במשך שנים הסידור וחוקי המשחק היו ברורים וידועים. האמריקנים תכננו, בנו וייצרו מכוניות שהעניקו ללקוחות שלהם את מה שחיפשו, שייטות אוטוסטרדות גדולות, חזקות, מאובזרות לכבישים המהירים, הארוכים ורחבי הידיים של אמריקה. היפניים בינתיים בנו מכוניות קטנות, פשוטות יעילות וחסכוניות. משבר הדלק של 1973 הביא להאצת ההיכרות של האמריקנים עם המכוניות היפניות ומנקודה זו לאורך שנים החל הסדר הישן להתערער. אבל בעוד האמריקנים התנפצו פעם אחר פעם בניסיונות שלהם לבנות תשובה הולמת (פורד פינטו, שברולט ווגה, קרייזלר הורייזון ועוד), היפניים, דור אחרי דור, דגם אחרי דגם התקדמו בנחישות אל היעד. הונדה אקורד, טויוטה קאמרי ואוואלון, סובארו לגאסי וגם ניסאן אלטימה ומקסימה, שנמצאת "קליק" אחד מעל הרשימה הזו מבחינת גודל הן הדוגמאות לכך.
כרטיס ביקור
ניסאן מקסימה שבמבחן, היא דור שמיני לדגם. דור שהוצג ב-2015 וזו מתיחת הפנים שעברה המכונית השנה. העיצוב החיצוני, על מימדיו הנדיבים שמציבים אותה מול מכוניות סאלון גדולות כמו שברולט אימפלה עדיין מרשים, מהחזית שמציגה את חרטום הכרום המזוהה עם כלל דגמי היצרנית החל במיקרה הנוכחית ועד אליה. האם הוא נאה? זה כבר עניין של טעם. במציאות יותר מאשר בתמונות ובכל צבע אחר מלבד הלבן שבו הגיעה מכונית המבחן.
בתא הנוסעים, למרות איכות חומרים מאוד גבוהה, והרכבה מצוינת, סימני הגיל מתחילים כבר לבצבץ. חלקם בדמות מיני מתגים שנוספו במרוצת השנים ולא היה להם מקום בתכנון הראשוני, חלקם בדמות טלאים כמו חיישני הרוורס ומערכת ההתרעה של מובון, שכן למעט בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת רכב ב"שטח מת" והתרעת תנועה חוצה מאחור, המכונית עצמה נעדרת מערכת תיקון סטייה מנתיב מקוריות. אפילו מצלמת הרוורס שלה מאכזבת באיכותה, בטח במכונית ברמת המחירים הזו אנחנו מצפים לאיכות תמונה עדיפה על זו של טלוויזיה עם אנטנה.
מלבד זה, קשה לומר שחסר פה משהו בהיבט של אבזור ופינוק. ממושבי העור המלאים והמחושמלים, למערכת השמע של BOSE, לתאימות האנדרואיד והאפל קאר פליי, גג שמש פנורמי, שפע שקעי USB ועוד.
המרווח מלפנים טוב מאוד, ומאחור בהחלט מדובר במכונית שבה יכול המנהל המוסע להתרווח בנוחות, גם פה איכות החומרים לא נופלת מזו שמלפנים, זה אומר עור ובד ברמה גבוהה, יציאות מיזוג נפרדות ושקעי USB, אחד רגיל ואחד מסוג C המודרני יותר.
תא המטען נפער למערה גדולה ועמוקה, מה חבל שמדובר במערה פשוטה, ללא וו תליה, טבעת עיגון, תא נפרד או אפילו תאורה, שלא נדבר על שקע 12V. כך שדין החפצים שלכם להיטלטל ולהתפזר, ואם הגעתם הביתה בחושך בהצלחה למצוא את כל הקניות.
יהלום יפני
מתחת למכסה המנוע של המקסימה נמצא מנוע ה-V6 בנפח 3.5 ליטרים. הקוד שלו VQ35DE אולי לא אומר הרבה לרוב האנשים, אבל זו אחת מיחידות הכוח הוותיקות המוכחות והטובות יותר של ניסאן. הוא מלווה את החברה עוד מתחילת שנות ה-2000 וזכה לשלל תארים, בצדק. על אף גילו זה מנוע מצוין ש-300 הסוסים שלו ו-36 הקג"מ שלו מספקים לה תאוצות חלקות, חזקות ונטולות כל מאמץ, לא משנה אם זה מעמידה, בתאוצות ביניים במהירות בינונית או גבוהה.
