אופנוע אדוונצ'ר של אפריליה? כן אתם קוראים נכון

לאחר שנים של דשדוש מה - נראה שרוח חדשה נושבת במחוז ונציה. ולא, אני לא מתכוון לרוחות הפרצים הקרות באחת הערים המתויירות בעולם, אלא דווקא על רוחות "בשורה" חמימות המגיעות מטוסקנה, מהחברה האם Piaggio.

ב-2019 הפתיעה אפריליה את באי תערוכת EICMA עם ה-RS660 וטואנו 660. שני כלים המיועדים להתמודד מול אופנועי הספורט היפניים בסגמנט נפחי הביניים. הפעם היא עושה צעד נוסף קדימה ומציגה כלי אדוונצ'ר. הטוארג 660. וממש כמו שבשנות ה-90 עולם האופנוענות הלך שבי אחרי כל דבר שהודבקה עליו התווית "ספורט" ככה בשנים האחרונות נראה שעולם האופנוענות מחפש דבר אחד - הרפתקאות.

אפריליה מצטרפת לטרנד ומציגה אופנוע הרפתקה בגודל (ונפח) ביניים. המטרה של החבר'ה מנואלה (עיירה סמוכה לוונציה, בה ממוקם המרכז של אפריליה) ברורה - להציע כלי שייאפשר להרפתקן החובב לטייל לאן שרק ירצה, עם דגש מובהק על המרחבים הפתוחים, אלה השוכנים הרחק מעבר לנחשי האספלט הסלולים.

הרעיון של כלי ורסטילי, שיאפשר רכיבת שטח של ממש מחד אך לא יחייב פשרות כואבות מדי בשלב הדרך אל אותם מרחבים לא סלולים, או יאפשר שימושיות סבירה בין כבישי הכרך של היומיום - אינו חדש. עם זאת, מעט (מדי) כלים נושאי תגית ה"אדוונצ'ר" מציעים יכולת שטח ממשית. אלה שכן - מצויידים בתג מחיר קשה לעיכול.

בדיוק לנישה הזו של שימושיות ביום יום וטיוליות בסופ"ש מכוונת אפריליה עם הטוארג (על שם "אנשי הטוארג", שבת נוודים החי במדבריות סהרה) 660 החדש.

גם הקונספט של לקחת מנוע ביניים "מוכן" מדגם כביש מוצלח, להשתילו בשלדה טובה, לתבל במתלים ארוכי מהלך המאפשרים מרווח גחון מעולה ולהציע את החבילה הזו במחיר נגיש יחסית - אינו חדש או מקורי. נציג יפני אחד - ימאהה טנרה עושה בדיוק את זה באופן מצויין מאז 2019. עובדה שחייבה את האיטלקים לבוא בגישה מעט שונה. והם בחרו בגישת ה"קצת יותר".

קצת יותר

בליבו של הטוארג פועם מנוע 659 סמ"ק (קוטר 81 מ"מ מהלך 63.9 מ"מ) שפגשנו כבר ב-RS660 והטואונו 660, אם כי כאן אחרי שעבר מספר התאמות לאופי השימוש השונה. כמות הסוסים בשיא אמנם ירדה במקצת ועומדת כאן על 80 (ב-9,250 סל"ד), אך אופן פיזורם על פני עקומת הסל"ד שונה ומתחשב בצרכים ה"חדשים" - המומנט גדל ל-7.13 קג"מ ומתקבל נמוך יותר משמעותית (6,500 ס"ד). למאותגרי רשיון משווקת גם גרסת A1.

כבר מסל"ד אפסי המנוע סוחב נהדר ומאפשר תיקול מכשולים נינוח. על הברזלים מפקד כאן מחשב מתקדם עם 3 מפות הצתה שונות, שאמנם לא משנות את כמות הסוסים הכללית אך בהחלט משפיעות על חדות התגובות וזמינות הכוח בטווחי סל"ד שונים. גם המתלים מתוצרת קאייבה מתכווננים (ידנית אמנם, קדמי - כיוונון מלא, אחורי - עומס קפיץ), ארוכי מהלך ומצויינים בסה"כ.

מגן מנוע, מגני ידיים, לוח שעונים צבעוני ועשיר, גלגלי שפיצים "טיובלס", בקרת אחיזה (4 מצבים כולל ביטול "מהיר" בלחיצת כפתור), ABS מתקדם (עם אפשרות ניתוק לגלגל אחורי או מלא), 3 דרגות של עוצמת בלימת מנוע - כל אלה מאוגרנים ב 4 "סטים" (מצבים) להחלפה זריזה בלחיצת כפתור. את מצבי ה-Urban וה-Explore (מקבילים ל-Rain ו-Road בהתאמה) לא ניתן לשנות יותר מדי, אך מצב ה-Off-Road ו-Individual מאפשרים שליטה וכיוונון פרטני של כל אחת מהבקרות. גם שקע USB ובקרת שיוט יש כאן.

