מעטים הם הרכבים שיש להם היכולת המופלאה להגיע לשלג של רמת הגולן בשמונה בבוקר, לגלוש למטה מרמת הגולן בגשם שוטף בואכה נצרת, משם לכביש שש המוצף, מנוחה קצרה בבאר שבע והלאה לאילת. באילת של שבע בערב לא רגילים לאנשים במעיל – חולצה קצרה וכפכפים הם תלבושת אחידה, ניגוד חד לקוד הלבוש של רמת הגולן עשר שעות לפני. יש הרבה רכבים שיוכלו לעשות את הדרך הזאת: רכבי שטח יטפסו בקלות לשלג של רמת הגולן, אבל הדרך לאילת תהיה לרוב גיהינום של רעש ומהירות מוגבלת. יש כמובן גם רכבי שטח יקרים, אבל הם לא משאירים עודף מ־200 אלף שקל. מכוניות מנהלים יכולות לרדת לאילת, אבל אין להן סיכוי להיכנס לציר הנפט ברמת הגולן ולצאת בחתיכה אחת. סובארו פורסטר יכול לעשות את זה בקלות, אפילו בקלות מביכה: מעטים הם הרכבים שבנויים לשלג, לבוץ, לשיוט בכביש מהיר, לכניסה לחניון לילה עמוק עמוק בנחל ציחור, לא החניון שסמוך לכביש אלא החניון שנמצא בעומק השטח, לשינה עמוקה שנובעת מקריסת מערכות מוחלטת. סובארו פורסטר יכול.
אפשר לומר שסובארו פורסטר הוא רכב השטח של ישראל, אפילו שהוא ממש לא רכב שטח. המתכון אותו מתכון: שלדה של סובארו אימפרזה, מערכת הנעה כפולה קבועה. הילוך כוח אין, אבל פורסטר נכנס בקלות לשלג. בסובארו לא אוהבים לשנות את מה שעובד ופורסטר עובד, אז פורסטר מקבל פנסים קדמיים שונים, שדרוג למערכות הבטיחות, עוד כמה מאפיינים במערכת בקרת ההנעה הכפולה וגם עלייה במחיר. מדוע עלייה במחיר? בגלל האיתותים החדשים והפנסים המעוצבים? קשה לדעת.
נוסחה שעובדת לא משנים, ופורסטר הוא דוגמה מעולה לכך. מדובר ברכב שפשוט טוב להתנהל איתו ביומיום. קודם כל זו השימושיות: פורסטר מרווח מקדימה, סביר מאחור. תא המטען שלו מסוגל לקלוט ציוד קמפינג, יכול לאכלס שתי צידניות ואפילו יותר. מקדימה אותו סיפור: סביבת הנהג של פורסטר משדרת תכליתיות נעימה. אנחנו בחרנו ברמת הגימור X, ולא ברמת הגימור ספורט. על גג נפתח ויתרנו, על צמיגים ספורטיביים שלא עובדים בשטח ויתרנו גם, ובאופן כללי אנחנו מעדיפים רכבי שטח שמשאירים עודף מ־200 אלף שקל.
סובארו פורסטר נכנס לציר הנפט מכיוון גבעת האם. למי שלא מכיר, ציר הנפט חוצה את רוב רמת הגולן, חלק ממנו הוא כביש, חלק ממנו הוא שביל גרוע. כשיורד שלג חלק ממנו הוא בוץ, קרח וזוועה. ציר הנפט הוא גם הדרך הכי טובה להיכנס לרמת הגולן המושלגת. לפורסטר יש בורר מערכות הנעה כפולה, למערכת קוראים אקס דרייב. היא מיועדת לתגבר את היכולות של מערכת ההנעה הכפולה באמצעות קסמים אלקטרוניים שהפורסטר אמור לעשות. והוא עושה, אבל לא בהכרח בזכות המערכת האלקטרונית המורכבת, אלא יותר הודות להנעה הכפולה המצוינת שלו.
הפורסטר גם נוח מאוד בשטח, אין לו שום בעיה עם בוץ וגם לפעמים עם טיפוסי אבנים, כל עוד זוכרים שמדובר ברכב כביש־שטח משודרג, ולא ברכב שטח קשוח אמיתי. מערכת בקרת הירידה במדרון שסובארו שדרגה בפורסטר מעט מאכזבת: יש רכבים שיודעים הרבה יותר טוב לבלום תנועה במדרון, על אחת כמה וכמה כשמדובר במדרון חלק ומושלג. בפורסטר, כמו בכל סובארו, חשוב מאוד לשמור על הגחון. החלק הקדמי בולט ואוהב לנגוס בסלעים, מי שלא נזהר עלול להשאיר ברמת הגולן חלק מהרדיאטור. גם מרווח הגחון של הפורסטר מוגבל. סובארו מייצרת גרסת שטח קיצונית של פורסטר שהיצרנית מכנה "ווילדרנס", גרסה שאמורה להעניק לרוכשים יכולות שטח משודרגות. בישראל יש שטח, אבל אין ווילדרנס - וחבל שכך.
פורסטר יוצא מהשלג לגשם, יורד לבית המכס, משם לצומת מחניים והלאה לכביש שש.
