השורה התחתונה תחילה
רויאל אנפילד לקחו את הפלטפורמה המוצלחת של ההימליאן ויצרנו ממנה סקרמבלר בעיצוב מדליק במחיר מצחיק, שיעלה לכם חיוך כל עוד אין לכם ציפיות גבוהות לביצועים
בשנת 2010, חמישים וחמש שנים לאחר שהחלה לייצר בהודו, ברישיון, העתקים של אופנועי 'רויאל אנפילד' – החלה חברת 'רויאל אנפילד הודו', אז כבר תחת בעלות חברת Eicher Motors, לפתח דור חדש של מנועים ואופנועים. מצד אחד אפשר היה לומר "בוקר טוב אליהו", ו"הגיע הזמן", אבל מצד שני אי אפשר לקחת מהם את העובדה שבמשך 55 שנים הם שימרו את שם המותג הוותיק ביותר בעולם הדו-גלגלי ואף הצליחו לייצר ולמכור טכנולוגיה בת יותר מ-70 שנים.
בשנת 2015 רכשו ההודים את חברת ההנדסה הבריטית שאיתה הם פיתחו את המנוע החדש, ושנה לאחר מכן הושק 'הימלאיין' – דגם ראשון בדור החדש. הבעיה, איך נאמר את זה בעדינות? היא שהדגם הזה האכיל את החברה מרורים בגלל מחלות ילדות כרוניות שגררו לא מעט התדיינויות משפטיות. לזכות ההודים צריך לומר שהם התעשתו ותיקנו את הליקויים ובסופו של דבר הצליחו להציב אלטרנטיבה זולה, אמינה, לא מאד מתוחכמת ולא יקרה לאופנועי האדוונצ'ר הפופולרים.
אבל לא כל העולם עסוק רק באדוונצ'רים, יש עוד שתיים שלוש נישות למי שלא זורם עם העדר, וכך בא לעולם 'סקראם 411' שאמנם מבוסס על 'הימלאיין' אבל מעוצב בסגנון 'סקרמבלר' – עם גלגל קדמי קטן יותר, בקוטר 19 אינטש, בלי משקף קדמי ועם פחות פוזות.
סקראם נקרא 411 על שום שהוא חולק עם הימלאיין את אותו מנוע חד-צילינדרי בנפח 411 סמ"ק ואת אותה שלדה, אבל יש לו מתלים עם מהלך בולמים קצר יותר ומונחים עליו פחות ברזלים למיגון. העיצוב – לטעמי – מוצלח מאד והאופנוע נראה נהדר, מצטלם נהדר, ומוצע עם מספר אפשרויות צביעה שובות לב.
האופנוע הזה נאמן להבטחה העממית-דמוקרטית של המותג ההודי, ותג המחיר שלו – 30,300 שקלים, משאיר עודף של 10,000 שקלים אפילו ביחס לקטנוע 350 סמ"ק מתוצרת הונדה. צריך רק לשים לב שבשווקים בחו"ל נדרש מרווח טיפולים די מגוחך של 5,000 קילומטרים בין אחד לשני, וזה גם מבזבז זמן וגם עולה כסף.
קשה למצוא מתחרים ישירים לאופנוע הזה. יש בשוק כמה וכמה אופנועים בסגנון סקרמבלר (דוקאטי סקרמבלר למשל), אבל הם חזקים ויקרים פי 2 לפחות. פאנטיק קאבלרו הציע אלטרנטיבה דומה גם במחיר אך נעלם מהסוכנויות, ונכון לעתה רק הוסקוורנה סווארטפילן 401 דומה מבחינת עיצוב ונפח, אך הוא יקר ב-5,000 ש"ח.
אופציה נוספת היא אופנועי דו"ש קלאסיים דוגמת דגמי ה-DR400 ו-DR650 של סוזוקי שיציעו יותר יכולת שטח אבל פחות סטייל.
מנוע וביצועים
רויאל אנפילד סקראם לא מציע "ביצועים": זה אופנוע בסיסי מאוד, אפילו מיושן בכוונה, שלא רק מעוצב בסגנון רטרו אלא מתאמץ לשדר אווירה "של פעם". מנוע ה"סינגל", בנפח 411 סמ"ק כאמור, מקורר אוויר, מפיק כ-24 כוחות סוס ו-3.2 קג"מ מאד צנועים, וכאשר בודקים בציציות שלו מגלים שיש לו גל זיזים עליון במקום מוטות הדחף של המנוע העתיק של רויאל אנפילד.
