הפעם נתחיל מהסוף: סעיף הבטיחות. מדוע? כי הוא זועק לשמים. בשנה של שיא בתאונות דרכים כל רוכש מכונית חדשה צריך לשאול את עצמו קודם כל עד כמה המכונית החדשה מסוגלת להגן עליו בעת חירום. במקרה של סוזוקי סוויפט 2017 התשובה נחלקת לשניים: יש סוזוקי סוויפט שארגון הבטיחות האירופי Euro NCAP העניק לה ציון בטיחות מעולה של חמישה כוכבי ריסוק, הודות למערכות הבטיחות המקוריות שבולמות את הרכב בעת סכנה ומרעידות את ההגה במקרה שהנהג נרדם או מתעסק בסלולרי שלו. זה גאוני, זה חשוב, וזה עובד.
ויש סוויפט שנייה, שקיבלה ציון בטיחות נמוך במיוחד, של שלושה כוכבים במבחן ריסוק, אין לה מערכות בטיחות מתוחכמות, והיא לא יודעת לבלום בשעת חירום. מה שהיא יודעת לעשות זה לצפצף באמצעות מערכות מקומיות שהותקנו בארץ. איזו סוזוקי סוויפט מקבלים הרוכשים בישראל? את זו שלא יודעת לבלום. תכלס אפשר לעצור כבר כאן. חבל, כי מעבר לזה מדובר במכונית חביבה להפליא.
הגה שמנמן ונעים
סוזוקי סוויפט תמיד היתה הילדה השובבה. אחרי שנים רבות של קיפאון עיצובי ומחשבתי, שגרם למכונית להיות מזוהה עם קהל יעד של קשישים וסטודנטים תפרנים, סוזוקי התעשתה בעשור הנוכחי ויצרה דורות של דגמי סוויפט ממזריים, ספורטיביים ומלאי קסם. גם הדור החדש הוא כזה. העיצוב מדליק: ידיות דלתות שפותחות את הדלת האחורית מן הגג; פנסים קדמיים גדולים שיוצרים רושם שהסוויפט מחייכת; וגג שנפרד מיתר המכונית באמצעות פס פלסטי שחור ובולט שיוצר רושם כאילו הגג "צף" מעל המכונית.
בפנים המצב שונה. סוזוקי סוויפט מבוססת על פלטפורמה של סוזוקי בלנו (מכונית נוספת שקיבלה ציון מעולה במבחן ריסוק בגרסה מאובזרת וציון גרוע בגרסה הרזה שהגיעה לארץ), ולכן היא מרווחת. אפשר להושיב שלושה צעירים במושב האחורי של סוזוקי סוויפט בלי לשמוע תלונות. אפשר גם לשבת במושב הקדמי של סוזוקי סוויפט וליהנות מתנוחת נהיגה טובה, הגה שמנמן ונעים ואפילו מערכת מולטימדיה בהתקנה ישראלית שעושה עבודה מצוינת, מאפיין נדיר למדי. אז היכן הבעיה? איכות הגימור אינה אחידה. לוח המחוונים עשוי פלסטיק שחור נוקשה ולא נעים במיוחד. אבל יש נקודה הפועלת לטובת הסוויפט: האבזור הפנימי עשיר. יש בקרת אקלים, יש שליטה מגלגל ההגה, מושב הנהג מתכוונן בגובה, ובסך הכל מדובר ברכב המאובזר בנדיבות.
איך המנוע? גם בתחום הזה יש סוויפט ויש סוויפט. בעולם סוזוקי סוויפט מקבלת מנוע חכם ומערכת הנעה סמי־היברידית, כלומר כזו שיודעת לקחת את האנרגיה שנאגרת במהלך בלימת הרכב, לאחסן אותה במצבר קטן ולנצל את האנרגיה הזו לטובת מערכות הרכב השונות, למשל המערכת שאחראית לדומם את המנוע בזמן עצירה. לסוויפט שלנו אין מערכת המדוממת את המנוע בזמן עצירה. יש לה מנוע בנפח 1.2 ליטרים המשודך לתיבה אוטומטית רציפה. אין כאן אפילו אפשרות להעביר את ההילוכים מגלגל ההגה או מצב "ספורט".
בעבר היה בסוויפט מנוע בנפח 1.5 ליטרים, היום מדובר במנוע חלש יותר בשילוב דיאטה כללית למרכב, שהשיל עשרות קילוגרמים ממשקלו. זה מספיק בהחלט, אך אין לצפות לביצועים מסעירים או מהנים כמו אלה שהיו לסוויפט עם מנוע ה־1.5. בעתיד תהיה גרסת סוויפט ספורטיבית, ואז יהיה למה לצפות.
משקל נוצה
איכות הנסיעה של הסוויפט טובה, אפילו טובה מאוד. יש בה איזו אתלטיות מפתיעה, שקשה למצוא ברוב מכוניות המיני היפניות. קודם כל, היא שוקלת 900 ק"ג. בימינו מדובר במשקל נוצה. ההיגוי שלה מהיר מאוד ורמת האחיזה מפתיעה לטובה. בעיר הסוויפט מצליחה להתמודד היטב עם שיבושי כביש, ומחוץ לעיר הסוויפט נהנית מיציבות כיוונית גבוהה. מבחינת רעשים, היא שקטה באופן סביר, אך אין ספק שבידוד קולי נוסף היה עושה פלאים. תא המטען, שבדרך כלל הוא נקודת תורפה, הפעם הוא גדול, כזה שבולע בלי בעיה זוג אופניים, כמה תיקים ושקיות של קניות.
בסופו של דבר סוזוקי סוויפט משאירה תחושה חזקה של החמצה, במיוחד מכיוון שניכר שהצרכן הישראלי מקבל מכונית נחותה בהשוואה לזו שמקבל הצרכן האירופי. מבחינה מכנית סוויפט היא מכונית מצוינת: בסיס הגלגלים הוגדל והיא מרווחת יותר, המושבים הפכו נוחים יותר, ומבחינה עיצובית היא נאה יותר מקודמותיה. אך האבזור שמשתנה בין שווקי היעד השונים של המכונית גורם לסוויפט ליפול בין הכיסאות. בקרת אקלים ומערכת מולטימדיה משוכללת הן פיצ'רים ששבו את לב הישראלים לפני חמש שנים. אך כיום, עם מפרט מקומי נחות, קשה לה להתמודד מול מתחרות המציעות מנועים מתוחכמים, פונקציות "עצור וסע", לוחות מחוונים ברמה שמתיימרת להשתוות בקלות לזו של מכוניות משפחתיות ומעלה, והכי חשוב: מערכות בטיחות מקוריות. על רקע כל אלה, למרות יתרונותיה המשמעותיים בהשוואה לדורות הקודמים, לסוויפט יש עוד כברת דרך ארוכה לפניה עד שבאמת תהיה תחרותית.