פורסטר לחורף נולד, טס בגשם שוטף על פני צומת בית המכס, עולה בסיבובים מהר בכיוון כביש שש. המנוע ללא שינוי: 2.5 ליטרים, 182 כוחות סוס. קבוצת הזיהום גבוהה, יותר מדי גבוהה: 14 מתוך 15. כשהזיהום גבוה סימן שהמנוע לא הכי יעיל. לפורסטר יש תיבת הילוכים אוטומטית רציפה, כלומר לפעמים המנוע שלו מתאמץ ומתאמץ המון, ושומעים את זה בתא הנהג, במיוחד לאור העובדה שלפעמים נדמה שבסובארו לא בודדו את הרצפה באופן מקיף. קל לשמוע רעשי חצץ מהרצפה, אם מתאמצים אפשר גם לשמוע מעט רעשי רוח מכיוון החלונות.
תחושת ביטחון
פורסטר, כמו כל סובארו שמיועדת לשוק האמריקאי, נוח ונשלט. משרה תחושת ביטחון נדירה למדי, שילוב של הנעה כפולה מצוינת עם יכולת לשייט שעות בלי לעייף נהג ונוסעים. אבל בסיבובים קל להיזכר שפורסטר עודנו רכב גבוה שתוכנן להיות בעיקר רך, וזה אומר שכאשר הפורסטר מגיע לקצה היכולת בסיבובים, הוא לפעמים רוכן על צדו. זה לא נעים וזה לא ממש משנה למי שירכוש פורסטר או כל מכונית שאינה ספורטיבית. בכביש מהיר פורסטר מיישר קו עם נהגים מבוהלים. גשם של מרץ הופך לנהיגה היסטרית, בלימות מבוהלות, עצבים. לפורסטר יש אחת ממערכות הנהיגה האקטיביות הטובות ביותר בשוק כיום. יש מכוניות רבות שיש להן מערכות נהיגה אקטיביות, אבל לא כולן עובדות בשלג או בגשם שוטף. ומעבר לכך, מערכות רבות אוהבות לבלום בפתאומיות, להוציא את הנהג משיווי משקל, למנוע ממנו לנהוג מדן ועד אילת בשלווה. המערכת של סובארו כמעט מושלמת, "כמעט" מפני שלפעמים היא עדיין בולמת בפתאומיות כשהרכב מקדימה מאט. על פני אלף קילומטרים, מותר פעם אחת לטעות.
כדי להיכנס לחניון הפנימי של נחל ציחור, לא החניון שסמוך לכביש אלא החניון הרחוק, צריך סבלנות. בחניון שצמוד לכביש יש רעש, לפעמים יש לכלוך, יש קליטה סלולארית שלפעמים מושכת מטיילים שלא נעים לפתוח אוהל לידם. לחניון הפנימי אפשר להגיע רק עם רכבים כפולי הנעה, אבל לא חייבים רכב קשוח, כן חייבים מרווח גחון ויכולת לנהוג מהר. אם נוהגים לאט, הרכב עלול להתחפר, ובלי הילוך כוח לנסיעה בשטח קשה פורסטר יתקשה להיחלץ. אם נוהגים מהר, עלולים לפגוע בצמיגים או במתלים ברגע אחד של חוסר תשומת לב. פורסטר נבנה לנהיגת שבילים מהירה. רק בבוקר הוא בוסס בשלג, עכשיו הוא מבוסס בחצץ של מדבר, קטעי שביל מהירים שהופכים בבת אחת לחול וחוזרים לשביל מהיר של חצץ. לפורסטר יש שפע של כוח שלפעמים קצת מתפרץ. תיבת ההילוכים מפתיעה ולא תמיד לטובה. לא כל כוח מתפרץ הוא כוח טוב, לפעמים צריך כוח נשלט וליניארי, שמגיע במנות מדודות, כוח שנדרש כדי לעבור תלולית קטנה או כדי להחליק את פורסטר בסיבוב.
אחרי שעת שקיעה אסור לנסוע בשמורות הטבע, ושעון הקיץ נמצא במרחק יום אחד בלבד. פורסטר מאיץ חזק כדי להגיע לפתיחת אוהל, הקמת מדורה, שינה עמוקה. כדי לנהוג יום שלם משלג עד מדבר, בכבישים מהירים ובשבילי עפר, צריך רכב ראוי. רכב שלא יתיש את הנהג, ייסע בשטח ובכביש, ישרה על הנהג תחושת ביטחון ויפחית עייפות. בישראל ניתן לרכוש לא מעט רכבים כאלה, אבל הם עולים מעל חצי מיליון שקל. פורסטר משאיר עודף מ־200 אלף שקל, ולכן הוא עדיין מאוד רלבנטי, גם עם מתיחת פנים וגם בלי מתיחת פנים.
סובארו פורסטר X
מנוע: בנזין, נפח 2,498 סמ”ק. הספק מרבי 182 כ”ס, מומנט מרבי 24.3 קג”מ
ביצועים: מהירות מרבית 207 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־9.3 שניות
צריכת דלק: נתוני יצרן 12.4 ק”מ לליטר. נתוני מבחן 10.1 ק”מ לליטר
בטיחות: 7 כריות אוויר, 5 כוכבים ריסוק פומבי. בקרת שיוט אקטיבית, בלימה אקטיבית, שמירת נתיב אקטיבית
קבוצת זיהום: 14
