משרד התחבורה מציג: תוכנית למאבק בתאונות דרכים בלי תקציב

השבוע הושקה תוכנית חומש לבטיחות בדרכים, רגע לאחר שהיינו עדים למספר תאונות קשות ברחבי הארץ. אלא שמדובר לכל היותר בכותרות שמותירות יותר מדי שאלות פתוחות. לאחר סוף שבוע מדמם בכבישים, בבוקר יום ראשון הטלפון זימזם ועל הצג הודעה המבשרת על חשיפת תוכנית החומש הלאומית לבטיחות בדרכים. מתחילת השנה נהרגו 198 בני אדם בכבישים ובכל שנה נהרגים בישראל בממוצע 360 בני אדם. בעשור האחרון, הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל הייתה הנמוכה ביותר (5%) ביחס למדינות אירופה (30% ויותר).

חרף הנתונים הקשים, הצגת התוכנית דמתה לסיטואציה שבה יושב תלמיד בכיתה ופותר בוחן פתע עד שנשמע הצלצול והמורה שומטת את הדף תחת עפרונו. מעבר להצגת עקרונות כלליים, לא פורסמה התוכנית עצמה לציבור, ולא פורטו מקורותיה התקציביים (בסך מיליארד שקל לכל שנה ובמשך חמש שנים). זאת, למעט אמירה של שרת התחבורה מרב מיכאלי, לפיה היא תדון בנושא עם משרד האוצר כדי שכבר השנה יוסטו תקציבים שיוכלו להתחיל את התוכנית, וכי היא תכתוב הצעת מחליטים לממשלה. גם עיתוי פרסום התוכנית במהלך תקופת בחירות ולאחר סוף שבוע מדמם בכבישים והצגתה החפוזה מעלים, לכל הפחות, תמיהות.

עוד תוכנית לאומית לאוסף. אך מה השינוי?

במסגרת השקת התוכנית, מיכאלי ציינה כי מאז שנת 2005 לא קודמה תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. היא אכן צדקה, אלא שכאן המקום להזכיר ששרת התחבורה נכנסה למשרד כשעל המדף שכבה תוכנית לאומית מוכנה שעבדו עליה גורמים מקצועיים במשרדי הממשלה. אולם, השרה מיכאלי העדיפה להכין תוכנית חדשה, שהעקרונות שהוצגו בה מזכירים בלא מעט דברים את התוכנית הקודמת שנגנזה, ולא בכדי.

בעולם הבטיחות בדרכים יש ידע מצטבר של עשרות שנים ברחבי העולם ולא נדרש להמציא את הגלגל מחדש. כך למשל, כשמחאות ענק פרצו בהולנד בעקבות מות הילדים ברחובות בתאונות הדרכים בשנות ה־70, צומצם המרחב העירוני המוקדש לרכב הפרטי לטובת הולכי הרגל ורוכבי האופניים.

בשעה שבישראל שודרו תשדירים שמנחים את משתמשי הדרך לציית לכלל החוקים, באירופה הבינו שבני אדם אינם רובוטים והעבירו את האחריות לקובעי המדיניות והמתכננים. כך הונהג חזון "אפס הרוגים" בתאונות דרכים שנוסה בהצלחה במדינות צפון אירופה וסקנדינביה, והן המדינות המובילות בבטיחות בדרכים כיום.

גם תוכנית לאומית הוליסטית ומחייבת בעלת יעדים, לצד הורדת המהירות באופן דרמטי בערים ובכבישים הבינעירוניים והגברת אכיפה אלקטרונית, הוכיחו עצמם בעולם. ממבט על נתוני ההרוגים ניתן להבין די בקלות איפה צריך לשים דגש בישראל - אם 30% מההרוגים הם מקרב החברה הערבית, זאת על אף ששיעורה באוכלוסייה הכללית הוא כ־20%, ברור שצריך לשים שם דגש. כך גם אם ישראל עוינת בהשוואה למדינות אירופה להולכי רגל ויש בה יותר תאונות במעורבות משאיות.

התעלמות מנושאים מהותיים וחשובים

התוכנית שהוצגה אתמול נוגעת גם בנקודות אלה. היא מציבה יעד של הפחתת מספר הנפגעים בתאונות דרכים תוך חמש שנים במחצית (במקום 10 שנים בתוכנית הקודמת), אך יעדי הביניים לא פורטו בה. מה הוא יעד התוכנית לשנה הבאה? עוד שנתיים? אין לדעת.

התוכנית גם מתכננת להפחית את הנזק המשקי שעומד על 15.7 מיליארד שקל בשנה ל־10 מיליארד שקל, ושמדינת ישראל תהיה חלק מחמש המדינות המובילות בעולם בתחום. יעדים שאפתניים וראויים - אך מה הם יעדי הביניים? סוד.

