כשיורד גשם כולם נרטבים: מלחמת הסחר העולמית בדרך לשוק הרכב הישראלי

המונח "מלחמת סחר" עלול להיראות רחוק ותלוש לציבור הישראלי, שמורגל במלחמות מוחשיות יותר. אבל גם למלחמות סחר בין מעצמות וגושים, כמו זו שנמצאת כיום בעיצומה, יש נזק היקפי והנזק הזה עשוי להיות מורגש היטב בחודשים הבאים בכיסם של צרכני שוק הרכב הישראלי.

תעשיית הרכב העולמית התבססה בעשורים האחרונים על זרימה חופשית ונטולת פרוטקציות של חומרי גלם, חלפים, מנועים וכלי רכב מוגמרים בין מדינות וגושי סחר לצורך הורדת עלויות - ואלה לא דברים באוויר. מי שיפתח את מכסה המנוע של הרכב החדיש שלו ימצא בו שלל רכיבים, חלקם רכיבי מפתח, מתוצרת קוריאה, סין, יפן ואפילו ארצות-הברית.

אלא שכיום הזרימה החופשית הזו כבר מופרעת קשות על ידי מדיניות הפרוטקציוניזם של הממשל האמריקאי. רק השבוע סימן שר הסחר האמריקאי את עיגול המטרה ואמר כי "הסיבה שמכוניות הן כה חשובות לתמונת הסחר האמריקאית היא שכחצי מגירעון הסחר שלנו מגיע ממוצר בודד, רכב, והחצי השני מגיע מאזור גאוגרפי שקרוי סין".

איום המכסים האמריקאי על תעשיית הרכב והחלפים עשוי להתרחב בשבועות הקרובים מיצרנים בסין ליצרנים באירופה, יפן וקוריאה ודי ברור, שמבחינת רבים מהם זה עשוי להיות "תרחיש יום הדין", שיתווסף לקשיים שממילא ניצבים כיום בפני התעשייה, כמו החמרת הדרישות להפחתת הזיהום, "החישמול" המואץ של התעשייה, ה"ברקזיט" ועוד.

"הפרעה" בעוצמה כזו תשפיע גם על שוק מבודד כמו שלנו והיא עשויה להוביל להתייקרות מהותית של מחירי כלי הרכב החדשים, קשיי אספקה ואולי גם העלמות של דגמי מפתח מהשוק המקומי. עוצמת ההפרעה תשתנה בהתאם ל"מוצא" של כלי הרכב.

הקוריאנים: סוף למדיניות ההיצף?

כמעט אחד מכל שלושה כלי רכב חדשים שנמכרו בישראל בשליש הראשון של 2019, היו מתוצרת יצרנים דרום קוריאנים - בעיקר של קונצרן יונדאי מוטורס והחברה-הבת קיה. אחת הסיבות לחדירה המואצת של הקוריאנים לישראל הייתה תמחור היצף, שנשען במידה רבה על מערך ייצור ויצוא גלובלי יעיל מאוד של היצרן - שמקיף את אירופה, הודו, ארצות-הברית ודרום קוריאה. זאת לצד מדיניות סחר תומכת מאוד של ממשלת דרום קוריאה.

אבל המערך הגלובלי היעיל ומוטה היצוא הזה גם הופך את תעשיית הרכב הקוריאנית, ואת כלכלת דרום קוריאה בכלל, לפגיעה מאוד למלחמות סחר. ברובד הרחב תלויה כיום הכלכלה הדרום קוריאנית כולה בשוק האמריקאי ובשוק הסיני, שבשנה שעברה תפסו יחדיו כ-37% מכלל היצוא של המדינה.

ברובד השני, שנוגע ספציפית לתחום הרכב, לקונצרן יונדאי מוטורס יש כיום מערכי רכש וייצור נרחבים של רכיבים, חומרי גלם ומנועים הן בסין והן בארצות-הברית וכולם תלויים אלה באלה. הטלת מכסים הדדיים תחבל משמעותית במבנה העלויות ההדוק של החברה.

