרן אותו לתוך מעלית גורר פרצופים של החברים לנסיעה, מעבר איתו בשערים של הלובי זה מבצע הנדסי שדורש תמרונים ותזמונים לעבור בדיוק בזמן הפתיחה ועוד. זוכרים את הדוגמה של הטויוטה לנד קרוזר? אז האיזיבייק G16 בבניינים זה כמו להסתובב עם אחד כזה בסמטאות צפופות.
משם אנחנו יוצאים לרכבת. השלב הראשון הוא שוב הסרבול הקל של מעבר בשערי התחנה ובמעלית עם הכלי. מבחינת הנסיעה בקרונות עצמם, אין מה לנסות אפילו את הקרונות הרגילים וזה גם אסור, המקום לכלים כאלו הוא קרון האופניים אבל גם שם, הוא בולט מאוד במימדים שלו ביחס לקורקינטים אחרים. גם בקיפול הכידון נשארים עם כלי גדול למדי, זה לא הדבר הכי נוח להתנייד איתו על בסיס קבוע בתחבורה ציבורית, מה גם שבעוד שמנגנון הקיפול של הכידון פשוט ונוח, אחרי הקיפול לא ניתן לקבע אותו במצב זה והוא נפתח הצידה בדיוק ברגע הלא נכון כאשר מרימים אותו.
כלי המבחן שקיבלנו צויד בסוללת 48V 10A היא הבסיסית בהיצע ומספקת 35 ק"מ מוצהרים ומחירו של ה-G16 איתה הוא 6,900 שקל. כאשר ההיצע עצמו משתרע עוד הרבה למעלה עד סוללות 60V ו-20A עם טווח של 60 ק"מ והמחיר בהתאם (10,300 שקל). בכנות, נראה שאלו טווחים די אופטימיים. אנחנו הגענו בקלות לסיבות ה-30 ק"מ ברכיבה רגילה, כדי להוציא יותר מזה צריך כבר להתאמץ לחסוך. אגב טווח, אם הרכיבה היומית שלכם לכל כיוון קרובה ל-20 ק"מ - אתם פשוט לא אמורים לעשות את זה על קורקינט - נקודה.
הוא הרשים בעיר, אבל מקום בו הכלי הזה באמת פורח זה כאשר שבילי הרכיבה נפתחים. במצב המהיר שלו רושם האב טיפוס 33 קמ"ש מירביים, שבוודאי יוגבלו ל-25 קמ"ש בכלי הסדרתי, בהתאם לתקינה. כן, אני יודע, אפשר לפרוץ כלים ולהגיע למהירות שהיא אפילו כפולה וצפונה, זה מסוכן, לא חוקי ויותר מכל צריך להיות ממש ממש מטומטם כדי לעשות את זה. אפשר גם לדחוף ידיים למטחנת דגים, זה אפילו לא אסור לפי חוק - אבל למה שתעשו את זה? אגב מהירויות, בשום שלב הכלי לא היה אפילו קרוב למגבלות שלו בספיגה או יציבות ההיגוי. העובדה שזווית הכידון היא עם כיפוף קל מאפשרת לשלוט בו בלי העצבנות הכיוונית שיש לכלים האלו בדרך כלל. גם כאשר השביל הסלול נפסק ומתחיל הכוכר, יש ל-G16 המון מה להציע בהנאה מרכיבה. יש פה פוטנציאל אמיתי לכלי פנאי ולא רק פתרון תחבורה.
מבחינת בלימה, סחיטה של ידיות בלמי הדיסק בהחלט מייצרות עוצמת בלימה חזקה מאוד, אבל קשה לשלוט במינון הבלימה ובהדרגתיות כמו בטובים שבבלמים דוגמת אלו שיש באופניים. גם בבלימות חזקות על משטחים לא מפולסים מצליחים הבולמים הקדמיים להתמודד עם העברת המשקל והשיכוך בהצלחה. ובכל זאת, ההמלצה לקחת את הגוף אחורה בבלימה תמיד בתוקף.