נושאי הליבה בתוכנית כוללים את מודל העיר הבטוחה, שמזכירה את חזון "אפס הרוגים" בתאונות דרכים שנוסה בהצלחה בעולם, "אכיפה חקיקה ומערכת המשפט", דרכים בינעירוניות, החברה הערבית, נהגים צעירים, רכב כבד והסעים וכלי הרכב הדו־גלגליים. מדובר בנושאים חשובים שטופלו גם בהצעה הקודמת לתוכנית לאומית. אך שוב, מעבר לכותרות כלליות, לא פורטה כל תוכנית תחתם.

כשמדובר על אכיפה ומערכת המשפט - האם מדובר בתוספת כוח־אדם לבתי המשפט המקרטעים לתעבורה? האם מדובר בהחמרת ענישה? מי יודע? ומה יעשו עם הרכב הכבד? האם סוף סוף מישהו יטה אוזן לדוחות מבקר המדינה הרבים ויגדילו את הפיקוח והאכיפה על משאיות מסוכנות עמוסות הרבה ומעבר לקבוע בחוק במטען נהוגים בידי נהגים שדוהרים על הכביש שעות ארוכות בלי מנוחה מספקת?

ומה יעשו לגבי כלי הרכב הדו גלגליים - אולי סוף סוף ימצאו תקציב להתקנת פסי הגנה על מעקות הבטיחות שחותכות בבשרם כגיליוטינה כשהם מחליקים על הכביש? מודל העיר הבטוחה כוללת גם שינויים תכנונים בערים כמו הצרת נתיבים, הורדת המהירות לרכב הפרטי וכלים אפקטיביים נוספים שכה שנואים על ראשי רשויות שעומדים לפני בחירות מקומיות - כיצד יביאו להסכמתם? ומה יהיה מודל המימון של אותם שינויים?

המציאות הפוליטית מקשה על יישום התוכנית

התוכנית תתחיל לפעול על פי התכנון כבר ברבעון האחרון לשנה זו, כשישראל תחולק לכ־11 אשכולות. הפיילוט יערך באשכול יישובים אחד שיקבע על פי קריטריונים שונים, והוא יטופל עד לסוף 2023. לאחר מכן, תעבור התוכנית לטפל באשכול הבא, ובכל רבעון יצטרף אשכול יישובים נוסף. האשכול הראשון שיטופל טרם נקבע. אף שעדיין לא ברור מה יהיה הטיפול בכל אחד מאשכולות אלו.

בנוסף, כותבי התוכנית מצהירים שבמקביל ימשיכו לטפל בנושאי הרוחב, ומזכירים אותם בכותרות: חברה ערבית, עיר בטוחה ומוקדי סיכון בכבישים בינעירוניים. חשוב, אך מה ייעשה אחרת? שנים שהמדינה מפרסמת תשדירים בחברה הערבית כשהסיכוי של אדם להיהרג בה בתאונת דרכים גבוה פי שניים מזו של אדם באוכלוסייה היהודית - האם התוכנית תכלול צעדים נוספים לפרסומות בערבית כמו טיפול בכבישים המסוכנים?

גם התוכנית הרב־שנתית למגזר הערבי, "תקאדום", שמפנה תקציבים לטיפול בתשתיות, הינה טיפה בים לנוכח הצרכים והפערים הכבדים. ומה כולל טיפול במוקדי הסיכון שתקציב לו שוריין בתוכנית משנת 2005 והופחת במשך השנים?

התוכנית מציבה תג מחיר נמוך יחסית למימושה, והיא עומדת על מיליארד שקל מדי שנה למשך חמש שנים. עם זאת, לא נמסר פירוט למה נדרש התקציב וכיצד ניתן להתחיל בתוכנית כבר כעת, כשאין סיכוי להעביר את תקציב המדינה בקרוב, ומי יודע לאיזו מציאות פוליטית המדינה תיגרר אחרי הבחירות. לכן, אין לדעת גם האם התוכנית תיושם על ידי השר או השרה הבאים, הרי בפוליטיקה הישראלית - כמו בפוליטיקה הישראלית, נהוג "לבעוט" בפעולות שנעשו תחת השר הקודם ונושאות את חתימתו. גם החלטת ממשלה תתקשה להציל את התוכנית שכידוע רבות מהן אינן מיושמות.

לצד כל זה, הישג אחד כבר הושג - הנה, אנחנו דנים על תוכנית שהוצגה ולא על סוף השבוע המדמם ומחדלי ממשלות ישראל בטיפול בתאונות הדרכים, כשאת חלקן בוודאות ניתן היה למנוע.