על פניו העסק היה אמור להיות פשוט מאוד, ואני מתכוון לזה במובן הכי בסיסי של סטנדרטים נמוכים. בואו, מדובר במכונית מיני עירונית, עם מנוע 1.2 ליטרים אטמוספרי, 82 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית. להגיד לכם שזה החומר שממנו עשויות מכוניות בשומרי מסך של בני נוער? נו באמת.
ועם זה בראש אני ניגש לאסוף את ה-i10 וכבר בחניה העסק מתחיל קצת להשתנות. קודם כל זה הצבע של מכונית המבחן, סוף סוף משהו שלא בשילוש הלא קדוש של שחור-כסוף-לבן. אישית אני גם די מחבב את העיצוב החיצוני שלה, איזו הופעה כאילו קשוחה, אבל במימדים זעירים - מין גור כזה שמנסה להיראות מאיים ורציני. אפילו הגלגלים הקטנים (175/65 R17) וצלחות הנוי שלהם לא ממש מחבלים באיך שהיא נראית.
גם העיצוב בתא הנוסעים בגרסה הזו, למרות שאינה נהנית מהסידור הדו גווני של הגרסאות המהודרות מצליח להציל אותה משיממון כללי. וזו עבודה לא פשוטה, כי עם מזגן מכאני בסיסי, פלסטיקה פשוטה בכל מקום אתה לא ממש מביט מסביב בפליאה. מי שכן היה מפתיע ומשמח לפגוש פה היה רכיב אבזור חשוב - מסך מולטימדיה 8 אינץ' נדיב עם קישוריות לאפל ואנדרואיד. אבל מי שבאמת חשובות ומפתיע מאוד לפגוש כאן היו מערכות בטיחות תקניות מתקדמות במופע המלא: תיקון סטייה מנתיב, שליטה אוטומטית באורות, בלימה אוטומטית, התראה על תחילת נסיעה של הרכב מלפנים, התרעת עירנות נהג ועוד. רוצה לומר - זה שאנחנו קונים מכונית זולה לא אומר שהחיים שלנו זולים. אמנם, בדצמבר 2020 התפרסמו תוצאות מבחן הריסוק של euro-ncap ל-i10 בו היא זכתה לשלושה כוכבים בלבד. אולם לזכותה יאמר כי המבחן הוחמר באופן משמעותי באותה שנה, וכי שלושה כוכבים במבחן החדש והמחמיר אינם שווים לאלו של השנים הקודמות בהן השיגו מקבילותיה ציון דומה (אך כאמור נמוך יותר בהשוואת התנאים).
העיצוב של הדור הנוכחי גורם לו להיראות גדול יותר מבעבר, אם כי המידות הכלליות לא השתנו (או.קי, היא ארוכה יותר בחצי ס"מ). מי שכן השתנה ומאוד הוא בסיס הגלגלים שהוסיף 4 ס"מ ל-243 ס"מ, זה יפה מאוד למכונית בקבוצתה, זה גם אומר מרווח רגליים נדיב באופן מפתיע שחובר למרווח מצוין באופן כללי במכונית הזו. עם 252 ליטרים בתא המטען זו לא המכונית לטיול משפחתי על מלא מלא, אבל הבעיה היותר גדולה שלו הוא שטות נוראית שלא ברור איך הגיעה עד פה - המדף בתא המטען לא מתרומם עם פתיחת הדלת. רוצים להעמיס משהו גדול? תניחו אותו על הארץ, תרימו את המדף ואז תכניסו - או שפשוט תשתמשו ברגל ותבעטו בו.
לוח וגיר
רצה הגורל ואת תחילת היום הראשון למבחן ביונדאי i10 עשיתי בהסתובבות מוניציפלית מאוד. ולא סתם, אלא זו של דרום תל אביב עם ריכוז מופלא של כבישים שבורי תשתית, תנועה שמורכבת מיחס שווה של משאיות סחורה, קטנועים ושלל כלים חשמליים חרישיים, עליהם גלריה מרשימה של בני מוצאים שונים שמזמזמים עם כיוון התנועה, נגדה, מעליה ומצדדיה. ה-i10 עשתה את זה מצוין, עם ראות טובה החוצה, השתחלות קלילה לחניות, פניות פרסה שעשו לקטנועים בית ספר ושיכוך טוב מאוד של תחלואי העיר. "טוב נו, אמרתי לה - לזה נועדת, חכי שנצא החוצה". אז יצאנו החוצה לכבישים הבין עירוניים ושוב הפתעה, כל עוד תנאי התנועה היא המקצב הפקוק למחצה של גוש דן למכונית הזו אין שום רגשי נחיתות. את זמני התאוצה האיטיים עד ליקוי בטיחותי של הגרסה הרובוטית (15.8 שניות ל-100) היא מקצצת ל-12.6 שפתאום מעניקים תחושה נמרצת, האפשרות לשלוט ידנית בהילוכים מאפשרת גם ניצול מעולה של 84 הסוסים שלה, בלי תיבה שמחליטה מתי להעביר הילוך ולא יודעת שעוד 70 מטרים יש עליה בעיקול למחלף וזה ממש לא הזמן לזה.