אגב העברת משקל, במצב רכיבה 2 או 3, עם רגל על הסבל, גוף אחורה ובין שליש לחצי מצערת - מניפים את הגלגל הקדמי באוויר. אני הצלחתי לפצח את זה בתוך 2-3 ניסיונות, אם אתם צעירים מספיק ונחושים מספיק כדי לא לחשוש מהחלמה ארוכה משברים בגפיים ובמקרה שזה לא כלי שצריך להחזיר אחרי הרכיבה - אפשר להגיע לרמת מיומנות גבוהה מאוד בקלות.
את ימי המבחן סיימנו באתגר סיבולת אמיתי - רכיבה רצופה, ללא הפסקה של 18 ק"מ משולבי אספלט ברמות סלילה משתנות וקצת כורכר. הופתענו מאוד לרדת מהכלי בלי נמלול בידיים, בלי שרירים כואבים ובאופן כללי בלי להרגיש שסיימנו מרחק ששקול להגעה מראשון לציון לתל אביב או מחדרה לנתניה (אם כי במקרה השני, עניין המוטיבציה לעשות את זה לא ברור).
השורה התחתונה
כאשר בשוק יש שפע מסחרר של קורקינטים חשמליים מבסיסיים ביותר שהם באמת מנוע מחובר לכמה ברזלים ועד כאלו אולטרה מתוחכמים של חברות ידועות כמו שיאומי ואפילו כאלו שמציעים בלמי ABS. הדרך הפשוטה ביותר לברר מי עושה מה היא להגדיר את פרופיל הרוכב והצרכים שלו. זה גם מה שננסה לעשות פה. אז בשלב הראשון שיהיה ברור - זה כלי לא זול. הוא לא אמור להתחרות בכלים הקטנים, הפשוטים והזולים של גזרת 1,500-2,000 השקלים. הוא יותר מול אלו של בלייד, אינוקים והסדרות היקרות יותר של שיאומי.
הוא גם ממש לא הכלי למי שמחפש את הרכיבה הקצרה מחניה מרוחקת של המכונית למשרד - המימדים שלו לא יאפשרו הכנסה פשוטה לתא מטען בלי קיפול מושבים/פירוק גלגל קדמי שלו. גם לא כזה למי שיצטרך לעבור איתו שגרה יומיומית של העלאה והורדה מהרכבת כולל חוסר הנעימות מהנוסעים האחרים וכו'.
הוא כן יתאים למי שבוחר בו ככלי תחבורה יומיומי קבוע שיודע להתמודד מצוין עם מפגעי סלילה, הרבה יותר טוב מקורקינטים בעלי גלגלים קטנים וללא יכולות שיכוך. או למי שמחפש מדי פעם להרחיב את מעטפת השימוש בו לאיזה טיול שטח קצרצר.
מבחינתי, השורה התחתונה פה היא שהמוצר עצמו, ככל שיישמר עם מאפייני אב הטיפוס הוא כלי שנמצא בליגה אחרת לגמרי ביחס לקורקינטים חשמליים אחרים. הספק היחיד הוא באתגר שאיתו צריכה החברה להתמודד ולא נמדד ברמת הביצוע של המוצר אלא ברמת השוק. האם יימצאו פה בישראל מספיק קונים בנישה הזו כדי להצדיק ייצור שלו.
על הצד הטכני: איזיבייק G16
מנוע: אחורי
סוללה: 48V-10Ah, ליתיום
טווח מוצהר: 35 ק"מ
מהירות מירבית: 33 קמ"ש
אורך: 1.4 מטר
משקל: 21 ק"ג
גלגלים: קדמי 16 אינץ', אחורי 12.5 אינץ'
בלמים: דיסק, 160 מ"מ
אחריות: 5 שנים לשלדה, שנתיים לכל הכלי, שנה לסוללה
מחיר: 3,500 שקל (בסיס בלבד - ללא סוללה ומנוע), 7,350 שקל (כלי מבחן כולל משכך אוויר אחורי)