ברובד השלישי נמצאים כלי רכב המוגמרים מתוצרת דרום קוריאה, שלצד מנועים ורכיבי מפתח נוספים, שמיוצאים לארצות-הברית, עלולים לספוג בימים הקרובים מכסים בגובה של עד 25%. לא מדובר בסכומים זניחים: ב-2018 הסתכם יצוא הרכב והחלפים של קוריאה לארצות-הברית ב-13.6 מיליארד דולר.

אומנם בימים האחרונים עושים הקוריאנים מאמצים נואשים לשכנע את בתי הנבחרים בארצות-הברית להעניק להם פטור מלא או חלקי מגזרות המס, בין השאר בשל שיתוף הפעולה המדיני/צבאי ההדוק נגד צפון קוריאה, אבל המדיניות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כרגיל, היא בלתי צפויה.

לפי הערכות עדכניות של לשכת הסחר הקוריאנית, מלחמת סחר מלאה ונטולת מגבלות בשילוב עם מדיניות של פרוטקציוניזם אמריקאי עשויה לגרום להתכווצות שנתית של 7% בכלל יצוא הרכב הקוריאני ולאובדן תוצר כולל של כ-37 מיליארד דולר בשנה לכלכלת קוריאה. הנזק יתפשט גם למפעלי הייצור של החברה באירופה, שמהם מגיעים אלינו דגמים רבים. בשורה התחתונה מלחמת סחר גלובלית תפגע בהכנסותיה של יונדאי מוטורס ותוריד מהפרק "מותרות" כמו מלחמה על כיבוש נתחי שוק, על חשבון רווחיות, כפי שמתרחש בישראל. וזה עוד לפני ההשפעה השלילית והבלתי צפויה על שערי המטבע.

בשלב הראשון ההתייקרות לא תתבטא בהכרח במחיר הרשמי לצרכן של דגמי הרכב החדש, אבל היא בהחלט תורגש במחיר "האמיתי", כלומר בהקטנת הנחות עמוקות לציי הרכב. בקיצור, מדובר ב"זינוק בעליה" עם פוטנציאל לשינוי ביחסי הכוחות התחרותיים בשוק הרכב הישראלי.

האירופאים והיפנים: פגיעה מיידית בפלח היוקרה

אף שהקוריאנים נמצאים במרכז רדיוס הפגיעה, לאירופאים וליפנים אין מה למהר ולחגוג. אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון, גם תעשיית הרכב האירופאית עלולה להישאב בקרוב מאוד אל המערבולת של מלחמת הסחר האמריקאית. בשבועות הקרובים תכריע ארצות-הברית האם להטיל מכס על כלי רכב מתוצרת אירופה ועל רכיבי מפתח, שמיוצאים לארצות-הברית, כאשר את עיקר המכה צפויים לספוג, בשלב הראשון, היצרנים הגרמנים בהובלת מרצדס, ב.מ.וו וקונצרן פולקסווגן, שבשנה שעברה מכרו בארצות-הברית כלי רכב בשווי של כ-31 מיליארד דולר.

אומנם לשתי היצרניות הראשונות יש מפעלי ייצור גדולים בארצות-הברית, שבשנה שעברה ייצרו כ-750 אלף מכוניות, והן מעסיקות עשרות אלפי עובדים, אבל גם המפעלים האלה מייבאים מאירופה מנועים, תיבות הילוכים ורכיבי מפתח נוספים. יתר על כן, כ-44% מתפוקת מפעלי הרכב של הגרמנים בארצות-הברית הופנתה ליצוא בשנה שעברה, כולל 95 אלף מכוניות לסין. זאת לצד עוד כ-690 אלף כלי רכב גרמנים שיוצרו באירופה ונמכרו בשנה שעברה בארצות-הברית. לפולקסווגן אין מפעל ייצור של אאודי בארצות-הברית, אבל יש לה מפעלי ייצור במקסיקו, שגם הם תחת איום, והיא מכרה בשנה שעברה בארצות-הברית כ-223 אלף רכבי אאודי מתוצרת גרמניה.

