הקונים בישראל, כך נדמה, גילו את המכוניות הסיניות. מעטים הם השווקים במערב שבהם יצרני הרכב הסינים היו צריכים להשקיע כל כך מעט ולקבל כל כך הרבה. במובן זה הישראלים הם יוצאי דופן, ולאו דווקא מסיבות חיוביות: מחירי המכוניות של יצרני הרכב המערביים, היפנים והקוריאנים גבוהים להפליא, היצע הדגמים החשמליים לשוק הרכב הישראלי נמוך, לצרכנים בישראל מעולם לא היתה מומחיות יתרה בכל הנוגע במכניקה ובטיחות - ובשוק הישראלי המחיר מדבר.
אבל ההבדל בין יצרני הרכב הסינים ליצרני הרכב המערביים תהומי וטמון בין היתר בתפיסה של הלקוחות ושל חוויית הלקוחות. בעוד מבחינת הישראלי המכונית היא נכס, מבחינת הלקוחות בסין מדובר במוצר שהוא במהותו בחזקת "להשתמש ולזרוק", כלומר מוצר שהוא לפעמים כמעט חד-פעמי במהותו.
הבעיה טמונה בנקודות ההשקה, כלומר במקומות שבהם הישראלים, שרואים במכונית השקעה, נחשפים לערוצי השיווק של הסינים שרואים במכונית מוצר כמעט חד-פעמי. אחת הזירות המעניינות ביותר היא ערוץ מקוון שהישראלים מכירים היטב: האתר המקוון עלי אקספרס, שם ניתן לרכוש לצד בגדים זולים, צעצועי פלסטיק באיכות מפוקפקת וכלי מטבח ממקור לא ידוע - גם מכוניות חשמליות סיניות.
חלק מהמכוניות האלה הן מכוניות של מותגים המוכרים היטב לישראלים וחלק פחות, אך שיטות המכירה זהות: בוחרים מכונית, סיר, חולצה ומחזיק מפתחות - וממשיכים לתשלום. האם גם ישראלים יכולים לרכוש מכונית בעלי אקספרס? מבדיקת "כלכליסט" עולה שמדובר בתהליך שאינו קשה על הנייר, אבל הדרך אל סניף הדואר השכונתי עדיין ארוכה.
