שחרור העבדים: "מספר ירוק" בחינם לכל מונית עם 3 שנות ותק

לפני 7 שנים, 9 חודשים - 22 יוני 2016, Walla!
Illustration
Illustration
שחרור הנהגים העבדים הוא צדק חברתי, נכון מוסרית, כלכלית ותחבורתית: עוד מוניות, פירושו הרבה יותר שימוש ברכבת ובאוטובוסים בינעירוניים, ופחות שימוש ברכב פרטי

בישראל יש עבדות ממוסדת עם תשואה שנתית של 7.5% לבעלי הבית.

קונים רישיון מונית ("מספר ירוק") ממשרד התחבורה ב-240 אלף שקל, ומשכירים לעבד - אחד מ-52 אלף נהגי המוניות, שרובם המוחלט עני מכדי לקנות מספר, וכדי להתפרנס הם שוכרים אותו תמורת 250 שקל ליום או 1,600 שקל לחודש.

הניצול קיצוני: הנהג-עבד קונה בכספו את הרכב המשמש כמונית, נוהג שעות ממושכות, משלם על דלק, ביטוחים ותיקונים, אפילו אגרת חידוש "הזכות הציבורית" יוצאת מכיסו. עורכי דין מחתימים אותו על חוזה דרקוני שמסיר מבעל המספר כל אחריות בתאונה, עבירת תנועה, נזק ישיר או עקיף, ואם המונית מושבתת בגלל תקלה או מחלה והעבד מפסיד הכנסה, בעיה שלו. בעל המספר יקבל את כספו בתחילת החודש, כמו שעון.

כל אדם (שיש לו הכסף) יכול לקנות שניים או שלושה "מספרים ירוקים", אין צורך אף להציג רישיון נהיגה. יש המחזיקים בעשרה ואף בעשרים מספרים המזרימים לכיסם עשרות אלפי שקלים, עוברים בירושה ומפרנסים בעלי בית שלא ראו מעולם מונית מבפנים. העבדים נוהגים, "המספרים" מניבים מזומנים כל חודש, והחיים יפים. למה להם להקיז דם בכבישים?

יו"ר איגוד המוניות, יהודה בר אור, מחזיק בדוח רואי חשבון, ולפיו נהג מונית מרוויח 6,500 שקל בממוצע, ב-22 ימי עבודה של 10 שעות. מהסכום יורדים דמי שכירות, והעבד נשאר עם פחות מ-5,000 שקל לחודש, אחרי שבעל המספר גזל רבע משכר עבודתו המאומצת.

שר תחבורה עם חוש צדק היה מכריז על מבצע שחרור עבדים. נותן בלי תשלום לכל נהג עם 3 שנות ותק במונית "מספר ירוק", שאינו רשאי להשכיר לאדם אחר, זכות אישית על שמו, שעליו לחדש כל שנתיים (מודל לונדון). בדרך זו היה כץ מוסיף 20 אלף משרות למשק, ומגדיל בבת אחת ב-30% הכנסה של עשרות אלפי נהגים שנחנקים כלכלית ביד בעלי המספרים הנוגסים בהם בלי חשבון.

שחרור הנהגים העבדים הוא צדק חברתי, נכון מוסרית, כלכלית ותחבורתית: עוד מוניות, פירושו הרבה יותר שימוש ברכבת ובאוטובוסים בינעירוניים, ופחות שימוש ברכב פרטי, כי המונית הזמינה משמשת ל"קילומטר האחרון" בתחנת היעד והמוצא (מודל שוויץ ויפן). בינתיים האפליקציות הקפיצו את הביקוש למוניות, והמחסור מורגש בתל אביב, ועוד יותר בערים במעגל השני והשלישי שסביבה.

יותר קל לכץ להקים לצד תחנות הרכבת חניונים, להשקיע מיליארדים בתשתיות ולשמן קבלני עפר שהם גם קבלני קולות, בייחוד כי שחרור העבדים יוביל לעימות עם בעלי מספרים ומתווכי מספרים. מצד שני, המהלך יקנה לכץ אהדה מידית בקרב עשרות אלפי עבדי-מוניות שישוחררו. האם יאמץ את הפתרון הפשוט? אולי כן, אחרי שיגלה כי יש יותר עבדים עשוקים מבעלי מספרים, במרכז הליכוד.

Support Ukraine