המשמעות המיידית של הטלת המכסים על האירופאים תהיה התייקרות משמעותית בעלויות הייצור, פגיעה בהכנסות בהיקף של מיליארדי אירו בשנה וייתכן שאף בחינה מחדש של כדאיות הייצור בארצות-הברית.

כל אלה ישפיעו בשלב הראשון על פלח רכבי היוקרה הישראלי. זאת מכיוון, שארצות-הברית היא המקור לרוב רכבי הפנאי והכביש-שטח של ב.מ.וו ומרצדס, שנמכרים בישראל, ואלה תופסים כיום נתח של כמעט 70% ממכירות המותגים הגרמנים בארץ, אם משקללים גם את היבוא האישי והעקיף.

כבר היום סובלים חלק מהדגמים הללו מבעיות אספקה, במיוחד בגרסאות ה"פלאג-אין" הפופולריות, והטלת מכסים על מנועים שמגיעים מאירופה לארצות-הברית, למשל, לצד התכווצות היצוא לסין, עשויה לפגוע בהובלה התחרותית המסורתית שלהם בישראל.

אלא שגם מותגי היוקרה הלא-גרמנים, שנהנו בשנה החולפת מחולשתה של "השלישייה הגרמנית", לא נמצאים במצב הרבה יותר טוב. וולבו נמצאת בבעלות סינית, יש לה מפעלי ייצור בארצות-הברית, בסין ובאירופה ומלחמת הסחר כבר הכניסה אותה למהומה לוגיסטית ואילצה אותה לעכב/להקפיא תוכניות ייצור של דגמי מפתח.

גם ללקסוס יש חשיפה מהותית מאוד הן לשוק האמריקאי והן לשוק הסיני וגם היא עלולה לספוג מהלומת-עלויות אם יחליט הממשל האמריקאי להכליל את יצרני הרכב היפניים "ברשימה השחורה" של המועמדים להטלת מיסוי.

ועוד לא הזכרנו את היצרנים האירופאים "הקלאסיים", שאין להם כמעט נגיעה לשוק הרכב האמריקאי, אבל סובלים מחשיפה משמעותית לשוק הרכב הסיני שנמצא כיום בצניחה כתוצאה ממלחמת הסחר. ועוד לא דיברנו על היצרנים היפנים, שמייצרים באירופה את רוב כלי הרכב שנמכרים בישראל וגם הם נמצאים בדרך לגיהנום לוגיסטי בשרשרת האספקה הגלובלית שלהם. במאמר מוסגר נציין, שהפגיעה המעמיקה בשוק הרכב הסיני עלולה להאיץ את לוח הזמנים ליצוא כלי רכב אלינו, אבל זה עדיין על הנייר.

בעבר רווחה בשוק הרכב הישראלי האמרה "מה שרע ליצרנים טוב ליבואנים". כלומר, יצרן שנמצא במצוקת מכירות בחלק מהשווקים האסטרטגיים שלו ישאף להגדיל את היצוא לישראל, בתנאים נוחים יותר ליבואן, כדי להיפטר ממלאים ולהגדיל את ניצולת הייצור שלו.

אלא שהסיטואציה הנוכחית שונה. אם לא תיבלם ברגע האחרון מלחמת סחר ללא עכבות, היא תפגע בכלל שרשרת העלויות והלוגיסטיקה הבסיסית של תעשיית הרכב. המצב הזה עשוי ליצור הזדמנויות עסקיות נקודתיות בשוק הרכב - במיוחד ליבואנים עקיפים - אבל בטווח הארוך הוא יפעל לרעת היבואנים והצרכנים. במיוחד לאור מדיניות המיסוי האגרסיבי שמוטלת בארץ על כלי רכב וחלפים הפועלת כמכפיל כוח לכל תנודה חיצונית. לפיכך, נראה שהאמרה הרלוונטית יותר לסיטואציה הזו היא "כשיורד גשם כולם נרטבים". ובמקרה דנן, מדובר במבול תנכ"י.