בהיעדר נתוני תאוצה רשמיים, בדיקות מאוד לא מדעיות שלי עצרו את הסטופר על כ-6 שניות ל-100 קמ"ש. מרוב מנועים מצומקי נפח ומוגדשי טורבו, נעים להיזכר במכונית שזוכרת שאין תחליף לנפח. הוא מחובר לתיבת הילוכים רציפה, וזו אחת הפעמים הבודדות בהן פגשתי תיבה כזו ולא נתקפתי דחף עז לפרק אותה מהתושבות שלה ולהטיח אותה בזעם באספלט. שכן שפע הכוח של המנוע מאפשר לו להמשיך לייצר דחף גם כאשר הגיר הרציף מעלה סל"ד,בלי אותה תחושת האלסטיות המרגיזה והעצלה של התיבות האלו.
כמו עם כל מכונית מבחן, גם עם המקסימה כיסנו כמה מאות קילומטרים במגוון תנאי נהיגה. משיטוט עירוני, נהיגות ארוכות טווח לאורכו של כביש 6 עד לדימונה וחזרה דרך צומת חתרורים לכביש סדום ערד ועוד ועוד. מטרת הפירוט הזה היא אחת - למקסימה מגיעות מחמאות רבות על יכולת כיסוי המרחקים המצוינת שלה. עם נוחות נסיעה גבוהה מאוד, גם מצד המתלים הרכים שלה וגם בבידוד הרעשים, היא מסוג המכוניות שגם אחרי שעות ומאות קילומטרים מוציאות אתכם נינוחים ורעננים.
כמובן שלכיול הרך של המתלים יש מחיר. הספיגה הרכה שלהם בכביש הישר, גורעים מהיכולות שלה בפיתולים. כל עוד הפניות ארוכות והגז קבוע, היא צולחת פניות בקלות נינוחה. לעומת זאת בכאלו צפופות, בשינויי כיוון מהירים או הרפיה מהגז היא רוכנת ומגיבה בדרמטיות לכל עזיבה של הגז. גם בחזרה אליו, שפעת הסוסים והקגמ"ים שרצים לגלגלים הקדמיים גורמים לחרטום שלה להתרומם, להגה הכבד באופן מוגזם להתערפל עוד יותר ובכלל לזעוק מכל שס"ה גידיה ואיבריה - אנא, חדל!
בסיום ימי המבחן, איפוס, תדלוק ובדיקת צריכת הדלק מעלה שהמקסימה עברה 11 ק"מ לכל ליטר דלק. למכונית גדולה מאוד, עם ביצועים כשלה, גם בהתחשב שרוב הקילומטרים עברו עליה בשיוט נינוח זה מספר טוב מאוד.
סיכום
ניסאן מקסימה היא דוגמה מצוינת לאופן שבו פיצחו היפניים לאורך שמונת הדורות שלה את הגנום של משפחתית פול סייז אמריקנית, היא לא פוסחת על שום סעיף שמאפיין סוג כזה של מכוניות. מבחוץ, מבפנים, ובכל סוג של נהיגה בה, לחיוב ולשלילה.
עיקר הביקורת כלפיה מתמקדת באבזור הבטיחות האקטיבי הסטנדרטי שהיינו מצפים למצוא במכונית של רבע מיליון שקלים. על החסרונות שלה בתחום ההתנהגות אני יכול להבליג משתי סיבות, הראשונה היא שהיא לא תוכננה לכך, הסיבה השנייה היא שזה לא מה שלקוחותיה האופייניים יחפשו. דווקא בתחומים שיותר ידברו אליהם - נוחות הנסיעה המעולה, האבזור שלה והכוח היא מרשימה מאוד.
נכון שבישראל היא ניצבת על משבצת זעירה ובניגוד לשוק האמריקני בו למשפחתיות פול סייז יש עדיין ביקוש, אצלנו רוב האנשים שמסתובבים עם כיס תפוח של 250 אלף שקלים יחפשו גלגלים שמחוברים למרכב SUV גדול ומרשים. נכון שמכונית כמו סקודה סופרב בגרסת הלורן וקלמנט החזקה והמאובזרת מביסה אותה בקלות בכל מדד אובייקטיבי, ממרווח, אבזור, ביצועים והתנהגות, למי שעדיין נאמנים לתצורת הסדאן הקלאסית ומחפשים בת לוויה לטווחים ארוכים בטעם אמריקני קלאסי - יש פה אחת שעושה את זה מצוין.
על הצד הטכני: ניסאן מקסימה
מנוע, הנעה: בנזין, V6, קדמית
נפח: 3,498 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 6,400/300
מומנט/סל"ד (קג"מ): 4,400/36
תיבת הילוכים: אוטומטית, רציפה
מידות:
אורך (ס"מ): 491
רוחב (ס"מ): 186
גובה (ס"מ): 144
בסיס גלגלים (ס"מ): 278
תא מטען (ליטרים): 405
ביצועים:
תאוצה 0-100: כ-6 שניות
מהירות מירבית: חסר נתון
מתחרות:
שברולט אימפלה, סקודה סופרב L&K, טויטה קאמרי
מחיר:
250 אלף שקלים