תפעול התיבה הידנית מצוין. המיקום שלה בדיוק בגובה הנכון, הכל רך, נעים, חלק. פרק ההסתגלות למצמד ונקודת החיכוך שלו היה קצר למדי והמנוע שלה שמצויד בשני מזרקים לצילינדר ומערכת תזמון שסתומים חשמלית (הידראולית בעבר וכמקובל) גמיש מספיק כדי לא להתחיל לג'עג'ע גם אם התעצלתם להוריד הילוך. וזה גם אומר שהחיים איתה גם בפקקים הם רחוקים מהחששות האוטומטיים מתיבה ידנית (וכן, אני מ-א-ו-ד מרוצה מעצמי על משחק המילים הזה).
גם מחוץ לעיר הנוחות הטובה נשמרה וזה לא הישג מבוטל במכונית מיני, בה השאיפה למחיר נמוך לצרכן הולך אחורה ומכתיב שימוש במכלולים פשוטים יחסית במתלים, הבולמים ואפילו חומרי הבידוד. אבל כל אלו מקבלים ציון טוב מאוד ב-i10. רעש ממש בולט יופיע במהירות של 120-130 קמ"ש ואם אתם עושים מרחקים במהירות הזו באופן תדיר - הבעיה היא בכם - זו לא המכונית לפעילות כזו.
כשיצאנו לכבישי הנהיגה המפותלים הדרך הלוך מורכבת בעיקר מירידות, שם אפשר היה להתרשם מהתנהגות הכביש שלה. "להתרשם" פה יכולה לשמש גם כתיאור נאמן למה שהיא עשתה, כי באופן מפתיע היא הפגינה רמות אחיזה ויציבות מפתיעים. גם התגובה שלה ל"טעויות" של הרפיה פתאומית מהמצערת או הידוקים של ההגה בשיא הפנייה לא ממש יכניסו את הנהג לצרות. אז היא לא החומר של הנאה מנהיגה, אבל היה כיף לגלות שוב כמה מכונית קטנה ופשוטה מצליחה להעניק תחושה ישירה יותר מהמכוניות הגדולות, הכבדות והמנותקות של היום.
בדרך חזרה כאשר העיקולים האלו היו בשיפוע שדרש טיפוס תלול כבר לא היה מנוס מלעבוד צפוף יותר עם ההילוכים ושמירה על תנופה. בלי עתודות כוח או מגדש טורבו, צריך לעבוד עם מה שיש ולתזמן כל ישורת כדי לסיים את העלייה במהירות נורמלית, במיוחד כאשר שני ההילוכים הגבוהים ארוכים וכדאי לוותר על החלפה בין רביעי לחמישי במקומות האלו.
את בדיקת צריכת הדלק חילקתי לשני חלקים, הראשון הוא הצריכה הכוללת בימי המבחן שמקפלת לתוכה את החלק הדינאמי והלא ממש משקף את אופן השימוש בה, שם היא רשמה צריכה ממוצעת של 14.8 ק"מ לליטר. החלק השני היה נסיעה רצופה של כשעה בתנאי נהיגה התואמים את השימוש הצפוי ממנה ושילבו חלק עירוני קצר בתחילת וסוף הנסיעה ושיוט בין עירוני מתון עם פרצי פקקים, הפעם רשמה הקטנה צריכת דלק מעולה של 18.7 ק"מ לליטר.
סיכום
גרסת הבסיס של יונדאי i10 עוררה געגוע לעידן שבו מכוניות פשוטות היו פשוט טובות במה שהן היו אמורות לספק - תחבורה בסיסית ויעילה. בהרבה מובנים היא מציעה פתרון תחבורה מתבקש לתקופת הקורונה שדוחפת לפחות חלק מהאנשים להדק חגורה ולהעמיד בחניית הבית רכב שני זול לרכישה, תחזוקה, חסכוני במטראז' למשימות קצרות טווח.
על רקע הנוף המוטורי שמורכב מהרבה מכונית ממוצעות שמתאימות להרבה אנשים, היה מרענן לפגוש מכונית מצוינת שמתאימה, מה לעשות, למעט אנשים. הציבור מצביע ברגליים והן לא אוהבות ללחוץ על המצמד והיצע המכוניות הידניות בישראל הוא אחד הדלים אי פעם וזה המצב גם בעולם. אבל למי שמוכן עדיין לתת הזדמנות לתיבה הידנית, ב-70 אלף שקלים יש פה מכונית מעולה, עם כל מה שחשוב, בלי הרבה פשרות או מתחרות ובמחיר מצוין.
על הצד הטכני: יונדאי i10 ידנית intense
מנוע, הנעה: בנזין, 4 צילינדרים, קדמית
נפח: 1,197 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 6,000/84
מומנט/סל"ד (קג"מ): 4,000/12
תיבת הילוכים: ידנית, 5 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 367
רוחב (ס"מ): 168
גובה (ס"מ): 148
בסיס גלגלים (ס"מ): 243
תא מטען (ליטרים): 252
ביצועים:
תאוצה 0-100: 12.6 שניות
מהירות מירבית: 171 קמ"ש
מתחרות:
קיה פיקנטו, שברולט ספארק (אוטומטיות ויקרות ממנה), דאצ'יה סנדרו (גדולה ובסיסית ממנה)
מחיר:
70 אלף שקלים
