האסון של ארי נשר: גם רשלנות של המחוקקים הרגולטורים

מותו של הנער ארי נשר הצית מחדש את הדיון בנוגע לשימוש באופניים חשמליים. צריך לומר כבר מההתחלה, השימוש בכלי תחבורה זה נעשה ללא רגולציה או הסברה מתאימה מצד הרשויות המקומיות והמדינה. לעתים ההתייחסות היחידה של הרשויות המקומיות לרוכבי אופניים חשמליים היא מתן דוחות. זאת במקום לקחת אחריות אמיתית על הבעיה ולדאוג לתשתית בטוחה ומתאימה לרוכבים, להולכים ולנהגים על הכביש.

על פי נתוני הרשות לבטיחות בדרכים, מתחילת שנה נהרגו 16 רוכבי אופניים חשמליים. 4 מתוכם היו מתחת לגיל 16, 10 הרוגים על אופניים חשמליים היו בתחום העירוני. בשנה שעברה עמד מספר ההרוגים על אופניים חשמליים על 7, כלומר, שלושה חודשים לפני סיום השנה נרשמה עלייה של יותר מ-100%. על פי נתוני עמותת אור ירוק, משנת 2014 עד 2017 נרשמה עלייה של למעלה מפי שלושה במספר הנפגעים בתאונות במעורבות אופניים חשמליים מ-692 ל-2185.

האופניים חשמליים חדרו בעוצמה לחיינו לפני כ-5 שנים. כבר היום, על פי נתוני עמותת אור ירוק, מספרם עומד על 250- 200 אלף זוגות. הם אמנם תורמים להקטנת העומסים בכבישים ולהפחתת זיהום האוויר, אך כאמור מגבירים בעיות שבעבר היו קיימות בשוליים בלבד.

תשתית בטוחה לרכיבה עדיין אין וכמו במקרים רבים אחרים, גם כאן הקידמה הקדימה את המציאות בשטח והתשתית הקיימת נותרה מפגרת מאחור. אבל גם אם ניתן לרשויות הנחה מקלה, על כך שהקצאת מדרכות לאופניים דורשת השקעת משאבים כספיים לא מבוטלים ולכן הן מתקשות להיערך לשינויים טכנולוגיים במהירות כזו, איזה הנחה ניתן למדינה ולחברי הכנסת שלא חוקקו עד היום חוק, שמגביל צעירים מתחת לגיל המותר לנהיגה בישראל, לעלות על אופנים חשמליים שנעים במהירות של עשרות קמ"ש על הכביש, אליו הם נדרשים לרדת על פי חוק. כיום רוכב על אופניים חשמליים חייב להיות מעל גיל 16 בלבד ולחבוש קסדה. מעטים חובשים ורבים מדי מתחת לגיל 16. בשנת 2017, לדוגמה, נפגעו 248 ילדים מתחת לגיל 16 בזמן רכיבה על אופניים חשמליים.

במרבית הערים אין שבילי אופניים, דבר שמאלץ את הרוכבים לרדת לכביש. שם, בהרבה מקרים הם יתקלו לא פה בבורות ארעיים שנובעים מהזנחת הכיבים, או בשלוליות של ביוב שיגרמו להם להיכנס בפתאומיות לתוך הכביש. בנוסף, כאשר ירצה רוכב אופניים לפנות שמאלה ואין מעבר חציה בקרבה, הוא עלול לסכן את עצמו ואת הסביבה. מי מאיתנו לא נתקל ברוכב אופניים חשמליים צעיר ממש באמצע הכביש ולפעמים אף מחזיק בטלפון סלולרי, מבלי להיות ערני למה שקורה על הכביש.

ומה לגבי האכיפה? האכיפה קיימת, רק שהיא כנראה אינה מספיקה. במיוחד בכל הנוגע לצעירים מתחת לגיל 18. לא רק האכיפה לא מספקת. מנתוני מחקר משרד המדע והטכנולוגיה עולה כי כ-37% מבני הנוער במחקר הצהירו כי אינם יודעים את המהירות המותרת לרכיבה באופניים חשמליים, ו-30% נוספים אינם מודעים לחוק בנוגע לחבישת קסדות.

בעמותת אור ירוק מפנים אצבע מאשימה כלפי המשרדים הממשלתיים. בדוח העוסק בנושא האופניים החשמליים של העמותה שהופק לפני כמה ימים נכתב כי, "בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה משמעותית בהיקפי ההיפגעות בתאונות במעורבות אופניים חשמליים. מגמה זו הינה בין היתר בעקבות העלייה במספר הרוכבים אולם הינה גם פועל יוצא של ההיערכות הלקויה של הממשלה להסדרת הנושא מבחינת החקיקה, התשתיות והאכיפה".

בשיחה עם "גלובס" אומר יותם אביזוהר, מנכ"ל עמותת "ישראל בשביל אופניים", כי יש צורך בשינוי משמעותי הרגלי החשיבה והמעשה בכל הנוגע לאופניים חשמליים. "כדי לצמצם את תאונות הדרכים בין נהגים לרוכבים ובין רוכבים להולכי רגל", הוא אומר, "יש לייצר תשתית בטוחה לרכיבה, מופרדת מתנועת רכבים והולכים. בנוסף, יש להעלות את המודעות של הנהגים והרוכבים, לחוק היבש המחייב את רוכבי האופניים לרכב על שביל אופניים כשיש, וכשאין, ובדרך כלל אין, על הכביש".

אביזוהר מוסיף כי בסקר שערכה עיריית תל אביב באחרונה נמצא כי נהגים רבים בכלל משוכנעים שמקומם של רוכבי האופניים הוא על המדרכה. "לצערנו מחקרים קושרים בין העדר מודעות של הנהגים לנוכחותם של הרוכבים, ומעורבותם של אותם נהגים בתאונות דרכים עם רוכבים".

הנתונים בשטח, ובעיקר האסונות, מדברים בעד עצמם. ובכל זאת נראה שבכנסת ישראל המחוקק לא שומע ולא רואה. קשה להשתחרר מהתחושה שעשרות או מאות אלפי בני הנוער, שעולים מדי יום על הכביש, הפכו לשקופים בעיניהם וחייהם הפקר. אחרת, איך אפשר להסביר את המחדל המתמשך הזה?

המדינה צריכה להתייחס לסוגיית האופניים החשמליים ברצינות תהומית, לפחות כפי שהיא מתייחסת לכל כלי תחבורה אחר שעולה על הכביש - מכונית, משאית, אוטובוס או אופנוע. נדרשים פה חוקים חדשים ותקנות חדשות וכמובן כוח אדם שיאכוף אותם. הנה הצעה ראשונה ופשוטה יחסית: תאסרו על ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 לרכוב על אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים. כל דבר פחות מזה הוא רשלנות פושעת של המחוקקים והרגולטורים האחראיים. האסונות הבאים, כמו אלה הקודמים, הם קודם כל על ראשיהם.