בשוק הרכב הישראלי יש מציאות חדשה, מציאות שנכתבה ב־1 בינואר, ממש לפני כשבוע. מס הקנייה על המכוניות החשמליות עלה מ־10% ל־20% וראו זה פלא: מכוניות חשמליות עממיות שאינן סיניות, אלה שעלו ממש לפני כשנה 190 אלף שקל – כמחירה של טסלה 3 מאובזרת – עלו כולן לכ־250 אלף שקל, מחיר של טסלה 3 מאובזרת כיום.
הישראלים בתגובה המציאו לעצמם הסברים מדוע המחירים מוצדקים: כעת טסלה 3 היא מכונית פרימיום ויונדאי איוניק 5 היא מכונית יוקרה. זו לא בדיחה, זה עם ישראל. לשוק הלוהט הזה מצטרפת כעת עוד מכונית: קיה EV6, אולי השחקנית הכי מעניינת בשוק החשמלי.
רק מה שמעניין - הצטרפו לערוץ כלכליסט בטלגרם
קיה EV6 מעניינת מפני שיש לה קטע. היא מבוססת על פלטפורמה של קונצרן יונדאי העולמי, פלטפורמה שהביאה לעולם את איוניק 5 וגם את המכונית האחות של ג'נסיס. אבל איפה יונדאי ואיפה קיה. כשבקונצרן יונדאי קיה בסיאול חולקו השלדות והמנועים, ביונדאי החליטו להיות מתוחכמים וטכנולוגיים ולשים דגש על קהל שרוצה לבהות במסכים בזמן נהיגה. בקיה הסתכלו, צחקו – והחליטו לעשות את ההפך.
קיה EV6 היא מכונית חשמליות שמיועדת למי שרוצה לנהוג, למי שרוצה שיבחינו בו. בכבישי ישראל נוסעות כבר אלפי יונדאי חשמליות, ואף אחד לא מסובב את הראש אחרי איוניק 5. ועל טסלה אין בכלל מה לדבר. לנהוג בחשמלית זה כבר לא מיוחד, זו נורמה. ולכן כל מה שחדש וחורג מגבולות המוכר והמתיישן מהר הוא "מיוחד".
קיה EV6 היא חיה מסוג אחר לחלוטין. חיה רעה, מכונית חשמלית שלא רוצה יחס של מכונית חשמלית. החזית של קיה EV6 אכזרית, רחבה. המכונית יושבת נמוך על צמיגים אדירי קוטר. החלק האחורי של 6 EV הוא סיפור אחר. יש בו מנוע, יש בו סוללה, הוא נראה בולבוסי, לא קשור לחלק הקדמי כל כך, כאילו שני מעצבים עבדו על הרכב ומעולם לא זכו להיפגש בקו האמצע של המכונית.
קיה EV6 מוצאת עצמה על מסלול מרוצים בדרום. מכוניות חשמליות לא אוהבות מסלולי מרוצים. אלה נועדו לנהיגה. מי שרוכש מכונית חשמלית נולד למסכים, חי באפליקציות, מתלהב מתכונות ששמורות לטלפונים ולא למכוניות טובות.
קיה EV6 נכנסת חזק למסלול. יש לה כפתור מצבי נהיגה על ההגה, מצב ספורט. מאחור יש לה מנוע חשמלי אחד בודד שמפיק 229 כוחות סוס. מתחת ללוח המחוונים של הקיה יש כפתור סודי. לחיצה אחת מנטרלת את השמרטפים שמונעים מהגלגלים האחוריים לנתק אחיזה. לחיצה נוספת מנטרלת את כל השמרטפים האחרים. סיבוב ראשון, הישבן של EV6 יוצא בפראות, הצמיגים האחוריים משחררים ענני עשן וגומי שרוף. מכונית חשמלית לא אמורה לשחרר עשן, היא אמורה להוריד אפליקציות, להשמיע צלילי נפיחה, להימכר לדור שמחפש נהיגה מאולחשת. אבל קיה EV6 אינה כזאת. היא האחות של יונדאי שאף אחד לא רוצה לארח בבית. היא עדיין לא מושלמת בהתנהגות. עדיין סובלת ממחסור בתחושות. עוד לא נולדה מכונית חשמלית שממש כיף לנהוג בה חוץ מפורשה טייקאן שעולה כמו בית, אבל קיה EV6 היא כנראה הדבר הכי קרוב שיש לכיף לנהוג.
מכונית טובה אינה מיועדת רק לחראקות. מכונית טובה צריכה להיות בת לוויה יומיומית שכיף לבלות בה זמן רב, שמייצרת תחושות טובות אצל מי שנוהג. והדגש הוא על נוהג. לא נוסע, לא עוסק במסך, נוהג.
תא הנוסעים של EV6 מרשים במובנים רבים אבל לא מושלם. קודם כל, מה שלא מושלם: איכות החומרים מזכירה לנו שביונדאי שומרים על בכורה ולקיה משאירים לפעמים ברירות מחדל. אז הפלסטיק בהגה טעון שיפור, גם הפלסטיק בדלתות. לוח המחוונים מכוסה בד מעצבן. כדי לפתוח את תא המטען במכונית הסופר־טכנולוגית של קיה צריך לצאת, ללחוץ על כפתור ולחזור. מושב הנוסע מתכוונן באופן ידני.