הטוארג נוחת כאן כשהוא מצויד בכל הצעצועים, העזרים, התוספות והמערכות שגורמות לטנרה להיראות כמעט ספרטני.

אז כביש, שטח, או שניהם?

לאלו מכם החושבים שמדובר על כלי "פלסטיק" להרפתקן המתחיל בלבד, נכונה הפתעה. הטוארג מתברר ככלי קשוח בהחלט, שיודע גם לפנק כשרוצים. במסגרת אחת מההשקות היותר מעניינות שיצא לי לחוות דאגו אנשי עופר אבניר, מגובים בחבר'ה המצויינים של Israel Moto Adventures, להכניס אותנו עמוק לתוך השבילים ותוואי השטח המאתגרים של חבל בנימין. שבילים מהירים, בולדרים, סינגלים, דרדרות, בוץ (הרבה בוץ) ושלוליות - את כל אלה צלחו האופנעים, תוך כדי שהם (ואנחנו) נהנים מהנופים.

למרבה ההפתעה, גם בדרך אל ומ"שטחי הגז", על הכבישים הסלולים והמפותלים, הפתיע הכלי לטובה וסיפק רכיבה חוויתית ומהנה. השלדה (צינורות פלדה) קשיחה וחסונה - לא נרשמו נדנודים או עיוותים תחת העומסים ובכל טווחי המהירות (גם פליליות בהחלט). הבלמים (ברמבו, דיסק 300 מ"מ כפול מלפנים, 260 מ"מ מאחור) מצויינים, עם שפע כוח והמון רגש עוצרים את הכלי על 204 הק"ג הרטובים שלו בקלילות ונינוחות.

למרות מידות הצמיג מוכוונות השטח (21 אינץ' קדמי, 18 אינץ' אחורי, פירלי סקורפיון טרייל) התגובתיות לפקודות ההיגוי מצויינת. לא מדובר, אמנם, על רמת המיידיות של דגמי הכביש שהזכרנו אך בסה"כ ההיגוי מהיר, צפוי מאוד, ויציב לחלוטין בהטיה.

החבילה המושלמת? ובכן, לא בדיוק. אפריליה יכלו והיו צריכים לתת עוד קצת זמן למחלקת הנדסת האנוש בפיתוח ולא לרוץ להצטרף לחגיגה כל כך מוקדם.

מיגון הרוח לא מיטבי (יש משקף "משודרג" בתוספת תשלום), הכיסא מעט צר לרכיבה ארוכה באמת (מעולה לשטח, במיוחד בעמידה, פחות לכביש וישיבה ארוכה), וזה של המורכב - צרה צרורה - צר אפילו יותר. הנדסת האנוש של מערכות האלקטרוניקה לא תמיד אינטואיטיבית או פשוטה.

והמנוע - עם השנמוך ל-80 סוסים הוא מאבד קצת מהפלפל והמרץ בכביש המהיר. לא משהו אקוטי, בטח לא משהו שיפריע יותר מדי לרוכב השפוי, אפילו הסאונד עם האגזוז המקורי מצויין. אבל חסר לו קצת מהקרחניזם והמרץ הכל כך מגניב שאותו המנוע, במפת ניהול שונה יודע להפיק בדגמי הכביש של החברה. ועוד לא דיברנו על המחיר

מחיר הפינוק

"אין מתנות חינם" - כמה בנאלי ככה נכון. הארמדה של מערכות העזר המתקדמות לא משאירה הרבה מקום למחיר נמוך. זה של הטוארג בישראל הוצב על 85 אלף ש"ח. בהחלט לא הצד הזול של הסקלה. האם שלל התופינים בהם מתהדר העולה החדש מונציה שווה הפרש של 5 - 15 אלף ש"ח מול הטנרה המעולה? ויותר מזה, האם פער המחיר, לאופנוע שחדש במשחק ונעדר את המוניטין וה"שם" של הטנרה לא יהפוך אותו לכזה שלקוחות ידלגו עליו אוטומטית? בשביל זה צריך לשים אותם אחד ליד השני. אז כן, השוואה ישירה של שני המתחרים בהחלט מתבקשת כאן. אבל עצם הצורך בה מחמיא מאוד לטוארג.