בתחילת העשור נראה היה ששוק הרכב הישראל נכנס לתקופת הרנסנס. הביקוש למכוניות עירוניות חסכוניות זינק אל על, נפחי מנוע מסורתיים ננטשו לטובת מנועי טורבו קטנים ומתוחכמים ולקוחות רבים הפגינו בקיאות מרשימה בנתוני צריכת דלק, "קבוצות זיהום ירוקות", ביצועי מנוע וציונים במבחני ריסוק.
אלא שאז החל עידן "הג'יפים במחיר של משפחתית" והוכיח שלא הרבה השתנה מאז הימים, שבהם השיקול המרכזי לרכישת רכב בישראל היה "מקסימום ברזל (וסטטוס) במינימום כסף". לרגרסיה אחראי במידה רבה קיה ספורטאז', החלוץ בטרנד החדש ומוביל המכירות בשוק הישראלי.
לפני כמה חודשים נסענו בגרסת ה-1.6 ליטר הבסיסית של הספורטאז' החדש, שהייתה ועודנה הנמכרת ביותר בישראל, בפער ענק. מצאנו כלי נאה, מודרני ומרווח, שלוקה במנוע עייף וצמא מדור קודם וברשימת אבזור תקני עם חורים לא קטנים.
החודש התייצבה בחניה שלנו "גרסת הדגל", עם מנוע טורבו-בנזין חדש ומודרני, תיבה אוטומטית כפולת מצמדים ורמת אבזור מקיפה. השדרוג בולט כבר מבחוץ כאשר העיצוב הנאה, עם החרטום שמזכיר לא מעט את פורשה קאיין, זוכה לתגבור מחבילת "GT ליין" של קיה, שכוללת חישוקי ענק מרהיבים ושלל תוספות קוסמטיות.
גם תא הנוסעים הוא עולם אחר. זה עדיין אותו תא מרווח ושימושי אולם התחושה היא של רכב פרימיום לכל דבר: מושבים חשמליים עם ריפוד משובץ עור בגימור נאה ואיכותי, דיפוני צד בצבע הריפוד וגג חשמלי ענק, שמכניס לתא שפע של אור. בקיצור, אווירה של "החיים הטובים". מערכת המולטימדיה מהתקנה מקומית אינה עומדת ברמה הכללית של האבזור התקני.
עם כל הכבוד לקוסמטיקה ולאבזור, מוקד העניין נמצא מתחת למכסה המנוע. נפח המנוע הוא עדיין 1.6 ליטר אך מדובר במנוע חדיש ושונה לחלוטין, שבפיתוחו השקיעה יונדאי יותר מ-800 מיליון דולר. הזינוק בהספק ובמומנט לעומת גרסת הבסיס - תוספת של 45 כ"ס וכמעט 10 קג"מ - הוא רק חלק מהתמונה. השדרוג האמיתי הוא זמינות הכוח לאורך כל קשת הסל"ד והפעולה החלקה והמעודנת של המנוע.
האצה בעליות תלולות, שב-1.6 ליטר הבסיסי דורשת להדביק את הרגל לרצפה - מתבצעת עם הטורבו בקלילות, בנחישות ובשקט מופתי אפילו עם חמישה נוסעים ומטען. כך גם שיוט במהירויות אוטוסטרדה אירופאיות.
התיבה כפולת המצמדים של קבוצת יונדאי היא לבטח אחת הטובות ביותר מסוגה, שמוצעות כיום בשוק עם הורדות הילוכים רהוטות ומהירות וללא רמז לקפיצות שעדיין אופייניות לתיבות בטכנולוגיה כזו בתנאים של עצור-סע (פקקים). זמינות כוח פירושה גם פחות נסיקות לעבר הקו האדום ופחות נדידת הילוכים והתוצאה היא שיחידת ההנעה הזו חסכונית יותר משמעותית - על הנייר ובפועל - מגרסת הבסיס נטולת הטורבו ומגרסת ה-2 ליטר בנזין, בכפוף כמובן לסגנון הנהיגה.
מקבלים גם הנעה כפולה כסטנדרט, אבל ברוב המקרים תרומתה לתחושה שולית והיא מסייעת בעיקר על כבישים רטובים ועל שלג (אפס ימים בשנה). נוחות הנסיעה נותרה טובה מאוד, למרות החישוקים הספורטיביים וההיגוי מרגיש זריז ומדויק באופן מפתיע.
עם תג מחיר של 185 אלף שקל גרסת הטורבו היא אמנם היקרה ביותר במשפחת הספורטאג', אבל היא גם מספקת, בפער גדול, את התמורה הטובה ביותר וראויה להתמודד ללא רגשי נחיתות עם הקצפת של הפלח הזה (ראב4, מאזדה CX5 וכו'). אבל גורלה נחרץ כנראה להיעלם בסטטיסטיקת המכירות של אחותה הבסיסית.
חדשות קשורות