מעבר לך, תא הנוסעים מביא משהו רענן ומהנה לעולם ממוקד טכנולוגיה. אזהרה למי שחושב שהוא רוכש סמארטפון על גלגלים: קיה EV6 אינה סמארטפון, היא מכונית. ראו הוזהרתם. אין לה מסך אחד ענק אלא שני מסכי שליטה לא כל כך גדולים. מספר האפליקציות, הפונקציות, השטויות והקשקושים אינו אינסופי, המערכת ממוקדת במכונית, במה שהיא עושה. לקיה אגב יש יכולת להטעין מכשירים חיצוניים, למי שחייב לקחת לנסיעות מדיח כלים. בדומה ליונדאי איוניק 5, הרצפה של תא הנוסעים שטוחה לחלוטין, מאחור יש הרבה מקום אבל הספסל לא זז קדימה ואחורה כמו זה של היונדאי החשמלית. רק זווית המושב נעה למעלה ולמטה. נחמד אבל לא שימושי.
קיה EV6 היא מכונית חשמלית יעילה. אבל לפעמים היא נופלת קורבן לכוונות של מתכנניה. מי שתכנן אותה ספורטיבית, עד כמה שמכונית חשמלית יכולה להיות ספורטיבית, הבין לבד שהמחיר הוא קופצנות בכבישים עירוניים. לא קופצנות מעיקה אבל היא שם כשהקיה עוברת בורות.
קיה מצהירה על טווח של יותר מ־500 ק"מ. טווח נאה, אבל לא מציאותי. היא כן מסוגלת כנראה לנסוע בקלות יותר מ־400 ק"מ בידיו של נהג שקול, אבל אנחנו לא תמיד שקולים, אז 350 ק"מ בין טעינות הם טווח נאה. בעמדה מהירה אין לה בעיה לבלות 20 דקות ולהמשיך ליעד עם עוד מאות קילומטרים של טווח. השהות בעמדות כרגיל מעיקה, הגשם לא מוסיף לחוויה.
בנסיעה בין־עירונית EV6 עושה הכל כמו שצריך, אבל יש רעשי צמיגים. איכות ההרכבה, להבדיל מאיכות החומרים החלקית, היא מצוינת. מערכות הבטיחות האקטיביות עובדות ללא דופי.
יומיים עם EV6 ומאות קילומטרים של נהיגה מייצרים מחשבות נוגות והרהור קיומי. EV6 הוצגה בשנת 2021 וקיה הבטיחה שהיא תהיה משפחתית ספורטיבית, אלגנטית, אבל לדור חדש. פעם, כשיצרני הרכב הכריזו על מכונית משפחתית בגרסה ספורטיבית, הם ייצרו מכונות עינוגים כשזה הצליח. תשאלו את ב.מ.וו, פיג'ו, סובארו וגם סיאט. גם EV6 היא מכונית נהיגה מצוינת, אבל היא מכונית נהיגה לדור אחר, לדור שעבורו נהיגה היא משנית. איכותה של מכונית נמדדת ביכולתה לסובב ראשים, יכולותיה נמדדות בגודל המסך. והעובדה שהקיה היא יותר ספורטיבית אכן מתבטאת ביותר ביצועים ופחות מסך. אבל זה לא מספיק כדי להפוך מכונית למלהיבה באמת. אולי זה פער הדורות, אולי זה פער תפיסתי. מה שכן, EV6 היא מכונית מרשימה. היא עושה משהו שמכוניות חשמליות אחרות לא עושות: היא לא משליכה את כל יהבה, אישיותה ואופייה על היותה חשמלית. היא קודם כל מכונית. עם אופי. ואחרי זה יש לה שקע.
עד כאן הרמה המוצרית, שבה הקיה מצטיינת. כעת לרמת התמחור — וכאן הקיה נופלת. גרסת הבסיס עולה 249 אלף שקל. כלומר אפשר לקבל עודף קטן מרבע מיליון שקל, כמובן לפני תוספת על צבע מרהיב. כיום גם היונדאי המקבילה התייקרה לרבע מיליון שקל, אבל הקיה עדיין לא ספגה את התייקרות המס. זה יקרה בקרוב.
העובדה שיבואן רכב מעז להצמיד תג מחיר של רבע מיליון שקל למכונית עממית קוריאנית היא בדיחה עצובה, והעובדה שיש ישראלים שיהיו מוכנים לשלם היא כבר אבסורד. הקיה אינה טסלה, אינה האחות של יונדאי. הן "טכנולוגיות" והיא כאמור "רק" מכונית. ומכיוון שכך, הקיה EV6 היא מכונית חשמלית מצוינת, רק
קיה EV6 פרימיום
מנוע: חשמלי. הספק מרבי: 229 כ"ס. מומנט מרבי: 35.7 קג"מ.
ביצועים: מהירות מרבית 188 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש 7.3 שניות
צריכת אנרגיה: קיבולת סוללה: 77.4 קוט"ש. טווח רשמי: 528 ק"מ. צריכת חשמל בפועל: 22 קוט"ש
ל־100 קילומטר
בטיחות: 7 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. בקרת שיוט אקטיבית
קבוצת זיהום: 1