פעולת המנוע חרישית והוא משדר תחושה כאילו שהוא רק רוצה להתגלגל קדימה בסל"ד נמוך. זה לא מנוע שאוהב לטפס למהירויות גבוהות, ועל אף שיש לו הזרקת דלק שנועדה לאפשר לו לעמוד בתקינת זיהום האוויר – הוא "רגוע" וגם מחובר לתיבת הילוכים שמבינה לליבו ומשלימה אותו עם יחסי העברה שמחולקים בהתאם.
בהתאמה, גם קצב צבירת המהירות לא נועד לממהרים אלא לרוכבים רגועים, ואם מצליחים לייצב אותו סוף סוף על מהירות שיוט של 130 קמ"ש נדמה שמתקבלת חוויה כמעט רוחנית: אינדרה, גנש, וישנו, ואולי אפילו ברהמה בעצמו נושפים באחוריו ודואגים להצלחתו. קצת חבל, לכן, שגם העזרה משמים לא מצליחה לשכנע את תיבת ההילוכים ליישר קו עם תיבות מודרניות ולהציע העברות מדויקות יותר, בעיקר תחת עומס, אבל בעניין זה אולי צריך להאשים דווקא את הרגלי השתיה של המהנדסים הבריטים.
התנהגות
סקראם הוא אופנוע "רך וגמיש", וזה מתחיל בשלדה, ממשיך בבולמים ולא מפסיק עד לחישוקי הגלגלים השפיציים. גמישות היא לא בהכרח תקלה אלא אופי (כפי שמוכיח כמעט כל פוליטיקאי ישראלי), ובעזרתה סקראם מתגבר היטב על דרכים לא סלולות תוך שהוא מזכיר לנו שבהודו מולדתו כמה מהן יכולות להיחשב לדרכים מהירות. למען האמת הסקרמבלר הזה מתפקד טוב יותר על דרכים משובשות מכפי שהוא מתגלגל על כביש סלול: ברכיבה מנהלתית ניכר שבולמי הזעזועים רכים מדי ומתקשים להתמודד עם הטיות לתוך פניות בכביש הררי ולרכיבה בקצב מהיר.
אפשר להתאמץ ולקחת אותו לרכיבה אמיתית אבל במצבים באלה הוא לא מסייע לרוכב אלא דורש ממנו לדייק מאד בהתאמת הקצב ובעבודת הגוף. תחת כוחות בלימה חזקים, והבלמים שלו יודעים לספק אותם – הוא משדר מסר פחות יציב. לזכותו צריך לומר שמערכת ה-ABS עובדת טוב.
אזור המחייה הטבעי לאופנוע הזה הוא העיר ובתי הקפה שלה. שם לא דרושות הטיות קיצוניות או מהירות מסחררת, ואפשר להיות מהירים יותר מן התנועה גם אם לא מן השליחים של וולט.
נוחות ושימושיות
המושב נוח, תנוחת הרכיבה טובה, הישיבה זקופה, הכידון ממוקם בול במקום, ואפשר לשלוח רגליים ולהציבן בקלות על הקרקע. לוח השעונים ממוקם נכון ומספק את המידע באופן ברור, ואפשר אפילו לממשק אותו אל מפות גוגל שאותן אפשר להציג על מסך קטן וייעודי. איכות ההרכבה מעולה, והכל מרגיש מהודק עם גימור טוב.
שורה תחתונה
סקראם 411 מוכר עיצוב מושך עין ונמכר בסיוע תג מחיר שהלוואי ויבייש הרבה מותגים אחרים. למען האמת הוא פשוט לא מותיר להם סיכוי להציג טענת עלות-תועלת מולו.
נכון, תמורת המחיר הנמוך מקבלים מוצר עם מכלולים וביצועים בסיסיים בלבד, אבל בתכל'ס אנשי רויאל אנפילד מניחים על הכביש שלנו אופנוע עובד, בעיצוב סקרמבלר מושך, כזה שככל הנראה יביא אתכם לכל יעד עירוני באותו פרק זמן כמו כל אופנוע אחר, וכאשר תרכבו עליו ברכיבות בינעירוניות יהיה לכם זמן לחשוב באופן רגוע.
חדשות קשורות
